פוסטים

כמה תובנות שלי בנוגע למחאות נגד חמאס בצפון רצועת עזה:

1. המחאה והשנאה לחמאס ברחבי עזה היא אותנטית ב-100%. היא בוודאי לא תולדה של החזרה ללחימה, אך הכעס העצום כלפי חמאס עם החזרה ללחימה הובילו ל:

• • מעבר מ"עמידה איתנה" ("סומוד") להישרדות - אף אחד יותר לא נשאר בבתים כשצה"ל מבקש להתפנות.
  • קריאה ציבורית בצפון הרצועה להיכנע.
  • רבים טוענים כי הם כבר לא רוצים לקבל חזרה אסירים, אלא "רק אוכל ואוהלים".
  • קריאה פומבית להפלת משטר חמאס ויציאת התנועה מהרצועה.

2. מארגני המחאה הם פעילי תנועת ״בידנא נעיש (רוצים לחיות)" של הפת״ח ברצועה. היו להם שני גלי מחאה בעבר ב-2019 נגד יוקר המחיה וב-2023 נגד שלטון חמאס ברצועה. בזמנו זה הסתיים במכות ובמעצרים.
3. קטאר עושה כל שביכולתה כדי לחבל בהפגנות. היא אינה מסקרת את הצעקות של המפגינים, מראה רק את השלטים שקוראים לסיום המלחמה ומפרסמת הודעות שקריות של מוכתרים מצפון הרצועה שכביכול ממשיכים לתמוך בחמאס. מיותר לציין שאת זריקת האבנים על אנשי חמאס שבאו לפזר את המחאה הם לא שידרו וגם לא את צעקות המפגינים ״חמאס אל-ג׳זירה״ (העזתים טוענים שמייצג השווא של אל-ג׳זירה לפיו חמאס חזק וחמאס שולט הובילו את ישראל לחדש את הלחימה).