חלק מהאמל"ח הטילי המשוגר מאיראן לישראל אינו מכיל ראש קרבי עם חומר נפץ מרסק (חנ״ם), אלא מקבץ של פצצות קטנות, לעיתים הן נקראות פצצות מצרר, או פצצונות.
פצצות אלו מתפזרות באוויר ונופלות על פני שטח נרחב, דבר המהווה סכנה כפולה בעת הפגיעה למבנים, תשתיות ולאזרחים.
ככלל, הטילים הבליסטיים המשוגרים לישראל מכילים ראש קרבי בן מאות ק"ג של חומר נפץ. כאשר הטיל פוגע במטרה אליה כוון, נגרם נזק ממוקד למטרה ולסביבתה עקב הפיצוץ, גלי ההדף הנלווים לו, והפגיעה הקינטית במטרה. לטילים הבליסטים המכילים כמות גדולה של פצצות מצרר, אותם משגרים האיראנים במלחמת עם כלביא ובמלחמה הנוכחית, היא לגרום לנזק סביבתי במרחב גדול ולייצר פגיעה במספר רב של מטרות ונפגעים ללא אבחנה.
הטיל הבליסטי שנושא את הראש הקרבי, ובתוכו פצצות המצרר, הוא ככל הנראה חוראמשהר או עימאד, אך אין מידע גלוי בנושא. הוא משוגר אל מטרתו וכאשר הוא נמצא בגובה של 7-10 ק"מ מעל המטרה, הראש הקרבי שלו נפתח והחימושים, אותן פצצות קטנות בנות 2.5-5 ק"ג חנ"ם, מתפזרות מרחבית ונופלות על פני שטח גדול. הפיצוץ מתרחש בעת הפעלת מנגנון הדריכה והפעלת חומר הנפץ בשעת הפגיעה במטרה או בקרקע.
מעטפת הפצצות עשויה מחומרים מיוחדים על מנת למנוע פגיעה תרמית או מכנית במעבר אל המטרה דרך האטמוספירה. הפיזור של הפצצות אינו סימטרי, אך ניתן להעריך כי רדיוס הפגיעה הממוצע הוא בין כמה מאות מטרים ועד לטווח של 10 ק"מ. היקף הפיזור תלוי בעיקר כמובן ברוחות ובטורבולנציה הקיימות באטמוספירה, בגובה בו משחררים את החימוש, ובמהירות הטיל נושא החימוש.
אחוז מסוים מאותן פצצות אינו מתפוצץ בהגיעו אל המטרה, אלא נשאר כנפל, מעין מוקש אשר עלול להידרך ולהתפוצץ במגע אדם ולגרום לפציעות חמורות ואף למוות. מסיבה זו השימוש בפצצות מצרר נאסר באמנת דבלין שנכנסה לתוקף בשנת 2010.
מה ניתן לעשות? בהיבט האישי, יש להקפיד על הוראות המיגון של פיקוד העורף והמשטרה. בהיבט הבטחוני, שדרוג מערכות היירוט על מנת לפגוע וליירט את הטיל נושא פצצות המצרר הרחק משטח מדינת ישראל.
חלק מהאמל"ח הטילי המשוגר מאיראן לישראל אינו מכיל ראש קרבי עם חומר נפץ מרסק (חנ״ם), אלא מקבץ של פצצות קטנות, לעיתים הן נקראות פצצות מצרר, או פצצונות.
פצצות אלו מתפזרות באוויר ונופלות על פני שטח נרחב, דבר המהווה סכנה כפולה בעת הפגיעה למבנים, תשתיות ולאזרחים.
ככלל, הטילים הבליסטיים המשוגרים לישראל מכילים ראש קרבי בן מאות ק"ג של חומר נפץ. כאשר הטיל פוגע במטרה אליה כוון, נגרם נזק ממוקד למטרה ולסביבתה עקב הפיצוץ, גלי ההדף הנלווים לו, והפגיעה הקינטית במטרה. לטילים הבליסטים המכילים כמות גדולה של פצצות מצרר, אותם משגרים האיראנים במלחמת עם כלביא ובמלחמה הנוכחית, היא לגרום לנזק סביבתי במרחב גדול ולייצר פגיעה במספר רב של מטרות ונפגעים ללא אבחנה.
הטיל הבליסטי שנושא את הראש הקרבי, ובתוכו פצצות המצרר, הוא ככל הנראה חוראמשהר או עימאד, אך אין מידע גלוי בנושא. הוא משוגר אל מטרתו וכאשר הוא נמצא בגובה של 7-10 ק"מ מעל המטרה, הראש הקרבי שלו נפתח והחימושים, אותן פצצות קטנות בנות 2.5-5 ק"ג חנ"ם, מתפזרות מרחבית ונופלות על פני שטח גדול. הפיצוץ מתרחש בעת הפעלת מנגנון הדריכה והפעלת חומר הנפץ בשעת הפגיעה במטרה או בקרקע.
מעטפת הפצצות עשויה מחומרים מיוחדים על מנת למנוע פגיעה תרמית או מכנית במעבר אל המטרה דרך האטמוספירה. הפיזור של הפצצות אינו סימטרי, אך ניתן להעריך כי רדיוס הפגיעה הממוצע הוא בין כמה מאות מטרים ועד לטווח של 10 ק"מ. היקף הפיזור תלוי בעיקר כמובן ברוחות ובטורבולנציה הקיימות באטמוספירה, בגובה בו משחררים את החימוש, ובמהירות הטיל נושא החימוש.
אחוז מסוים מאותן פצצות אינו מתפוצץ בהגיעו אל המטרה, אלא נשאר כנפל, מעין מוקש אשר עלול להידרך ולהתפוצץ במגע אדם ולגרום לפציעות חמורות ואף למוות. מסיבה זו השימוש בפצצות מצרר נאסר באמנת דבלין שנכנסה לתוקף בשנת 2010.
מה ניתן לעשות? בהיבט האישי, יש להקפיד על הוראות המיגון של פיקוד העורף והמשטרה. בהיבט הבטחוני, שדרוג מערכות היירוט על מנת לפגוע וליירט את הטיל נושא פצצות המצרר הרחק משטח מדינת ישראל.