בשבוע שעבר פורסם הדוח השנתי של הליגה נגד השמצה (ADL) המתחקה אחר מגמות אנטישמיות בארצות הברית. לראשונה מאז מתקפת ה-7.10, ישנן גם חדשות טובות - מספר התקריות האנטישמיות נמצא בירידה - מכ-9,000 תקריות ב-2024, לכ-6,000 ב-2025. ירידה זו במספר התקריות לא הביאה עימה ירידה בחומרתן, להפך. בעוד שב-2024, התרחשו 196 תקריות המוגדרות כתקיפה (2% מכלל התקריות), בשנה שלאחר מכן התרחשו 203 תקריות שכאלה (יותר מ-3% מהתקריות). 32 מתוך אותן תקריות, אגב, כללו נשק קטלני, וזאת בהשוואה ל-23 תקריות בשנה שקדמה לה. כלומר, בעוד שהתרחשו פחות תקריות אנטישמיות, סבירותן של התקריות שכן התרחשו להיות חמורות יותר עלתה. הדבר עלול להמחיש את התעוזה הגוברת של אותם אנטישמים בארצות הברית לתרגם את תפיסותיהם האנטישמיות לתקיפת יהודים. למרות כל זאת, עדיין ישנו קו ברור לפיו רוב התקריות מוגדרות כ״הטרדה״, אחריהן ״ונדליזם״ הדורש מהמבצעים סיכון גדול יותר, ורק מיעוט התקריות מוגדר כ״תקיפה״. רוב התקריות, וגם רוב התקיפות, מתבצעות במרחב הציבורי החשוף לכל, דבר העלול לגרום ליהודים להרגיש לא בנוח לשאת סממנים המעידים על יהדותם, כפי שמשתקף מסקרים שבוצעו בקרב יהודים בארצות הברית.
דווקא האנטישמיות באוניברסיטאות, שסוקרה בהרחבה בישראל, נמצאת במגמת ירידה חיובית מאוד של 83%, וזאת בגלל הצינון המסוים שחל במחאות הפומביות באותם המוסדות לאחר פירוק המאהלים האנטי-ישראלים שהוקמו בחלק מהקמפוסים. עובדה זו יכולה להעיד על הקו בין מחאה אנטי-ישראליות לאנטישמיות שנחצה לא פעם במהלך אותן המחאות. היעדרן של המחאות, עם כך, הוביל לירידה גם בתקריות האנטישמיות. לעומת זאת, מספר התקריות האנטישמיות בבתי הספר נשאר יציב יחסית ועמד על 825 לעומת 860 ב-2024. תקריות אלה מגיעות גם מצד גורמים אנטי-ישראלים וגם מצד גזענים לבנים, ומתבטאות בהטרדת סטודנטים יהודיים ובריסוס צלבי קרס, בין שאר הדברים. מגמה זו מעידה שיש למקד את המאמצים לא רק בקמפוסים, אלא בשלב מוקדם הרבה יותר של התפתחות הצעירים - בתי הספר - ולהתמודד עם מפגש האינטרסים של גורמים בימין הקיצוני ובשמאל הקיצוני, אשר מצאו בזירה זו מפלט נוח.
בשבוע שעבר פורסם הדוח השנתי של הליגה נגד השמצה (ADL) המתחקה אחר מגמות אנטישמיות בארצות הברית. לראשונה מאז מתקפת ה-7.10, ישנן גם חדשות טובות - מספר התקריות האנטישמיות נמצא בירידה - מכ-9,000 תקריות ב-2024, לכ-6,000 ב-2025. ירידה זו במספר התקריות לא הביאה עימה ירידה בחומרתן, להפך. בעוד שב-2024, התרחשו 196 תקריות המוגדרות כתקיפה (2% מכלל התקריות), בשנה שלאחר מכן התרחשו 203 תקריות שכאלה (יותר מ-3% מהתקריות). 32 מתוך אותן תקריות, אגב, כללו נשק קטלני, וזאת בהשוואה ל-23 תקריות בשנה שקדמה לה. כלומר, בעוד שהתרחשו פחות תקריות אנטישמיות, סבירותן של התקריות שכן התרחשו להיות חמורות יותר עלתה. הדבר עלול להמחיש את התעוזה הגוברת של אותם אנטישמים בארצות הברית לתרגם את תפיסותיהם האנטישמיות לתקיפת יהודים. למרות כל זאת, עדיין ישנו קו ברור לפיו רוב התקריות מוגדרות כ״הטרדה״, אחריהן ״ונדליזם״ הדורש מהמבצעים סיכון גדול יותר, ורק מיעוט התקריות מוגדר כ״תקיפה״. רוב התקריות, וגם רוב התקיפות, מתבצעות במרחב הציבורי החשוף לכל, דבר העלול לגרום ליהודים להרגיש לא בנוח לשאת סממנים המעידים על יהדותם, כפי שמשתקף מסקרים שבוצעו בקרב יהודים בארצות הברית.
דווקא האנטישמיות באוניברסיטאות, שסוקרה בהרחבה בישראל, נמצאת במגמת ירידה חיובית מאוד של 83%, וזאת בגלל הצינון המסוים שחל במחאות הפומביות באותם המוסדות לאחר פירוק המאהלים האנטי-ישראלים שהוקמו בחלק מהקמפוסים. עובדה זו יכולה להעיד על הקו בין מחאה אנטי-ישראליות לאנטישמיות שנחצה לא פעם במהלך אותן המחאות. היעדרן של המחאות, עם כך, הוביל לירידה גם בתקריות האנטישמיות. לעומת זאת, מספר התקריות האנטישמיות בבתי הספר נשאר יציב יחסית ועמד על 825 לעומת 860 ב-2024. תקריות אלה מגיעות גם מצד גורמים אנטי-ישראלים וגם מצד גזענים לבנים, ומתבטאות בהטרדת סטודנטים יהודיים ובריסוס צלבי קרס, בין שאר הדברים. מגמה זו מעידה שיש למקד את המאמצים לא רק בקמפוסים, אלא בשלב מוקדם הרבה יותר של התפתחות הצעירים - בתי הספר - ולהתמודד עם מפגש האינטרסים של גורמים בימין הקיצוני ובשמאל הקיצוני, אשר מצאו בזירה זו מפלט נוח.