פרסומים

הסכם סבר, אשר נחתם ב-1920 בין האימפריה העות'מנית לקואליציה המנצחת במלחמת העולם הראשונה, נתפס בתודעה הציבורית הטורקית כהשפלה עמוקה, אשר יש לה השפעה מתמשכת על מדיניות החוץ של טורקיה. אף ש"חרפת סבר" נמחקה בעקבות הסכם לוזאן מ-1923, אשר תיקן והחליף את הסכם סבר, נוצרה בטורקיה מה שמכונה על ידי החוקרים "תסמונת סבר", הנוגעת לחשש הטורקי מפני כוונותיהם של כוחות זרים לפגוע בה, בין היתר דרך ניצול גורמים בתוך המדינה ובאזור. תסמונת סבר היא רק גורם אחד בין רבים המניעים את מדיניות החוץ הטורקית, אך היא נמצאת בבסיס חשדנות מתמשכת...

הבחירות הכלליות בטורקיה, שנערכו במאי 2023, העמידו פעם נוספת את המשטר בטורקיה מול הבעיה הכורדית. ארדואן רואה בשלושת חלקי כורדיסטאן (להוציא זה שבאיראן) מרחב מחיה (LEBENSRAUM) טורקי. תפישה זו היא שילוב של רעיון הניאו-עות'מאניזם ההתפשטותי לצד תפישת האיום לגבי הנושא הכורדי בכללותו. ובמסע הבחירות האחרונות, בעוד הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ידע לתמרן את מהלכיו כדי למנוע מהמפלגה הכורדית להוות לשון המאזניים וכך להכריע לטובתו את תוצאותיהן, הכורדים כשלו שוב בקריאת המפה והם עלולים לשלם על כך.

תוצאות הבחירות לנשיאות שנערכו בטורקיה ב-14 במאי היו הצלחה גדולה מבחינת הנשיא המכהן, רג'פ טאיפ ארדואן, ואכזבה מרה לאופוזיציה. ההובלה של ארדואן בסבב הראשון לנשיאות, כמו גם המומנטום שהעניקה לו הצלחתו האלקטורלית, מבטיחים מאבק מאוד קשה עבור האופוזיציה ומגבירים את הסיכוי שבסבב השני ארדואן יוכרז כזוכה וימשיך לשלוט בטורקיה לקדנציה נוספת. לאור העובדה שככל הנראה יהיה מדובר בהמשך שלטונו של נשיא מכהן, ניתן להעריך שבמרבית התחומים במדיניות הפנים והחוץ לא יחול שינוי משמעותי.

נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, מקדם רעיון לבניית תעלת איסטנבול – בין הים השחור לים המרמרה – כנתיב מעבר מקביל למצר הבוספורוס. הרעיון עצמו אינו חדש, אך ארדואן מקווה שמימושו יהיה אחד מההישגים המשמעותיים של תקופת שלטונו. מנגד, ראש עיריית איסטנבול, אקרם אימאמולו, שנבחר לתפקיד למרות תמיכתו הנחרצת של הנשיא במועמד אחר, הוא מראשי המתנגדים לפרויקט. הטענה המרכזית נגד הפרויקט היא שקידומו יגרום נזק חמור לסביבה. תרחישים מדאיגים בהקשר זה צופים השפעה גם על מדינות לחופי הים התיכון – וביניהן ישראל. מעבר לכך, גם היסטורית, סוגיית המעבר במצרים...