שייח' עבדאלעזיז בן עבדאללה אאל א־שייח', המופתי הגדול של ערב הסעודית מאז 1999, היה אחת הדמויות הדתיות המרכזיות בעולם האסלאם. הוא נולד בראשית שנות הארבעים למשפחת אאל־שייח' – צאצאי מוחמד אבן עבד אל־והאב – ובכך נשא עמו סמכות דתית־היסטורית. מגיל צעיר התמסר ללימודי הלכה אסלאמית ושלט במקורות השריעה למרות עוורונו. לאחר שכיהן כמרצה וכדרשן, מונה לחבר במועצת חכמי הדת הבכירים בסעודיה, ובהמשך לסגן המופתי הגדול. בשנת 1999, לאחר מות קודמו עבד אל־עזיז אבן באז, מינה אותו המלך פהד למופתי הגדול של הממלכה.
תפקידו היה לאשרר ולנסח פסיקות דתיות בעלות משמעות הלכתית, חברתית ופוליטית. במובנים רבים, עמדותיו העניקו גיבוי דתי ולגימציה למדיניות בית המלוכה. הוא הרבה להדגיש את חובת הציות לשליטים, הזהיר מפני פגיעה בהם וקרא להגן על אחדות הממלכה. בכך חיזק את הקשר ההדוק בין ההנהגה הפוליטית לדת, קשר יסודי בשיטת הממשל הסעודית. לצד זאת, בלטו אמירותיו נגד השיעים ופסיקותיו נגד קיצוניות וטרור. הוא גינה את ארגוני אל־קאעדה ודאעש וכינה אותם אויבי האסלאם ומעוותי דמותו, פסק נגד פיגועי התאבדות וכינה אותם "פשעים חמורים", ובכך ניסה לפגוע בלגיטימציה הדתית של הזרמים הרדיקאליים.
בתחום החברתי והתרבותי, פסיקותיו לעיתים עוררו מחלוקת חריפה, אך בשנים האחרונות – ובעיקר כדי להתיישר עם רפורמות מוחמד בן-סלמאן – הוא קיבל על עצמו חלק מהשינויים, למשל כאשר תמך בהחלטה להתיר לנשים לנהוג או לפתוח בתי קולנוע בממלכה. בכך הראה כי גם אם עמדותיו האישיות נטו לשמרנות קיצונית, הוא פעל פעמים רבות בהתאמה עם המדיניות הרשמית.
מותו של המופתי הגדול מסמן נקודת מעבר חשובה. הסמכות הדתית הגבוהה ביותר בסעודיה מתפנה לראשונה מזה רבע מאה. בעולם המוסלמי למופתי הסעודי יש ממד סמלי נוסף – כיוון שבתחום הממלכה שני המקומות הקדושים לאסלאם, דבריו נתפסו לא פעם כהנחיות מחייבות, בעיקר בקרב חוגים שמרניים. כעת, מינוי חדש עשוי לאותת על שינוי כיוון דתי־אידיאולוגי או לפחות על התאמה לסדר היום של "חזון 2030" ולשאיפות להציג את סעודיה ככוח מוסלמי מתון יותר כלפי חוץ.
שייח' עבדאלעזיז בן עבדאללה אאל א־שייח', המופתי הגדול של ערב הסעודית מאז 1999, היה אחת הדמויות הדתיות המרכזיות בעולם האסלאם. הוא נולד בראשית שנות הארבעים למשפחת אאל־שייח' – צאצאי מוחמד אבן עבד אל־והאב – ובכך נשא עמו סמכות דתית־היסטורית. מגיל צעיר התמסר ללימודי הלכה אסלאמית ושלט במקורות השריעה למרות עוורונו. לאחר שכיהן כמרצה וכדרשן, מונה לחבר במועצת חכמי הדת הבכירים בסעודיה, ובהמשך לסגן המופתי הגדול. בשנת 1999, לאחר מות קודמו עבד אל־עזיז אבן באז, מינה אותו המלך פהד למופתי הגדול של הממלכה.
תפקידו היה לאשרר ולנסח פסיקות דתיות בעלות משמעות הלכתית, חברתית ופוליטית. במובנים רבים, עמדותיו העניקו גיבוי דתי ולגימציה למדיניות בית המלוכה. הוא הרבה להדגיש את חובת הציות לשליטים, הזהיר מפני פגיעה בהם וקרא להגן על אחדות הממלכה. בכך חיזק את הקשר ההדוק בין ההנהגה הפוליטית לדת, קשר יסודי בשיטת הממשל הסעודית. לצד זאת, בלטו אמירותיו נגד השיעים ופסיקותיו נגד קיצוניות וטרור. הוא גינה את ארגוני אל־קאעדה ודאעש וכינה אותם אויבי האסלאם ומעוותי דמותו, פסק נגד פיגועי התאבדות וכינה אותם "פשעים חמורים", ובכך ניסה לפגוע בלגיטימציה הדתית של הזרמים הרדיקאליים.
בתחום החברתי והתרבותי, פסיקותיו לעיתים עוררו מחלוקת חריפה, אך בשנים האחרונות – ובעיקר כדי להתיישר עם רפורמות מוחמד בן-סלמאן – הוא קיבל על עצמו חלק מהשינויים, למשל כאשר תמך בהחלטה להתיר לנשים לנהוג או לפתוח בתי קולנוע בממלכה. בכך הראה כי גם אם עמדותיו האישיות נטו לשמרנות קיצונית, הוא פעל פעמים רבות בהתאמה עם המדיניות הרשמית.
מותו של המופתי הגדול מסמן נקודת מעבר חשובה. הסמכות הדתית הגבוהה ביותר בסעודיה מתפנה לראשונה מזה רבע מאה. בעולם המוסלמי למופתי הסעודי יש ממד סמלי נוסף – כיוון שבתחום הממלכה שני המקומות הקדושים לאסלאם, דבריו נתפסו לא פעם כהנחיות מחייבות, בעיקר בקרב חוגים שמרניים. כעת, מינוי חדש עשוי לאותת על שינוי כיוון דתי־אידיאולוגי או לפחות על התאמה לסדר היום של "חזון 2030" ולשאיפות להציג את סעודיה ככוח מוסלמי מתון יותר כלפי חוץ.