ב-7 ביוני פרסמה ועדת החקירה שהקימה מועצת זכויות האדם של האו״ם לאחר מבצע ״שומר החומות״ את הדוח הראשון שלה. בשל אילוצי תקציב, הדוח הנוכחי התרכז בבחינת הממצאים ויישום ההמלצות של דוחות קודמים. כצפוי, מסקנותיו מוטות נגד ישראל, ונטען כי "הכיבוש והאפליה הישראלית" מהווים את גורמי השורש הבסיסיים לחוסר היציבות ולהימשכות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ישראל לא שיתפה פעולה עם ועדת החקירה, וגינתה באופן נחרץ את מסקנות הדוח.
הדוח, אשר עוסק כמעט באופן מוחלט בישראל, מתרכז ברובו בטענות לאפליה שיטתית כלפי הפלסטינים, כולל בשטחי ישראל. בכך יש סטייה מדוחות קודמים שעסקו בטענות לביצוע פשעי מלחמה בשטחי הגדה ועזה, וביטוי למנדט הרחב באופן חסר תקדים שניתן לוועדת החקירה, בהשוואה לוועדות קודמות. הדוח מציין כי המנדט הרחב הניע את הוועדה לתת עדיפות לזיהוי דפוסים, מדיניות ואי שוויון מבניים המובילים לפגיעה בזכויות אדם ולחוסר יציבות. על פי הדוח עצם התמשכות הכיבוש היא מקור הרע, אך לא די בסיום הכיבוש, אלא יש לנקוט צעדים נוספים על מנת להבטיח שוויון זכויות מלא לכל אדם.
בדוח מובאות טענות ביחס להרחבת התנחלויות; אלימות מצד כוחות הביטחון ומתנחלים, בפרט כלפי נשים ונערות; הריסות בתים שיטתיות ופינויים; חקיקה ישראלית כגון חוק הלאום ואיסור איחוד משפחות; אפליה בהיבטי תכנון ובנייה; הכרזות על ארגוני זכויות אדם כארגוני טרור; והטלת מצור על רצועת עזה.
מדובר בדוח הראשון מבין סדרה של דוחות שנתיים של הוועדה, לאור המנדט הרחב אשר לא כולל מועד סיום. הדוח מציין כי בכוונת הוועדה לערוך בהמשך חקירה עצמאית של הטענות, ולהגיע למסקנות והמלצות. במסגרת זו ינותחו מידע וראיות בדבר ביצוע פשעים, במטרה לזהות את הנושאים באחריות פלילית, ולשתף פעולה עם מנגנונים משפטיים. הוועדה כבר הזכירה כי המלצותיה צפויות לכלול קריאה למדינות ולחברות פרטיות להטיל סנקציות וחרמות, תוך רמיזה למה שנעשה כיום מול רוסיה.
ב-7 ביוני פרסמה ועדת החקירה שהקימה מועצת זכויות האדם של האו״ם לאחר מבצע ״שומר החומות״ את הדוח הראשון שלה. בשל אילוצי תקציב, הדוח הנוכחי התרכז בבחינת הממצאים ויישום ההמלצות של דוחות קודמים. כצפוי, מסקנותיו מוטות נגד ישראל, ונטען כי "הכיבוש והאפליה הישראלית" מהווים את גורמי השורש הבסיסיים לחוסר היציבות ולהימשכות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ישראל לא שיתפה פעולה עם ועדת החקירה, וגינתה באופן נחרץ את מסקנות הדוח.
הדוח, אשר עוסק כמעט באופן מוחלט בישראל, מתרכז ברובו בטענות לאפליה שיטתית כלפי הפלסטינים, כולל בשטחי ישראל. בכך יש סטייה מדוחות קודמים שעסקו בטענות לביצוע פשעי מלחמה בשטחי הגדה ועזה, וביטוי למנדט הרחב באופן חסר תקדים שניתן לוועדת החקירה, בהשוואה לוועדות קודמות. הדוח מציין כי המנדט הרחב הניע את הוועדה לתת עדיפות לזיהוי דפוסים, מדיניות ואי שוויון מבניים המובילים לפגיעה בזכויות אדם ולחוסר יציבות. על פי הדוח עצם התמשכות הכיבוש היא מקור הרע, אך לא די בסיום הכיבוש, אלא יש לנקוט צעדים נוספים על מנת להבטיח שוויון זכויות מלא לכל אדם.
בדוח מובאות טענות ביחס להרחבת התנחלויות; אלימות מצד כוחות הביטחון ומתנחלים, בפרט כלפי נשים ונערות; הריסות בתים שיטתיות ופינויים; חקיקה ישראלית כגון חוק הלאום ואיסור איחוד משפחות; אפליה בהיבטי תכנון ובנייה; הכרזות על ארגוני זכויות אדם כארגוני טרור; והטלת מצור על רצועת עזה.
מדובר בדוח הראשון מבין סדרה של דוחות שנתיים של הוועדה, לאור המנדט הרחב אשר לא כולל מועד סיום. הדוח מציין כי בכוונת הוועדה לערוך בהמשך חקירה עצמאית של הטענות, ולהגיע למסקנות והמלצות. במסגרת זו ינותחו מידע וראיות בדבר ביצוע פשעים, במטרה לזהות את הנושאים באחריות פלילית, ולשתף פעולה עם מנגנונים משפטיים. הוועדה כבר הזכירה כי המלצותיה צפויות לכלול קריאה למדינות ולחברות פרטיות להטיל סנקציות וחרמות, תוך רמיזה למה שנעשה כיום מול רוסיה.