האיום של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, לפיו כמו שטורקיה פעלה צבאית בקרבאך ובלוב "היא תעשה את אותו הדבר לישראל", מהווה הסלמה מדאיגה. אף שסיכויי מימושו של האיום נראים עדיין נמוכים, יש לזכור שלטורקיה יש בסיס כטב"מים בצפון קפריסין, וכן צי משמעותי עם יכולות מגוונות.
את ההתבטאות של ארדואן ניתן להסביר כנובעת משלושה גורמים מרכזיים. ראשית, הלחץ הפנימי הרב בתוך טורקיה להסלים את הצעדים נגד ישראל, לחץ שכבר נשא פרי כאשר טורקיה הכריזה על אמברגו כלכלי מלא על ישראל בתחילת מאי. שנית, קיים תסכול טורקי הולך וגדל מהמשך המלחמה בעזה והאפשרות למלחמה נרחבת גם בין ישראל ולבנון, ומכך שלטורקיה יש השפעה שולית על מהלך האירועים. לבסוף, מאז תחילת המלחמה ארדואן אף התבטא שלישראל יש כוונות התפשטות מעבר למתרחש בעזה ובלבנון ושהיא גם מאיימת על טורקיה, ובכך נתן ביטוי לתיאוריות קונספירציה הקיימות בקרב הציבור הטורקי. לצד כל אלו, יש גם להתייחס להשפעתו הגוברת של שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, אשר היה בעברו ראש ארגון הביון הטורקי, והיה ידוע בעמדתו הפרו-איראנית. מאז תחילת המלחמה, התגובות הטורקיות למתרחש הולכות ונהיות דומות לתגובות מצד הציר השיעי.
הקרבות הרטוריים בין מקבלי החלטות בישראל לבין ארדואן, ובפרט ציוצים של שר החוץ, ישראל כ"ץ, תורמים להחרפת המשבר ואין אינדיקציה שמביאים לריסון בצד הטורקי. ישראל חייבת לערב שחקנים נוספים, בראש ובראשונה את ארצות הברית, במסגרת המענה לאיום הטורקי. אין לאף שחקן מערבי אינטרס לראות את טורקיה, שהיא חברה בנאט"ו, מתעמתת צבאית עם ישראל. לא הייתה תגובה אמריקאית משמעותית להחלטה של טורקיה להטיל אמברגו כלכלי על ישראל ולא ברור האם עקב כמות האירועים המתרחשים יש אכן מספיק מודעות לחומרת מצב היחסים בין טורקיה וישראל. נדרשת פעילות דיפלומטית מאומצת, שעיקרה מאחורי הקלעים, להרגיע את המתיחות בין הצדדים. ישראל מתמודדת עם מספיק חזיתות גם כך, ולכן עליה לעשות את כל המאמצים מהצד שלה להכיל עד כמה שניתן את ההתבטאויות הפרובוקטיביות מצד אנקרה.
האיום של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, לפיו כמו שטורקיה פעלה צבאית בקרבאך ובלוב "היא תעשה את אותו הדבר לישראל", מהווה הסלמה מדאיגה. אף שסיכויי מימושו של האיום נראים עדיין נמוכים, יש לזכור שלטורקיה יש בסיס כטב"מים בצפון קפריסין, וכן צי משמעותי עם יכולות מגוונות.
את ההתבטאות של ארדואן ניתן להסביר כנובעת משלושה גורמים מרכזיים. ראשית, הלחץ הפנימי הרב בתוך טורקיה להסלים את הצעדים נגד ישראל, לחץ שכבר נשא פרי כאשר טורקיה הכריזה על אמברגו כלכלי מלא על ישראל בתחילת מאי. שנית, קיים תסכול טורקי הולך וגדל מהמשך המלחמה בעזה והאפשרות למלחמה נרחבת גם בין ישראל ולבנון, ומכך שלטורקיה יש השפעה שולית על מהלך האירועים. לבסוף, מאז תחילת המלחמה ארדואן אף התבטא שלישראל יש כוונות התפשטות מעבר למתרחש בעזה ובלבנון ושהיא גם מאיימת על טורקיה, ובכך נתן ביטוי לתיאוריות קונספירציה הקיימות בקרב הציבור הטורקי. לצד כל אלו, יש גם להתייחס להשפעתו הגוברת של שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, אשר היה בעברו ראש ארגון הביון הטורקי, והיה ידוע בעמדתו הפרו-איראנית. מאז תחילת המלחמה, התגובות הטורקיות למתרחש הולכות ונהיות דומות לתגובות מצד הציר השיעי.
הקרבות הרטוריים בין מקבלי החלטות בישראל לבין ארדואן, ובפרט ציוצים של שר החוץ, ישראל כ"ץ, תורמים להחרפת המשבר ואין אינדיקציה שמביאים לריסון בצד הטורקי. ישראל חייבת לערב שחקנים נוספים, בראש ובראשונה את ארצות הברית, במסגרת המענה לאיום הטורקי. אין לאף שחקן מערבי אינטרס לראות את טורקיה, שהיא חברה בנאט"ו, מתעמתת צבאית עם ישראל. לא הייתה תגובה אמריקאית משמעותית להחלטה של טורקיה להטיל אמברגו כלכלי על ישראל ולא ברור האם עקב כמות האירועים המתרחשים יש אכן מספיק מודעות לחומרת מצב היחסים בין טורקיה וישראל. נדרשת פעילות דיפלומטית מאומצת, שעיקרה מאחורי הקלעים, להרגיע את המתיחות בין הצדדים. ישראל מתמודדת עם מספיק חזיתות גם כך, ולכן עליה לעשות את כל המאמצים מהצד שלה להכיל עד כמה שניתן את ההתבטאויות הפרובוקטיביות מצד אנקרה.