פוסטים

במשחק ה״צ׳יקן״ שבין מחאת המילואים לראש הממשלה אין מנצחים. שני הצדדים נוהגים עם הגה נעול אחד לקראת השני, וצה״ל מפסיד.

הפתרון אינו בהנחיות ברורות למפקדים. גם אם ירצו מאוד, הסופה הזאת חודרת לבסיסי צה״ל מהשדה האזרחי-פוליטי, וצריך לטפל בה במוקד היווצרותה. מבחינת אויבנו - ככל שנמשיך בדרך ההרסנית שבה אנו צועדים, הם פטורים מיוזמה. הבעיה כאמור אינה בהתבטאויות שמחלישות אותנו מול אויבינו, אלא הלכידות המתפוררת, הכשירות הדועכת, וחוסר המוטיבציה להתנדב שתקבל "מכת מוות" היה וחוק הפטור יעבור.

את האמת על אובדן יכולות ושיבוש תפיסות מבצעיות מכיר ראש הממשלה. לא בטוח שהוא יודע כמה שנים לקח לבנות את היכולות הללו וכמה שנים נדרשות לשיקום. בדרך כלל זה לא תפקידו לרדת לפרטים האלו. אבל כאשר מחריבים מכונה משוכללת ויקרה אין פלא שאנשי המקצוע זועקים. איך אפשר להשאר אדיש נוכח ההרס הזה?

ועכשיו הדילמה שעומדת בפני ראש הממשלה ושר הביטחון: הולכים עד הסוף עם החקיקה של הסתיו, מתמודדים עם משבר חוקתי ובכך מעמיקים את המשבר ומתרצים זאת בכך שכבר עברנו את נקודת האל חזור, או - שעוצרים הכל ומשלמים מחיר פוליטי אדיר. במקרה הראשון השיקום ייקח שנים, אם בכלל, והביטחון הלאומי ייפגע. במקרה השני השיקום ייקח ימים  (לפייס את הפגועים ולשקם את הקרדיט הפוליטי) והמחיר לביטחון הלאומי יהיה מינורי, אם בכלל.