ההודעה של הפנטגון מ-18 באפריל על צמצום של כמחצית מהכוחות האמריקאים שמוצבים בסוריה מזה כעשור מצביעה על התפתחות בהתהוות, אך עדיין לא על החלטה סופית אמריקאית לגבי עצם המשך הנוכחות שם. ההודעה עצמה לא הייתה מפתיעה, לאור העובדה שכבר בממשל טראמפ הראשון, בשנת 2019, היה הנשיא האמריקאי קרוב להוצאת הכוחות, ורק ברגע האחרון שונתה ההחלטה. המטרה המרכזית של הנוכחות האמריקאית בסוריה היא מניעת ההתעצמות המחודשת של דאע"ש לאחר הבסת המדינה האסלאמית ב-2019. יש לציין כי כבר בעבר היו שינויים בכמות הכוחות האמריקאים, ולמעשה ההפחתה הנוכחית במספר הכוחות מחזירה אותם למספר שהיה לפני הפלת משטר בשאר אל-אסד בדצמבר 2024.
השחקנית שלוחצת על ארצות הברית להוצאת הכוחות היא טורקיה, אשר רואה בשיתוף הפעולה בין כוחות אלו לבין כוחות בהובלת הכורדים בסוריה (שפעלו על הקרקע להבסת דאע"ש) שותפות שיש לה מימד של תמיכה בטרור הכורדי נגדה. על מנת להביא את האמריקאים לסגת באופן מלא, טורקיה תצטרך לשכנע את וושינגטון שהמאמצים למנוע את צמיחתו המחודשת של דאע"ש יכולים להיעשות על ידה. בעבר גילתה טורקיה היסוס במאבק נגד דאע"ש ולא רתמה את כל יכולותיה לכך. היא גם תצטרך לשכנע את וושינגטון שלא תפגע במיעוט הכורדי בצפון-מזרח סוריה. באופן כללי, הדיונים בין וושינגטון ואנקרה לגבי סוריה הם מקיפים יותר, וכוללים גם את מאמציה של טורקיה להציג את נשיא סוריה החדש, אחמד א-שרע, כשותף לגיטימי, למרות הרקע הג'יהאדיסטי שלו ושל חלק מהסובבים אותו.
ישראל הפעילה לחצים על ארצות הברית להשאיר את כוחותיה בסוריה, וזאת מתוך ראייה שנסיגת כוחות אלו רק תעצים את הדומיננטיות הטורקית בסוריה בעידן פוסט-אסד. כמו כן, מתוך ראייה שהוצאת הכוחות תנוצל על ידי טורקיה לפגיעה בישות האוטונומית בצפון-מזרח סוריה, שבה יש דומיננטיות למיעוט הכורדי. נסיגה מלאה של הכוחות האמריקאים תהיה, לכן, הישג טורקי וכישלון ישראלי. יחד עם זאת, אם האמריקאים יתנו את נסיגת הכוחות בויתורים של אנקרה לגבי הנוכחות הצבאית של טורקיה בסוריה, כמו גם הבטחת נתינת זכויות לכורדים בסוריה בהנהגת א-שרע, הדבר יכול לתרום לכך שמידת האיום מצד סוריה החדשה על ישראל תהיה פחותה.
ההודעה של הפנטגון מ-18 באפריל על צמצום של כמחצית מהכוחות האמריקאים שמוצבים בסוריה מזה כעשור מצביעה על התפתחות בהתהוות, אך עדיין לא על החלטה סופית אמריקאית לגבי עצם המשך הנוכחות שם. ההודעה עצמה לא הייתה מפתיעה, לאור העובדה שכבר בממשל טראמפ הראשון, בשנת 2019, היה הנשיא האמריקאי קרוב להוצאת הכוחות, ורק ברגע האחרון שונתה ההחלטה. המטרה המרכזית של הנוכחות האמריקאית בסוריה היא מניעת ההתעצמות המחודשת של דאע"ש לאחר הבסת המדינה האסלאמית ב-2019. יש לציין כי כבר בעבר היו שינויים בכמות הכוחות האמריקאים, ולמעשה ההפחתה הנוכחית במספר הכוחות מחזירה אותם למספר שהיה לפני הפלת משטר בשאר אל-אסד בדצמבר 2024.
השחקנית שלוחצת על ארצות הברית להוצאת הכוחות היא טורקיה, אשר רואה בשיתוף הפעולה בין כוחות אלו לבין כוחות בהובלת הכורדים בסוריה (שפעלו על הקרקע להבסת דאע"ש) שותפות שיש לה מימד של תמיכה בטרור הכורדי נגדה. על מנת להביא את האמריקאים לסגת באופן מלא, טורקיה תצטרך לשכנע את וושינגטון שהמאמצים למנוע את צמיחתו המחודשת של דאע"ש יכולים להיעשות על ידה. בעבר גילתה טורקיה היסוס במאבק נגד דאע"ש ולא רתמה את כל יכולותיה לכך. היא גם תצטרך לשכנע את וושינגטון שלא תפגע במיעוט הכורדי בצפון-מזרח סוריה. באופן כללי, הדיונים בין וושינגטון ואנקרה לגבי סוריה הם מקיפים יותר, וכוללים גם את מאמציה של טורקיה להציג את נשיא סוריה החדש, אחמד א-שרע, כשותף לגיטימי, למרות הרקע הג'יהאדיסטי שלו ושל חלק מהסובבים אותו.
ישראל הפעילה לחצים על ארצות הברית להשאיר את כוחותיה בסוריה, וזאת מתוך ראייה שנסיגת כוחות אלו רק תעצים את הדומיננטיות הטורקית בסוריה בעידן פוסט-אסד. כמו כן, מתוך ראייה שהוצאת הכוחות תנוצל על ידי טורקיה לפגיעה בישות האוטונומית בצפון-מזרח סוריה, שבה יש דומיננטיות למיעוט הכורדי. נסיגה מלאה של הכוחות האמריקאים תהיה, לכן, הישג טורקי וכישלון ישראלי. יחד עם זאת, אם האמריקאים יתנו את נסיגת הכוחות בויתורים של אנקרה לגבי הנוכחות הצבאית של טורקיה בסוריה, כמו גם הבטחת נתינת זכויות לכורדים בסוריה בהנהגת א-שרע, הדבר יכול לתרום לכך שמידת האיום מצד סוריה החדשה על ישראל תהיה פחותה.