בשבת נחתם בשולי כינוס ה-G20 מזכר הבנות לחיבור המזה"ת לדרום אסיה ולאירופה, באמצעות רשת רכבות ונמלים. בהכרזות המנהיגים נטען שמדובר בחזון מרחיק לכת, שיגשר בין שתי היבשות ויוביל ל"מזרח תיכון יותר מאוחד, משגשג ויציב", עם "אפשרויות אינסופיות". אם הדובר לא היה הנשיא האמריקני ג'ו ביידן, ניתן היה לחשוב שמדובר בהקלטה של נשיא סין מ-2013, כשהכריז על "יוזמת החגורה והדרך" הסינית. אפילו שם מזכר ההבנות – "המסדרון הכלכלי הודו-מזה"ת-אירופה" – נראה כאילו נגזר מרשימת השמות הסינית הרגילה.
הדמיון כנראה אינו מקרי לחלוטין. ארה"ב מוטרדת מאוד מאחיזתה של סין באזור המזה"ת, אותה השיגה האחרונה לא מעט בזכות אותה יוזמה מלפני עשור. בשנים האחרונות חיזקה סין את השפעתה במדינות המפרץ דרך שיתופי פעולה מנמלים ורכבות, דרך אנרגיה, תקשורת, AI וערים חכמות, ועד לתחום החלל. מנגד, ביידן זכה לא אחת לכתף קרה כשמנהיגי מדינות בולטות באזור סירבו להתיישר עם הדרישות האמריקאיות והמשיכו לקיים שיתופי פעולה מפותחים עם יריבתה הגדולה ביותר של בעלת בריתם.
תיאורטית, "חזון המסדרון" החדש עשוי לסייע לארה"ב למצוא את דרכה בחזרה ללבם של מנהיגי האזור, באמצעות השוק האירופי העשיר, וההשפעה ההודית החזקה, בין היתר הודות למספר הגדול של אזרחיה העובדים במדינות המפרץ. אם יתאפשר בעתיד מעבר של ה"מסדרון" דרך ירדן וישראל אל הים התיכון, הדבר יסייע לארה"ב לקרב אליה לפחות שתי בעלות ברית שעדיין רואות בסין שותפה כלכלית חשובה – ישראל וערב הסעודית. אלא שמעבר כזה מותנה בהרחבת הסכמי אברהם ומסגרת I2U2, כך שיכללו גם את ריאד, משימה שהדרך אליה נראית עדיין ארוכה.
בינתיים, לא ידוע מהו היקף ההשקעה הכלכלית שתידרש להקמת ה"מסדרון", מי יממן אותו ומי ישתתף בהקמתו. מעניין יהיה לראות, למשל, האם חברות סיניות יורשו לקחת בו חלק.
בשבת נחתם בשולי כינוס ה-G20 מזכר הבנות לחיבור המזה"ת לדרום אסיה ולאירופה, באמצעות רשת רכבות ונמלים. בהכרזות המנהיגים נטען שמדובר בחזון מרחיק לכת, שיגשר בין שתי היבשות ויוביל ל"מזרח תיכון יותר מאוחד, משגשג ויציב", עם "אפשרויות אינסופיות". אם הדובר לא היה הנשיא האמריקני ג'ו ביידן, ניתן היה לחשוב שמדובר בהקלטה של נשיא סין מ-2013, כשהכריז על "יוזמת החגורה והדרך" הסינית. אפילו שם מזכר ההבנות – "המסדרון הכלכלי הודו-מזה"ת-אירופה" – נראה כאילו נגזר מרשימת השמות הסינית הרגילה.
הדמיון כנראה אינו מקרי לחלוטין. ארה"ב מוטרדת מאוד מאחיזתה של סין באזור המזה"ת, אותה השיגה האחרונה לא מעט בזכות אותה יוזמה מלפני עשור. בשנים האחרונות חיזקה סין את השפעתה במדינות המפרץ דרך שיתופי פעולה מנמלים ורכבות, דרך אנרגיה, תקשורת, AI וערים חכמות, ועד לתחום החלל. מנגד, ביידן זכה לא אחת לכתף קרה כשמנהיגי מדינות בולטות באזור סירבו להתיישר עם הדרישות האמריקאיות והמשיכו לקיים שיתופי פעולה מפותחים עם יריבתה הגדולה ביותר של בעלת בריתם.
תיאורטית, "חזון המסדרון" החדש עשוי לסייע לארה"ב למצוא את דרכה בחזרה ללבם של מנהיגי האזור, באמצעות השוק האירופי העשיר, וההשפעה ההודית החזקה, בין היתר הודות למספר הגדול של אזרחיה העובדים במדינות המפרץ. אם יתאפשר בעתיד מעבר של ה"מסדרון" דרך ירדן וישראל אל הים התיכון, הדבר יסייע לארה"ב לקרב אליה לפחות שתי בעלות ברית שעדיין רואות בסין שותפה כלכלית חשובה – ישראל וערב הסעודית. אלא שמעבר כזה מותנה בהרחבת הסכמי אברהם ומסגרת I2U2, כך שיכללו גם את ריאד, משימה שהדרך אליה נראית עדיין ארוכה.
בינתיים, לא ידוע מהו היקף ההשקעה הכלכלית שתידרש להקמת ה"מסדרון", מי יממן אותו ומי ישתתף בהקמתו. מעניין יהיה לראות, למשל, האם חברות סיניות יורשו לקחת בו חלק.