ב-13 בינואר נערכו הבחירות בטאיוואן לנשיאות ולפרלמנט. וויליאם לַאי צִ'ינג-דֶה (William Lai Ching-te), נציג מפלגת השלטון בשמונה השנים האחרונות, ה-Democratic Progressive Party (DPP), נבחר עם 40% מקולות הבוחרים. אולם, בבחירות לפרלמנט, הפסידה ה-DPP את הרוב שהיה לה, וירדה מ-61 מושבים ל-51 מושבים בלבד. לעומת זאת, מפלגת ה-Kuomintang (KMT) עלתה מ-37 מושבים ל-52, והפכה למפלגה הגדולה ביותר. לצידה, ה-Taiwan People’s Party (TPP), עלתה גם היא בייצוגה, מ-5 ל-8 מושבים. המשמעות היא מצב לא נפוץ בהיסטוריה של הבחירות בטאיוואן, בו הנשיא מגיע מצד אחד של המפה הפוליטית, בשעה שבפרלמנט אין לו רוב. ייתכן גם שה-TPP תהנה מהיותה לשון מאזניים ותנסה למנף זאת מבלי להיות בכיס של אף אחת מהמפלגות הגדולות.
הנשיא הנבחר לאי התבטא בעבר בנוגע לכך שטאיוואן היא "כבר ריבונית ועצמאית"—הסוגייה המרכזית במחלוקת בין טאיוואן לסין העממית—ועל כן פרשנים רבים נוטים לראות בבחירתו התרסה כנגד סין. אולם בפועל, עם פרלמנט שעלול להיות לעומתי, נוצר מעין איזון. כלומר, למעשה, לכל המדינות הנוגעות בדבר, מסין, דרך טאיוואן ועד לארצות הברית, נוצרה הזדמנות לגשר על הפערים והעימות, או למתן אותם, באמצעות משחק בין הנשיא (שמבחינת סין נתפס כ"פלגן") לבין הפרלמנט, בו יש רוב למפלגות המבקשות יתר שיתוף פעולה עם סין.
סין, בעת הנוכחית, על רקע בעיות כלכליות מחד, וסוגיות של כשלים צבאיים מאידך (משר ההגנה שנעלם ועד להחלפת מספר רב של גנרלים ודיווחים על כשלים באמצעי לחימה), זקוקה ליציבות במיצרים, ולא להסלמה. סין לא שינתה את מדיניותה כלפי טאיוואן, והמשיכה באופן עקבי לטעון, ראשית, שטאיוואן היא חלק ממנה ועל כך לא יהיו פשרות; שנית, שהמטרה הראשונה היא להביא להחזרת טאיוואן לחיקה "בדרכי שלום"; ולסיום, כי רק אם יהיה ברור שאין שום היתכנות לאיחוד שכזה, רק אז היא אינה שוללת שימוש בכוח. עם זאת, לאורך השנים האחרונות הסלימה סין את "דיפלומטיית האיומים" שלה כלפי האי (בעיקר בתרגילים צבאיים גוברים סביבו), וסביר להניח שגם בכך לא יהיה שינוי לטובה. מבחינה כלכלית, תצטרך סין לשקול אם היא מחריפה מהלכים מול טאיוואן, או, שדווקא תבקש נתיב הפוך, שיאפשר לה לקרב או לפתות את תושבי האי לכיוונה. תגובתה, המתונה יחסית, עד כה, של סין לבחירות, בה חזרה בוורסיות שונות על חשיבות "עקרון סין האחת", וגם הוסיפה כי עקרון זה הוא "העוגן האיתן לשלום ויציבות במיצרי טאיוואן", מרמזת, אולי, על ניסיון לשמור על שקט, כרגע, באיזור. כמובן שאין זה אומר כי סין לא תמשיך במהלכים צבאיים סביב האי (תרגילים, ניווטים וכיוב') או באיתותים כלכליים מציקים לטאיוואן.
ולסיום, בעוד שנשיא ארצות הברית השיב באופן מפורש לשאלת העצמאות הטאיוואנית, מיד אחרי הבחירות, באומרו כי וושינגטון "לא תומכת בעצמאות [טאיוואן]", היות שאנו נמצאים בשנת בחירות גם בארצות הברית, הרי שניתן לצפות לאמירות ומעשים מצידה שעלולים גם הם להחריף את המתיחות באיזור. אחד הסיכונים הגדולים באיזור טאיוואן, כמו גם בים סין הדרומי, אינו בהכרח מהלך צבאי מתוכנן, אלא דווקא אירוע מקרי ומקומי העלול להתפתח לאירוע משמעותי; על כן, בין היתר, חידוש הדיאלוג הצבאי בין סין לבין ארצות הברית לאחרונה עשוי להיות בעל חשיבות מכרעת.9113:17
הנשיא הנבחר לאי התבטא בעבר בנוגע לכך שטאיוואן היא "כבר ריבונית ועצמאית"—הסוגייה המרכזית במחלוקת בין טאיוואן לסין העממית—ועל כן פרשנים רבים נוטים לראות בבחירתו התרסה כנגד סין. אולם בפועל, עם פרלמנט שעלול להיות לעומתי, נוצר מעין איזון. כלומר, למעשה, לכל המדינות הנוגעות בדבר, מסין, דרך טאיוואן ועד לארצות הברית, נוצרה הזדמנות לגשר על הפערים והעימות, או למתן אותם, באמצעות משחק בין הנשיא (שמבחינת סין נתפס כ"פלגן") לבין הפרלמנט, בו יש רוב למפלגות המבקשות יתר שיתוף פעולה עם סין.
סין, בעת הנוכחית, על רקע בעיות כלכליות מחד, וסוגיות של כשלים צבאיים מאידך (משר ההגנה שנעלם ועד להחלפת מספר רב של גנרלים ודיווחים על כשלים באמצעי לחימה), זקוקה ליציבות במיצרים, ולא להסלמה. סין לא שינתה את מדיניותה כלפי טאיוואן, והמשיכה באופן עקבי לטעון, ראשית, שטאיוואן היא חלק ממנה ועל כך לא יהיו פשרות; שנית, שהמטרה הראשונה היא להביא להחזרת טאיוואן לחיקה "בדרכי שלום"; ולסיום, כי רק אם יהיה ברור שאין שום היתכנות לאיחוד שכזה, רק אז היא אינה שוללת שימוש בכוח. עם זאת, לאורך השנים האחרונות הסלימה סין את "דיפלומטיית האיומים" שלה כלפי האי (בעיקר בתרגילים צבאיים גוברים סביבו), וסביר להניח שגם בכך לא יהיה שינוי לטובה. מבחינה כלכלית, תצטרך סין לשקול אם היא מחריפה מהלכים מול טאיוואן, או, שדווקא תבקש נתיב הפוך, שיאפשר לה לקרב או לפתות את תושבי האי לכיוונה. תגובתה, המתונה יחסית, עד כה, של סין לבחירות, בה חזרה בוורסיות שונות על חשיבות "עקרון סין האחת", וגם הוסיפה כי עקרון זה הוא "העוגן האיתן לשלום ויציבות במיצרי טאיוואן", מרמזת, אולי, על ניסיון לשמור על שקט, כרגע, באיזור. כמובן שאין זה אומר כי סין לא תמשיך במהלכים צבאיים סביב האי (תרגילים, ניווטים וכיוב') או באיתותים כלכליים מציקים לטאיוואן.
ולסיום, בעוד שנשיא ארצות הברית השיב באופן מפורש לשאלת העצמאות הטאיוואנית, מיד אחרי הבחירות, באומרו כי וושינגטון "לא תומכת בעצמאות [טאיוואן]", היות שאנו נמצאים בשנת בחירות גם בארצות הברית, הרי שניתן לצפות לאמירות ומעשים מצידה שעלולים גם הם להחריף את המתיחות באיזור. אחד הסיכונים הגדולים באיזור טאיוואן, כמו גם בים סין הדרומי, אינו בהכרח מהלך צבאי מתוכנן, אלא דווקא אירוע מקרי ומקומי העלול להתפתח לאירוע משמעותי; על כן, בין היתר, חידוש הדיאלוג הצבאי בין סין לבין ארצות הברית לאחרונה עשוי להיות בעל חשיבות מכרעת.