ב-14 למארס 2003 הפך רג'פ טאיפ ארדואן לראש ממשלת טורקיה. מזה שני עשורים ברצף, יותר מכל שליט טורקי אחר מאז הקמת הרפובליקה הטורקית, הוא שולט במדינה ולמעשה הרבה מצמצמים את הדיון בטורקיה לדיון בארדואן עצמו.
סיפור ההצלחה של ארדואן – איך מלגדול בשכונת מצוקה באיסטנבול הוא הגיע להיות נשיא טורקיה עם ארמון של יותר מאלף חדרים – הוא רק הסבר אחד לעניין הרב שהוא מעורר. אך לסיפור ההצלחה יש גם "צד אפל" הן בדמות ההתדרדרות של טורקיה במדדי דמוקרטיה בעשור השני לשלטונו של ארדואן, והן בעובדה שהמדינה נתונה במשבר כלכלי עמוק, שצפוי להחריף בעקבות ההרס הרב שנגרם בשתי רעידות האדמה הקטלניות במדינה בחודש שעבר. מעבר לזה, עולה השאלה מיהו "ארדואן האמיתי" – זה שקידם רפורמות ליברליות בעשור הראשון לשלטונו או זה שבעשור השני שינה כיוון וביצר את שליטתו באמצעות פוליטיזציה נרחבת של הסקטור הציבורי ורדיפת ארגוני חברה אזרחית וגופי תקשורת שלא בשליטת הממשלה או מקורביה.
ב-14 במאי השנה צפויות להתקיים בחירות לפרלמנט ולנשיאות בטורקיה. לכאורה יש סימן שאלה על המשך שלטונו של ארדואן, כאשר מפלגות האופוזיציה מאוחדות ברצון להחליפו ובדרישה לשנות בחזרה את שיטת הממשל מהמשטר הנשיאותי שהנהיג ארדואן למשטר פרלמנטרי. יש לציין שארדואן ומפלגתו אף עלו לשלטון בין היתר בגלל ההשלכות של רעידת האדמה של 1999 בטורקיה והמשבר הכלכלי שפקד את המדינה ב-2001. עם זאת, כיוון שהשלטון וגורמי האופוזיציה אינם מתחילים את קמפיין הבחירות מאותה נקודת פתיחה, בין היתר מבחינת הגישה לאמצעי התקשורת, הרי שלארדואן יש יתרון מובהק. מעבר לזה, ניתן לראות שבעוד מתנגדי ארדואן מאשימים נחרצות את הממשלה בכך שתוצאותיהן של רעידות האדמה היו כל כך הרסניות (כ-50,000 הרוגים נספרו עד כה וכמיליון וחצי חסרי בית), הרי שתומכי ארדואן טוענים שרעידות האדמה הינן רצון הגורל ושהיו אלו בעיקר קבלנים רודפי בצע שתוצאות רשלנותם באו לידי ביטוי בכמות ההרוגים הגדולה מרעידת האדמה. הצפי למאי הוא לכן שיהיה מאבק צמוד.
ב-14 למארס 2003 הפך רג'פ טאיפ ארדואן לראש ממשלת טורקיה. מזה שני עשורים ברצף, יותר מכל שליט טורקי אחר מאז הקמת הרפובליקה הטורקית, הוא שולט במדינה ולמעשה הרבה מצמצמים את הדיון בטורקיה לדיון בארדואן עצמו.
סיפור ההצלחה של ארדואן – איך מלגדול בשכונת מצוקה באיסטנבול הוא הגיע להיות נשיא טורקיה עם ארמון של יותר מאלף חדרים – הוא רק הסבר אחד לעניין הרב שהוא מעורר. אך לסיפור ההצלחה יש גם "צד אפל" הן בדמות ההתדרדרות של טורקיה במדדי דמוקרטיה בעשור השני לשלטונו של ארדואן, והן בעובדה שהמדינה נתונה במשבר כלכלי עמוק, שצפוי להחריף בעקבות ההרס הרב שנגרם בשתי רעידות האדמה הקטלניות במדינה בחודש שעבר. מעבר לזה, עולה השאלה מיהו "ארדואן האמיתי" – זה שקידם רפורמות ליברליות בעשור הראשון לשלטונו או זה שבעשור השני שינה כיוון וביצר את שליטתו באמצעות פוליטיזציה נרחבת של הסקטור הציבורי ורדיפת ארגוני חברה אזרחית וגופי תקשורת שלא בשליטת הממשלה או מקורביה.
ב-14 במאי השנה צפויות להתקיים בחירות לפרלמנט ולנשיאות בטורקיה. לכאורה יש סימן שאלה על המשך שלטונו של ארדואן, כאשר מפלגות האופוזיציה מאוחדות ברצון להחליפו ובדרישה לשנות בחזרה את שיטת הממשל מהמשטר הנשיאותי שהנהיג ארדואן למשטר פרלמנטרי. יש לציין שארדואן ומפלגתו אף עלו לשלטון בין היתר בגלל ההשלכות של רעידת האדמה של 1999 בטורקיה והמשבר הכלכלי שפקד את המדינה ב-2001. עם זאת, כיוון שהשלטון וגורמי האופוזיציה אינם מתחילים את קמפיין הבחירות מאותה נקודת פתיחה, בין היתר מבחינת הגישה לאמצעי התקשורת, הרי שלארדואן יש יתרון מובהק. מעבר לזה, ניתן לראות שבעוד מתנגדי ארדואן מאשימים נחרצות את הממשלה בכך שתוצאותיהן של רעידות האדמה היו כל כך הרסניות (כ-50,000 הרוגים נספרו עד כה וכמיליון וחצי חסרי בית), הרי שתומכי ארדואן טוענים שרעידות האדמה הינן רצון הגורל ושהיו אלו בעיקר קבלנים רודפי בצע שתוצאות רשלנותם באו לידי ביטוי בכמות ההרוגים הגדולה מרעידת האדמה. הצפי למאי הוא לכן שיהיה מאבק צמוד.