פוסטים

ההצעה להקים משמר אזרחי בחברה הערבית בישראל, מתוך החברה הערבית עצמה, היא הצעה מובנת, הנובעת מתסכול אזרחי ומייאוש לאומי של המיעוט הערבי, ואולם היא הצעה שגויה ואסור לאמצה.

אין צורך להכביר מילים אודות המצב האנוש בו שרויה החברה הערבית בישראל. הסיבות למצב זה הן רבות, מגוונות, ומורכבות. ככאלה גם המדינה וגם מנהיגי החברה הערבית חייבים לערוך חשבון נפש נוקב ביותר; כיצד הגענו עד הלום?

אלא שחשבון נפש הוא עניין הדורש זמן, ולעת הזו יש צורך בפתרון חירום מידי לשם מיגור הפשיעה הגואה בחברה הערבית.

עניין אחרון זה אינו יכול להיות מטופל על-ידי החברה הערבית עצמה, ולבטח לא באמצעות משמר אזרחי. מדובר בעניין מדינתי אשר שומה לזכות בטיפולם המיידי והיעיל של גורמי אכיפת החוק.

מכוח מה יפעל המשמר האזרחי? אילו כלים יש בידיו כדי לפעול ביעילות? האם המצטרפים יישאו נשק (חם או קר)? מכוח מה? האם החברה הערבית זקוקה לעוד נשק בקרבה? האם הצעה זו לא הופכת את המצטרפים למשמר למעגל הפשיעה, הגם שהמטרה לכתחילה היא ראויה? האם הקמת המשמר לא תהפוך את המצטרפים למשמר לקורבנות פוטנציאליים של האלימות הגואה בחברה הערבית? האם אין חשש מתסריט אימים לפיו ארגוני פשיעה ישתלטו על המשמר האזרחי ויפעלו בחסותו, בדיוק כפי שהם עושים כיום עם חברות האבטחה למיניהן?