ב-25 בפברואר הטילה רוסיה וטו על הצעת החלטה במועצת הביטחון שגינתה אותה על פלישתה לאוקראינה ודרשה הסגה מלאה, מידית ובלתי מותנית של כוחותיה. זו הזכות המוקנית לחמש החברות הקבועות במועצה. כבר ב-1950 הבינו חברות האו"ם שזכות זו משתקת במצבים מסוימים את המועצה המופקדת על שמירת השלום והביטחון הבינלאומיים וקיבלו החלטה בשם "מאוחדים לשלום", שמאפשרת לעצרת הכללית למלא את ההתחייבות לשמירת השלום ולהמליץ לחברות על דרכי פעולה קולקטיביות במצבים שיש בהם איום והפרה של השלום "כולל שימוש בכוח מזוין על פי הצורך". על אף שהמדובר בהמלצה בלבד, נדרש רוב מיוחס שני שליש מן המצביעות לאימוץ ההחלטה.
ולפיכך, הוגשה לעצרת הכללית הצעה דומה לזו שרוסיה הכשילה במועצת הביטחון, ובהצבעה ב-2 במארס הובסה רוסיה כאשר 141 מדינות מתוך 181 המצביעות תמכו בגינוי מוסקבה ובתביעה שתסיג מידית את כוחותיה. ארבע מדינות (צפון-קוריאה, בלרוס, סוריה ואריתריה) הצביעו נגד הגינוי, בעוד 35 נמנעו.
תמיכתה של ישראל בהחלטה לא הייתה דבר מובן מאליו, שכן מול הרצון להזדהות עם מחנה המדינות הליברליות בהנהגת ארה"ב והאיחוד האירופי עמדו גם שיקולי מקומה של רוסיה במספר נושאים בטחונים חיוניים. הימנעותה של סין מעוררת סימן שאלה לאור ההתקרבות בינה לבין רוסיה, שמצאה ביטוי בביקור פוטין בבייג'ינג לרגל פתיחת אולימפיאדת החורף והמינשר המשותף של פוטין ומארחו שי ג'ינפינג שמהווה קריאת תיגר על מעמדה של ארה"ב כמתיימרת להוביל את הסדר העולמי הנוכחי. כמוה מעניינת גם הימנעות הודו, על אף הדיאלוג השוטף עם ארה"ב והדאגה המשותפת לשתיים מהתעצמות סין. אפשר להסביר הימנעות זו בחשיבות ייבוא הגז הטבעי והפחם מרוסיה והרכש הביטחוני של מערכת ההגנה האווירית הרוסית 400-S. מדינות ערב נחלקו - סוריה כמובן התנגדה, אלג'יריה, עיראק, סודאן ודרום סודאן נמנעו, ואילו איחוד האמירויות, שנמנעה בהצבעה במועצת הביטחון, עברה לתמיכה בהחלטה דומה בעצרת הכללית. ייתכן שמאמצי השכנוע של ארה"ב מול כמה מדינות באזור השיגו את מטרתן. טורקיה, על אף שכנותה והדו-שיח האינטנסיבי שלה עם רוסיה, תמכה בגינוי כמו שאר חברות נאט"ו ואילו איראן, על אף קשריה הענפים עם רוסיה, נמנעה.
אף שהחלטת העצרת היא בגדר המלצה, ואין לה "שיניים", זוהי תבוסה מדינית לרוסיה שבה היא אינה מורגלת. הווטו במועצת הבטחון של האו"ם נותן לרוסיה הגנה חלקית מאוד מצעדים נגדה. מדינות יכולות והשיתו כבר סנקציות כלכליות קשות על רוסיה גם בלי גיבוי של המועצה. גם אירופה ונאט"ו, שמעדיפים גיבוי החלטה של האו"ם לפעולות צבאיות, עשויים להסתפק בהחלטה שקיבלה העצרת הכללית ברוב מוחץ.
ב-25 בפברואר הטילה רוסיה וטו על הצעת החלטה במועצת הביטחון שגינתה אותה על פלישתה לאוקראינה ודרשה הסגה מלאה, מידית ובלתי מותנית של כוחותיה. זו הזכות המוקנית לחמש החברות הקבועות במועצה. כבר ב-1950 הבינו חברות האו"ם שזכות זו משתקת במצבים מסוימים את המועצה המופקדת על שמירת השלום והביטחון הבינלאומיים וקיבלו החלטה בשם "מאוחדים לשלום", שמאפשרת לעצרת הכללית למלא את ההתחייבות לשמירת השלום ולהמליץ לחברות על דרכי פעולה קולקטיביות במצבים שיש בהם איום והפרה של השלום "כולל שימוש בכוח מזוין על פי הצורך". על אף שהמדובר בהמלצה בלבד, נדרש רוב מיוחס שני שליש מן המצביעות לאימוץ ההחלטה.
ולפיכך, הוגשה לעצרת הכללית הצעה דומה לזו שרוסיה הכשילה במועצת הביטחון, ובהצבעה ב-2 במארס הובסה רוסיה כאשר 141 מדינות מתוך 181 המצביעות תמכו בגינוי מוסקבה ובתביעה שתסיג מידית את כוחותיה. ארבע מדינות (צפון-קוריאה, בלרוס, סוריה ואריתריה) הצביעו נגד הגינוי, בעוד 35 נמנעו.
תמיכתה של ישראל בהחלטה לא הייתה דבר מובן מאליו, שכן מול הרצון להזדהות עם מחנה המדינות הליברליות בהנהגת ארה"ב והאיחוד האירופי עמדו גם שיקולי מקומה של רוסיה במספר נושאים בטחונים חיוניים. הימנעותה של סין מעוררת סימן שאלה לאור ההתקרבות בינה לבין רוסיה, שמצאה ביטוי בביקור פוטין בבייג'ינג לרגל פתיחת אולימפיאדת החורף והמינשר המשותף של פוטין ומארחו שי ג'ינפינג שמהווה קריאת תיגר על מעמדה של ארה"ב כמתיימרת להוביל את הסדר העולמי הנוכחי. כמוה מעניינת גם הימנעות הודו, על אף הדיאלוג השוטף עם ארה"ב והדאגה המשותפת לשתיים מהתעצמות סין. אפשר להסביר הימנעות זו בחשיבות ייבוא הגז הטבעי והפחם מרוסיה והרכש הביטחוני של מערכת ההגנה האווירית הרוסית 400-S. מדינות ערב נחלקו - סוריה כמובן התנגדה, אלג'יריה, עיראק, סודאן ודרום סודאן נמנעו, ואילו איחוד האמירויות, שנמנעה בהצבעה במועצת הביטחון, עברה לתמיכה בהחלטה דומה בעצרת הכללית. ייתכן שמאמצי השכנוע של ארה"ב מול כמה מדינות באזור השיגו את מטרתן. טורקיה, על אף שכנותה והדו-שיח האינטנסיבי שלה עם רוסיה, תמכה בגינוי כמו שאר חברות נאט"ו ואילו איראן, על אף קשריה הענפים עם רוסיה, נמנעה.
אף שהחלטת העצרת היא בגדר המלצה, ואין לה "שיניים", זוהי תבוסה מדינית לרוסיה שבה היא אינה מורגלת. הווטו במועצת הבטחון של האו"ם נותן לרוסיה הגנה חלקית מאוד מצעדים נגדה. מדינות יכולות והשיתו כבר סנקציות כלכליות קשות על רוסיה גם בלי גיבוי של המועצה. גם אירופה ונאט"ו, שמעדיפים גיבוי החלטה של האו"ם לפעולות צבאיות, עשויים להסתפק בהחלטה שקיבלה העצרת הכללית ברוב מוחץ.