בעוד קריסת משטרו של בשאר אסד בסוריה התרחשה בקצב עוצר נשימה, נראה שבסוגיית עתיד בסיסי הצבא הרוסי במדינה כל השחקנים הרלוונטיים לקחו פסק זמן. זאת כמובן, מלבד רוסיה עצמה, שעל-פי הודעות נציגיה הדיפלומטים הבכירים מקיימת מגעים אינטנסיביים עם השלטונות החדשים בדמשק בניסיון להגיע להסכמות על השארת שני בסיסיה בסוריה. הדבר בולט במיוחד על רקע נטישתם החפוזה של הכוחות השייכים לבעל בריתו השני של אסד, המשטר בטהראן.
סגן שר החוץ הרוסי, מיכאיל בוגדנוב, דיווח (12.12) על שיחות ״קונסטרוקטיביות״ עם מנהיגי ״היאת תחריר א-שאם״, וציין כי הצבא הרוסי ״הוזמן בזמנו ע״י השלטונות הסוריים כדי להילחם בארגוני הטרור, מאבק שטרם הסתיים״. הפצצות חסרות אבחנה של אזרחי סוריה על-ידי מטוסים רוסיים והעובדה שרק לפני חודש רוסיה המשיכה להגדיר את ״היאת תחריר א-שאם״ ארגון טרור כבר נשכחו במוסקבה.
הודעתו של בוגדנוב מתפרסמת על רקע רצף הדיווחים והתמונות על הזזת הכוחות הרוסים בסוריה מעמדותיהם הקדמיות וריכוזם בשני בסיסיה העיקריים - בסיס חיל הים בטרטוס (פעיל מ-1971) ובסיס חיל האוויר בחמיימים (פעיל מ-2017). הסתירה בין שני התסריטים הנ״ל - של פינוי מוחלט לעומת השארת שני הבסיסים - נובעת מהיעדר הכרעה חד-משמעית, לעת עתה, באשר לגורל הנוכחות הרוסית בסוריה. מקורו של מצב אמביוולנטי זה בהסכמה שהושגה במפגש בין נציגי איראן, רוסיה וטורקיה בדוחה (6.12) לפיה על המורדים להימנע מפגיעה בכוחות הצבא הרוסי ובבסיסיו. סביר להניח כי הסכמה זו סייעה למוסקבה לבלוע את הגלולה המרה של נפילת משטר אסד ולרכך את הפגיעה התדמיתית שספגה בעקבותיה.
מבחינתה של רוסיה, אובדן הבסיסים הרוסים בסוריה מהווה מהלומה קשה לשאיפותיה הגיאופוליטיות. מעבר להקרנת עוצמה במזה״ת ושדרוג מעמדה הבינ״ל, הבסיסים שימשו מרכז לוגיסטי אסטרטגי לפעולות הכוחות הרוסים במדינות אפריקה, שהגבירו השפעה רוסית ביבשת תוך פגיעה באינטרסים של מדינות המערב. פינוי מוחלט של הבסיסים הרוסיים פוגע במעמד רוסיה באזורנו, וחושף בעיני הקהילה הבינ״ל כולה את חוסר יכולתה להבטיח בטחון לבנות בריתה, וחשוב יותר - להציע להן חלופה שלטונית וכלכלית בת קיימא.
הישארות הבסיסים הצבאיים של רוסיה, גם אם במתכונת מצומצמת ומוגבלת ע״י השלטון החדש, טומנת סיכונים רבים לישראל. ראשית, פתיחת שמי מזה״ת לחיל האוויר הישראלי בעקבות מבצע ״חץ הבשן״ לא תהיה שלמה כל עוד רוסיה שומרת על יכולות הנ״מ שלה בסוריה. שנית, העמקת ומיסוד הקשרים עם השלטון החדש עלולים לייצר שוב תלות במערכות נשק רוסיות ולהגביר את הקו הלעומתי הרשמי שלה לישראל, שסימניו הראשוניים כבר החלו להופיע (התקשורת המקורבת לקרמלין מאשימה את ״תל אביב״ בהפרות החוק הבינ״ל בסוריה, בעודה מתעלמת מתפקידה המרכזי של טורקיה בהפלת המשטר). חמור מכך, רוסיה עלולה להמשיך בפעלתנותה החתרנית מול שותפיה הישנים, איראן וחיזבאללה. לפי הערכות אחרונות, הנשק הרוסי המתקדם שנתפס בלבנון במבצע ״חיצי הצפון״ הועבר לחיזבאללה ישירות מהנמל בטרטוס, ורוסיה עלולה לחזור לסורה בכסות המצב הכאוטי שיכול להימשך בסוריה עוד זמן רב. פינוי בסיסיה מסוריה יפחית לפחות אחד מגורמי חוסר היציבות וייטיב עם הכוחות המתונים באזורנו.
בעוד קריסת משטרו של בשאר אסד בסוריה התרחשה בקצב עוצר נשימה, נראה שבסוגיית עתיד בסיסי הצבא הרוסי במדינה כל השחקנים הרלוונטיים לקחו פסק זמן. זאת כמובן, מלבד רוסיה עצמה, שעל-פי הודעות נציגיה הדיפלומטים הבכירים מקיימת מגעים אינטנסיביים עם השלטונות החדשים בדמשק בניסיון להגיע להסכמות על השארת שני בסיסיה בסוריה. הדבר בולט במיוחד על רקע נטישתם החפוזה של הכוחות השייכים לבעל בריתו השני של אסד, המשטר בטהראן.
סגן שר החוץ הרוסי, מיכאיל בוגדנוב, דיווח (12.12) על שיחות ״קונסטרוקטיביות״ עם מנהיגי ״היאת תחריר א-שאם״, וציין כי הצבא הרוסי ״הוזמן בזמנו ע״י השלטונות הסוריים כדי להילחם בארגוני הטרור, מאבק שטרם הסתיים״. הפצצות חסרות אבחנה של אזרחי סוריה על-ידי מטוסים רוסיים והעובדה שרק לפני חודש רוסיה המשיכה להגדיר את ״היאת תחריר א-שאם״ ארגון טרור כבר נשכחו במוסקבה.
הודעתו של בוגדנוב מתפרסמת על רקע רצף הדיווחים והתמונות על הזזת הכוחות הרוסים בסוריה מעמדותיהם הקדמיות וריכוזם בשני בסיסיה העיקריים - בסיס חיל הים בטרטוס (פעיל מ-1971) ובסיס חיל האוויר בחמיימים (פעיל מ-2017). הסתירה בין שני התסריטים הנ״ל - של פינוי מוחלט לעומת השארת שני הבסיסים - נובעת מהיעדר הכרעה חד-משמעית, לעת עתה, באשר לגורל הנוכחות הרוסית בסוריה. מקורו של מצב אמביוולנטי זה בהסכמה שהושגה במפגש בין נציגי איראן, רוסיה וטורקיה בדוחה (6.12) לפיה על המורדים להימנע מפגיעה בכוחות הצבא הרוסי ובבסיסיו. סביר להניח כי הסכמה זו סייעה למוסקבה לבלוע את הגלולה המרה של נפילת משטר אסד ולרכך את הפגיעה התדמיתית שספגה בעקבותיה.
מבחינתה של רוסיה, אובדן הבסיסים הרוסים בסוריה מהווה מהלומה קשה לשאיפותיה הגיאופוליטיות. מעבר להקרנת עוצמה במזה״ת ושדרוג מעמדה הבינ״ל, הבסיסים שימשו מרכז לוגיסטי אסטרטגי לפעולות הכוחות הרוסים במדינות אפריקה, שהגבירו השפעה רוסית ביבשת תוך פגיעה באינטרסים של מדינות המערב. פינוי מוחלט של הבסיסים הרוסיים פוגע במעמד רוסיה באזורנו, וחושף בעיני הקהילה הבינ״ל כולה את חוסר יכולתה להבטיח בטחון לבנות בריתה, וחשוב יותר - להציע להן חלופה שלטונית וכלכלית בת קיימא.
הישארות הבסיסים הצבאיים של רוסיה, גם אם במתכונת מצומצמת ומוגבלת ע״י השלטון החדש, טומנת סיכונים רבים לישראל. ראשית, פתיחת שמי מזה״ת לחיל האוויר הישראלי בעקבות מבצע ״חץ הבשן״ לא תהיה שלמה כל עוד רוסיה שומרת על יכולות הנ״מ שלה בסוריה. שנית, העמקת ומיסוד הקשרים עם השלטון החדש עלולים לייצר שוב תלות במערכות נשק רוסיות ולהגביר את הקו הלעומתי הרשמי שלה לישראל, שסימניו הראשוניים כבר החלו להופיע (התקשורת המקורבת לקרמלין מאשימה את ״תל אביב״ בהפרות החוק הבינ״ל בסוריה, בעודה מתעלמת מתפקידה המרכזי של טורקיה בהפלת המשטר). חמור מכך, רוסיה עלולה להמשיך בפעלתנותה החתרנית מול שותפיה הישנים, איראן וחיזבאללה. לפי הערכות אחרונות, הנשק הרוסי המתקדם שנתפס בלבנון במבצע ״חיצי הצפון״ הועבר לחיזבאללה ישירות מהנמל בטרטוס, ורוסיה עלולה לחזור לסורה בכסות המצב הכאוטי שיכול להימשך בסוריה עוד זמן רב. פינוי בסיסיה מסוריה יפחית לפחות אחד מגורמי חוסר היציבות וייטיב עם הכוחות המתונים באזורנו.