על פי הפרסומים מלבנון אומדן העקורים שעזבו את בתיהם מאז פרוץ מלחמת "שאגת הארי" הוא כמליון נפש. בפועל, כל תושב חמישי בלבנון נעקר מביתו. רובם תושבי כפרי הדרום שעזבו לאחר הודעות פינוי של דובר צה"ל לפני תקיפות מעוזי חזבאללה וחלקם תושבי הפרבר הדרומי של בירות - הדאחיה, ותושבי הבקאע.
ממשלת לבנון הקימה עבור העקורים מרכזי-קליטה בבתי-ספר ממשלתיים אולם מספר המקומות במרכזים אלה מצומצם ביחס לדרישה. משפחות רבות נאלצות להתגורר במבני ארעיים ובאוהלי-בד בגנים-ציבוריים או בשולי הדרכים. יתירה מזו, תושבים נוצריים ודרוזים מונעים לעיתים את כניסתם של העקורים בני העדה השיעית לשכונותיהם מחשש כי הדבר יביא להשתלטות של שיעים על מבנים ושטחים ציבוריים וייקרא להפצצות של חיל-האויר על פעילי חזבאללה המסתתרים בין העקורים.
ביקורת חריפה במיוחד מצד תושביה הנוצרים של בירות מעוררת כוונת ממשלת לבנון בשיתוף עם עמותה בשם "פרח אל-עטא" (שמחת הנתינה) המקורבת למפלגה הנוצרית ה"זרם הפטריוטי החופשי" של ג'בראן בסיל, להקים מרכז קליטה לעקורים בשכונת הקרנטינה הצמודה לנמל בירות. תושבי שכונת אל-אשרפיה הסמוכה טוענים כי מרכז זה יחסום את רצף השכונות הנוצריות של בירות צפונה לכיוון ג'וניה. מעבר לכך, בקרב התושבים הנוצריים המתנגדים לחזבאללה וקונקרטית להחלטתו לערב את לבנון במלחמה שהיא לא קשורה אליה גוברת הסלידה וההתנגדות למעשי ההתגרות של אנשי חזבאללה ואמ"ל מקיימים סיורים רכובים ברחבי השכונות הנוצריות תוך השמעת הימנונים וקריאות בזכות חזבאללה והשיעים. פרובוקציות אלה גורמות להתגברות המתח העדתי בבירה בירות ולא אחת לקטטות המחייבות את התערבות הצבא וזרועות הביטחון.
הצהרתו של שר הביטחון הישראלי ישראל כ"ץ כי תושבי הכפרים השיעים בדרום לא יוכלו לשוב לכפריהם אלא לאחר פירוק מוחלט של חזבאללה מנשקו וכי הכפרים יהרסו בדומה למודל העזתי רק מגבירה את חששותיהם של התושבים הנוצרים, הסונים והדרוזים כי השיעים עלולים לגור בתוכם לזמן ארוך יותר משחשבו בתחילה. התפתחות אשר עלולה להעצים את החיכוכים וגילויי האלימות הבין עדתיים בלבנון.
על פי הפרסומים מלבנון אומדן העקורים שעזבו את בתיהם מאז פרוץ מלחמת "שאגת הארי" הוא כמליון נפש. בפועל, כל תושב חמישי בלבנון נעקר מביתו. רובם תושבי כפרי הדרום שעזבו לאחר הודעות פינוי של דובר צה"ל לפני תקיפות מעוזי חזבאללה וחלקם תושבי הפרבר הדרומי של בירות - הדאחיה, ותושבי הבקאע.
ממשלת לבנון הקימה עבור העקורים מרכזי-קליטה בבתי-ספר ממשלתיים אולם מספר המקומות במרכזים אלה מצומצם ביחס לדרישה. משפחות רבות נאלצות להתגורר במבני ארעיים ובאוהלי-בד בגנים-ציבוריים או בשולי הדרכים. יתירה מזו, תושבים נוצריים ודרוזים מונעים לעיתים את כניסתם של העקורים בני העדה השיעית לשכונותיהם מחשש כי הדבר יביא להשתלטות של שיעים על מבנים ושטחים ציבוריים וייקרא להפצצות של חיל-האויר על פעילי חזבאללה המסתתרים בין העקורים.
ביקורת חריפה במיוחד מצד תושביה הנוצרים של בירות מעוררת כוונת ממשלת לבנון בשיתוף עם עמותה בשם "פרח אל-עטא" (שמחת הנתינה) המקורבת למפלגה הנוצרית ה"זרם הפטריוטי החופשי" של ג'בראן בסיל, להקים מרכז קליטה לעקורים בשכונת הקרנטינה הצמודה לנמל בירות. תושבי שכונת אל-אשרפיה הסמוכה טוענים כי מרכז זה יחסום את רצף השכונות הנוצריות של בירות צפונה לכיוון ג'וניה. מעבר לכך, בקרב התושבים הנוצריים המתנגדים לחזבאללה וקונקרטית להחלטתו לערב את לבנון במלחמה שהיא לא קשורה אליה גוברת הסלידה וההתנגדות למעשי ההתגרות של אנשי חזבאללה ואמ"ל מקיימים סיורים רכובים ברחבי השכונות הנוצריות תוך השמעת הימנונים וקריאות בזכות חזבאללה והשיעים. פרובוקציות אלה גורמות להתגברות המתח העדתי בבירה בירות ולא אחת לקטטות המחייבות את התערבות הצבא וזרועות הביטחון.
הצהרתו של שר הביטחון הישראלי ישראל כ"ץ כי תושבי הכפרים השיעים בדרום לא יוכלו לשוב לכפריהם אלא לאחר פירוק מוחלט של חזבאללה מנשקו וכי הכפרים יהרסו בדומה למודל העזתי רק מגבירה את חששותיהם של התושבים הנוצרים, הסונים והדרוזים כי השיעים עלולים לגור בתוכם לזמן ארוך יותר משחשבו בתחילה. התפתחות אשר עלולה להעצים את החיכוכים וגילויי האלימות הבין עדתיים בלבנון.