התקיפות האמריקאיות ביומיים האחרונים נגד יעדים איראניים, בעיקר באזור מצרי הורמוז, מסמנות שינוי אפשרי בדפוס ההתנהלות של ממשל טראמפ מול איראן. התקיפה הראשונה, שבאה בעקבות הפלת המסוק האמריקאי, עוד ניתנה להצגה כתגובה נקודתית ומדודה. טראמפ עצמו ניסח זאת כך בפוסט ברשת החברתית שלו, כאשר כתב כי ארצות הברית “חייבת, מתוקף הנסיבות, להגיב” להפלת המסוק. אולם התקיפה הנוספת אמש, לצד הרטוריקה החריפה יותר שלו, כבר נראית אחרת: לא רק תגמול על אירוע מבצעי, אלא ניסיון להחזיר את הלחץ הצבאי למרכז המגעים עם טהראן.
טראמפ עדיין אינו מבקש, ככל הנראה, לחזור למלחמה רחבה, בוודאי לא בעיתוי שבו הוא מעוניין להציג שליטה, יציבות והישגים מדיניים, גם על רקע פתיחת המונדיאל והקשב הציבורי הצפוי להתמקד בו בשבועות הקרובים. אבל הפוסטים וההתבטאויות האחרונות שלו מלמדים על תסכול גובר מהיעדר ההתקדמות מול איראן. כאשר הוא כותב שאיראן היא “רק דיבורים וללא מעשים” ושכעת עליה “לשלם את המחיר”, וכאשר הוא אומר שארצות הברית תתקוף אותה “חזק מאוד” אם לא יושג הסכם, מדובר ביותר מרטוריקה. זהו ניסיון מודע להגביר את האיום כדי לשכנע את טהראן שהמשך המשיכה בזמן יגבה מחיר ממשי. גם המסר שלפיו ארצות הברית הצליחה להעביר בחשאי מכליות ונפט דרך הורמוז נועד לשרת את אותו קו: להציג את וושינגטון כמי שמחזיקה ביוזמה, שולטת בקצב האירועים ואינה תלויה ברצונה הטוב של איראן. במובן זה, טראמפ מנסה לייצר מחדש הרתעה בלי להיגרר למלחמה כוללת.
מבחינת איראן, דווקא העובדה שטראמפ ממשיך להדגיש את רצונו בהסכם מלמדת שגם לו יש אינטרס מובהק לסיים את המשבר. לכן טהראן אינה ממהרת. היא מגיבה, אך בינתיים בהיקף מצומצם יחסית, ומנסה לבחון עד כמה וושינגטון באמת מוכנה להרחיב את המערכה. זו דינמיקה מסוכנת: כל צד מנסה ללחוץ בלי לחצות את הסף, אך במציאות של כוחות פרוסים, כלי טיס, ספינות, מיליציות ומסרים לא תמיד מתואמים, טעות אחת עלולה להפוך הסלמה מבוקרת להידרדרות רחבה.
טראמפ עדיין זקוק לאותה “תמונת ניצחון” שתאפשר לו להציג את סיום המלחמה כהישג: הסכם שמגביל את איראן בתחום הגרעין, מייצב את הורמוז ומוכיח שהלחץ הצבאי עבד. בשלב זה הוא גם מבקש להשאיר את ישראל מחוץ למעגל הפעולה. הדיווחים על כך שבלם בשבוע שעבר מהלך ישראלי משמעותי ממחישים את רצונו לשמר שליטה אמריקאית על קצב ההסלמה. אולם גם כאן אין ודאות. אם איראן תרחיב את תגובתה, או אם אחד משלוחיה יפעל נגד ישראל, הלחץ בירושלים להגיב יגבר ואז טראמפ עלול למצוא עצמו בדיוק במקום שממנו ביקש להימנע: בין רצונו לסיים את המלחמה לבין דינמיקה אזורית שמושכת אותו חזרה פנימה.
התקיפות האמריקאיות ביומיים האחרונים נגד יעדים איראניים, בעיקר באזור מצרי הורמוז, מסמנות שינוי אפשרי בדפוס ההתנהלות של ממשל טראמפ מול איראן. התקיפה הראשונה, שבאה בעקבות הפלת המסוק האמריקאי, עוד ניתנה להצגה כתגובה נקודתית ומדודה. טראמפ עצמו ניסח זאת כך בפוסט ברשת החברתית שלו, כאשר כתב כי ארצות הברית “חייבת, מתוקף הנסיבות, להגיב” להפלת המסוק. אולם התקיפה הנוספת אמש, לצד הרטוריקה החריפה יותר שלו, כבר נראית אחרת: לא רק תגמול על אירוע מבצעי, אלא ניסיון להחזיר את הלחץ הצבאי למרכז המגעים עם טהראן.
טראמפ עדיין אינו מבקש, ככל הנראה, לחזור למלחמה רחבה, בוודאי לא בעיתוי שבו הוא מעוניין להציג שליטה, יציבות והישגים מדיניים, גם על רקע פתיחת המונדיאל והקשב הציבורי הצפוי להתמקד בו בשבועות הקרובים. אבל הפוסטים וההתבטאויות האחרונות שלו מלמדים על תסכול גובר מהיעדר ההתקדמות מול איראן. כאשר הוא כותב שאיראן היא “רק דיבורים וללא מעשים” ושכעת עליה “לשלם את המחיר”, וכאשר הוא אומר שארצות הברית תתקוף אותה “חזק מאוד” אם לא יושג הסכם, מדובר ביותר מרטוריקה. זהו ניסיון מודע להגביר את האיום כדי לשכנע את טהראן שהמשך המשיכה בזמן יגבה מחיר ממשי. גם המסר שלפיו ארצות הברית הצליחה להעביר בחשאי מכליות ונפט דרך הורמוז נועד לשרת את אותו קו: להציג את וושינגטון כמי שמחזיקה ביוזמה, שולטת בקצב האירועים ואינה תלויה ברצונה הטוב של איראן. במובן זה, טראמפ מנסה לייצר מחדש הרתעה בלי להיגרר למלחמה כוללת.
מבחינת איראן, דווקא העובדה שטראמפ ממשיך להדגיש את רצונו בהסכם מלמדת שגם לו יש אינטרס מובהק לסיים את המשבר. לכן טהראן אינה ממהרת. היא מגיבה, אך בינתיים בהיקף מצומצם יחסית, ומנסה לבחון עד כמה וושינגטון באמת מוכנה להרחיב את המערכה. זו דינמיקה מסוכנת: כל צד מנסה ללחוץ בלי לחצות את הסף, אך במציאות של כוחות פרוסים, כלי טיס, ספינות, מיליציות ומסרים לא תמיד מתואמים, טעות אחת עלולה להפוך הסלמה מבוקרת להידרדרות רחבה.
טראמפ עדיין זקוק לאותה “תמונת ניצחון” שתאפשר לו להציג את סיום המלחמה כהישג: הסכם שמגביל את איראן בתחום הגרעין, מייצב את הורמוז ומוכיח שהלחץ הצבאי עבד. בשלב זה הוא גם מבקש להשאיר את ישראל מחוץ למעגל הפעולה. הדיווחים על כך שבלם בשבוע שעבר מהלך ישראלי משמעותי ממחישים את רצונו לשמר שליטה אמריקאית על קצב ההסלמה. אולם גם כאן אין ודאות. אם איראן תרחיב את תגובתה, או אם אחד משלוחיה יפעל נגד ישראל, הלחץ בירושלים להגיב יגבר ואז טראמפ עלול למצוא עצמו בדיוק במקום שממנו ביקש להימנע: בין רצונו לסיים את המלחמה לבין דינמיקה אזורית שמושכת אותו חזרה פנימה.