דובר במשה"ח האמריקאי הדגיש (25 ביולי) כי היחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל לא ייפגעו. "זה לא הולך לקרות, וגם לא יהיה קיצוץ בסיוע הצבאי. הסיבה היא שהמחויבות שלנו חזקה ובלתי ניתנת לערעור".
ההידרשות של הדובר לסוגיה נבעה מדיון שהתפתח באחרונה בתקשורת האמריקאית באשר לצורך לשקול מחדש את הסיוע הצבאי שארה"ב מעבירה לישראל (3.8 מיליארד דולר בשנה כחלק מהסכם שהחל ב-2018 ל-10 שנים). בהקשר זה בולט מאמר דעה שפורסם בניו יורק טיימס הדן בשאלה האם על הממשל האמריקאי לשוב ולבחון את ההיגיון שעומד מאחורי הסיוע שמוענק לישראל? גם אם המסקנה של המאמר כי לא מדובר בצעד של ענישה או החלשת ישראל אלא בהבנה כי הסיוע למדינה חזקה מבזבז משאבים ויוצר מערכת יחסים שאינה בריאה לשתי המדינות, אי אפשר לנתק את הדיון מהמשבר הנוכחי ביחסים בין ממשלת ישראל לממשל ביידן. השגרירים האמריקניים לישראל לשעבר דן קרצר ומרטין אינדיק, שהתראיינו למאמר ציינו, כי בראייתם "היחסים בין המדינות יהיו טובים יותר אם לא יתבססו על תלות כלכלית. הכלכלה הישראלית חזקה מספיק, היא איננה זקוקה לעזרה". קרצר גם הדגיש שהסיוע שארה"ב מעניקה לישראל אינו מספק לה כל מינוף או השפעה על החלטות צבאיות ישראליות. "אנחנו יושבים בשקט בעוד ישראל נוקטת במדיניות שאנחנו מתנגדים לה, ואנחנו נתפסים כמאפשרים את הכיבוש הישראלי".
יוזכר, כי מחוקקים אמריקאיים הנמנים על הפלג הפרוגרסיבי הקיצוני במפלגה הדמוקרטית חוזרים ותובעים מהממשל האמריקאי להתנות את הסיוע לישראל בשינוי מדיניותה בסוגיה הפלסטינית. הרושם הוא כי הממשל האמריקאי כן במחויבות שלו לביטחונה של ישראל והנשיא ביידן שב ודחה את הדרישות לייצר זיקה בין הסיוע למדיניותה של ישראל. עם זאת, האכזבה של הממשל מהתנהלותה של ממשלת ישראל כפי שגם הודגש בהודעה שפרסם הבית הלבן מיד לאחר אישור החקיקה בנושא עילת הסבירות, יכולה להצביע על כך כי אם המשבר יימשך ויחריף גם מבחינת הממשל הידידותי הזה לא לעולם חוסן ובפרט אם יגברו הלחצים עליו לנקוט במדיניות שתגבה מחיר קונקרטי מישראל. זאת ועוד, ובלי קשר לקשיים הנוכחיים על ישראל למהר ולגבש מדיניות לקראת פתיחת הדיון לגיבושו של הסכם הסיוע העתידי.
דובר במשה"ח האמריקאי הדגיש (25 ביולי) כי היחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל לא ייפגעו. "זה לא הולך לקרות, וגם לא יהיה קיצוץ בסיוע הצבאי. הסיבה היא שהמחויבות שלנו חזקה ובלתי ניתנת לערעור".
ההידרשות של הדובר לסוגיה נבעה מדיון שהתפתח באחרונה בתקשורת האמריקאית באשר לצורך לשקול מחדש את הסיוע הצבאי שארה"ב מעבירה לישראל (3.8 מיליארד דולר בשנה כחלק מהסכם שהחל ב-2018 ל-10 שנים). בהקשר זה בולט מאמר דעה שפורסם בניו יורק טיימס הדן בשאלה האם על הממשל האמריקאי לשוב ולבחון את ההיגיון שעומד מאחורי הסיוע שמוענק לישראל? גם אם המסקנה של המאמר כי לא מדובר בצעד של ענישה או החלשת ישראל אלא בהבנה כי הסיוע למדינה חזקה מבזבז משאבים ויוצר מערכת יחסים שאינה בריאה לשתי המדינות, אי אפשר לנתק את הדיון מהמשבר הנוכחי ביחסים בין ממשלת ישראל לממשל ביידן. השגרירים האמריקניים לישראל לשעבר דן קרצר ומרטין אינדיק, שהתראיינו למאמר ציינו, כי בראייתם "היחסים בין המדינות יהיו טובים יותר אם לא יתבססו על תלות כלכלית. הכלכלה הישראלית חזקה מספיק, היא איננה זקוקה לעזרה". קרצר גם הדגיש שהסיוע שארה"ב מעניקה לישראל אינו מספק לה כל מינוף או השפעה על החלטות צבאיות ישראליות. "אנחנו יושבים בשקט בעוד ישראל נוקטת במדיניות שאנחנו מתנגדים לה, ואנחנו נתפסים כמאפשרים את הכיבוש הישראלי".
יוזכר, כי מחוקקים אמריקאיים הנמנים על הפלג הפרוגרסיבי הקיצוני במפלגה הדמוקרטית חוזרים ותובעים מהממשל האמריקאי להתנות את הסיוע לישראל בשינוי מדיניותה בסוגיה הפלסטינית. הרושם הוא כי הממשל האמריקאי כן במחויבות שלו לביטחונה של ישראל והנשיא ביידן שב ודחה את הדרישות לייצר זיקה בין הסיוע למדיניותה של ישראל. עם זאת, האכזבה של הממשל מהתנהלותה של ממשלת ישראל כפי שגם הודגש בהודעה שפרסם הבית הלבן מיד לאחר אישור החקיקה בנושא עילת הסבירות, יכולה להצביע על כך כי אם המשבר יימשך ויחריף גם מבחינת הממשל הידידותי הזה לא לעולם חוסן ובפרט אם יגברו הלחצים עליו לנקוט במדיניות שתגבה מחיר קונקרטי מישראל. זאת ועוד, ובלי קשר לקשיים הנוכחיים על ישראל למהר ולגבש מדיניות לקראת פתיחת הדיון לגיבושו של הסכם הסיוע העתידי.