ביקורו המדיני הראשון של הנשיא מסעוד פזשכיאן בפקיסטאן בתחילת אוגוסט 2025 מבטא מאמץ מצד איראן לייצב את גבולה המזרחי ולהפוך אותו מאזור של מתיחות מתמשכת למרחב של שותפות והזדמנויות כלכליות. הגבול בין איראן לפקיסטאן, במיוחד באזור בלוצ'יסטאן, מהווה מזה זמן רב מקור לחיכוך הנובע מ פעילות של תנועות בדלניות מיליטנטיות וגורמים פליליים חוצי גבולות. בראשית 2024 הגיעה המתיחות בין שתי המדינות לשיאה, כשאיראן שיגרה טילים לעבר יעדים של התנועה הבדלנית הבלוצ'ית "ג'יש אל-עדל" בשטח פקיסטאן בתגובה למתקפה קטלנית של פעילי התנועה בראסק שבמזרח איראן. פקיסטאן הגיבה בתקיפות אוויריות, אך המשבר דעך במהירות.
ביקור הנשיא משתלב במאמצי איראן לחזק את קשריה האזוריים, במיוחד לאור האתגרים המשמעותיים בפניהם היא ניצבת בזירה האזורית (הן במזרח התיכון והן בדרום הקווקז) והשלכות המלחמה עם ישראל וארצות הברית. טהראן חותרת להצטייר כשותפה קונסטרוקטיבית, בין היתר באמצעות הצעתה לתווך בין הודו ופקיסטאן. פקיסטאן מצדה גינתה את התקיפות הישראליות והאמריקאיות והביעה תמיכה בפתרון דיפלומטי לסוגיית הגרעין ובזכותה של איראן לתוכנית גרעין אזרחית.
במהלך הביקור נחתמו שנים-עשר הסכמים בילטרליים, שנועדו לחזק את שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות, לרבות בתחומי המסחר, האנרגיה והתשתיות. איראן, שכבר הצטרפה ליוזמת ה-BRI (Belt and Road Initiative) ולארגון ה-SCO (Shanghai Cooperation Organization), רואה בשיפור הקשרים עם פקיסטאן הזדמנות להרחבת שיתוף הפעולה במסגרת מסדרון סין-פקיסטאן (CPEC). בנוסף על כך, שתי המדינות אותתו על רצונן להתקדם בכיוון של הרחבת שיתופי הפעולה האזוריים, ובכלל זה סביב השקעות בנמל גוואדר ובנמל צ’אבהאר, שמעוררות רגישות על רקע היריבות בין הודו ופקיסטאן.
בהקשר רחב יותר ניתן לראות את ההתפתחות ביחסים בין איראן לפקיסטאן גם בהקשר לתחרות הגלובלית. שתי המדינות מעמיקות את קשריהן עם סין, בעוד שוושינגטון חותרת להשקיע במגזר הנפט של פקיסטאן, ובכלל זה בבלוצ'יסטאן הפקיסטאנית. איסלאמאבאד חותרת להדק את יחסיה עם ארצות הברית (כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשני ביקורים של רמטכ"ל פקיסטאן בארצות הברית בחודשים האחרונים) מבלי לפגוע בקשריה עם סין ועם איראן. בהקשר זה, פקיסטאן מציבה את עצמה כגורם מתווך אפשרי בין טהראן לוושינגטון.
בכל מקרה, ספק אם יהיה ניתן לקדם באופן משמעותי את שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות בהעדר הקלה משמעותית בסנקציות על איראן, ובמיוחד בתרחיש של החרפתן בעקבות הפעלת מנגנון ההדק (סנאפבק) בשבועות הקרובים.
ביקורו המדיני הראשון של הנשיא מסעוד פזשכיאן בפקיסטאן בתחילת אוגוסט 2025 מבטא מאמץ מצד איראן לייצב את גבולה המזרחי ולהפוך אותו מאזור של מתיחות מתמשכת למרחב של שותפות והזדמנויות כלכליות. הגבול בין איראן לפקיסטאן, במיוחד באזור בלוצ'יסטאן, מהווה מזה זמן רב מקור לחיכוך הנובע מ פעילות של תנועות בדלניות מיליטנטיות וגורמים פליליים חוצי גבולות. בראשית 2024 הגיעה המתיחות בין שתי המדינות לשיאה, כשאיראן שיגרה טילים לעבר יעדים של התנועה הבדלנית הבלוצ'ית "ג'יש אל-עדל" בשטח פקיסטאן בתגובה למתקפה קטלנית של פעילי התנועה בראסק שבמזרח איראן. פקיסטאן הגיבה בתקיפות אוויריות, אך המשבר דעך במהירות.
ביקור הנשיא משתלב במאמצי איראן לחזק את קשריה האזוריים, במיוחד לאור האתגרים המשמעותיים בפניהם היא ניצבת בזירה האזורית (הן במזרח התיכון והן בדרום הקווקז) והשלכות המלחמה עם ישראל וארצות הברית. טהראן חותרת להצטייר כשותפה קונסטרוקטיבית, בין היתר באמצעות הצעתה לתווך בין הודו ופקיסטאן. פקיסטאן מצדה גינתה את התקיפות הישראליות והאמריקאיות והביעה תמיכה בפתרון דיפלומטי לסוגיית הגרעין ובזכותה של איראן לתוכנית גרעין אזרחית.
במהלך הביקור נחתמו שנים-עשר הסכמים בילטרליים, שנועדו לחזק את שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות, לרבות בתחומי המסחר, האנרגיה והתשתיות. איראן, שכבר הצטרפה ליוזמת ה-BRI (Belt and Road Initiative) ולארגון ה-SCO (Shanghai Cooperation Organization), רואה בשיפור הקשרים עם פקיסטאן הזדמנות להרחבת שיתוף הפעולה במסגרת מסדרון סין-פקיסטאן (CPEC). בנוסף על כך, שתי המדינות אותתו על רצונן להתקדם בכיוון של הרחבת שיתופי הפעולה האזוריים, ובכלל זה סביב השקעות בנמל גוואדר ובנמל צ’אבהאר, שמעוררות רגישות על רקע היריבות בין הודו ופקיסטאן.
בהקשר רחב יותר ניתן לראות את ההתפתחות ביחסים בין איראן לפקיסטאן גם בהקשר לתחרות הגלובלית. שתי המדינות מעמיקות את קשריהן עם סין, בעוד שוושינגטון חותרת להשקיע במגזר הנפט של פקיסטאן, ובכלל זה בבלוצ'יסטאן הפקיסטאנית. איסלאמאבאד חותרת להדק את יחסיה עם ארצות הברית (כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשני ביקורים של רמטכ"ל פקיסטאן בארצות הברית בחודשים האחרונים) מבלי לפגוע בקשריה עם סין ועם איראן. בהקשר זה, פקיסטאן מציבה את עצמה כגורם מתווך אפשרי בין טהראן לוושינגטון.
בכל מקרה, ספק אם יהיה ניתן לקדם באופן משמעותי את שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות בהעדר הקלה משמעותית בסנקציות על איראן, ובמיוחד בתרחיש של החרפתן בעקבות הפעלת מנגנון ההדק (סנאפבק) בשבועות הקרובים.