כיצד ייראה העולם שאחרי הקורונה? במכון למחקרי ביטחון לאומי נבחנו תרחישים אפשריים של השפעות מגפת הקורונה על העולם ועל המזרח התיכון בשנים הקרובות: "המשך" – שבמסגרתו, לאחר עצירה של כמה חודשים נוספים, יתחדשו המגמות הגלובליות והאזוריות המוכרות מהעידן שלפני הקורונה; "מהפך" – שבו יתחולל שינוי יסודי בדפוסים שאפיינו את החיים בתקופה שקדמה למשבר, והעולם ייערך לקראת סדר עולמי "אי-ליברלי" בהנהגת סין; "פירוק" – שבו כל השחקנים הגלובליים יצאו מהמשבר חבולים והמבנה הרופף של המערכת הבינלאומית יתפרק לכאוס, שיתבטא בין היתר גם בגל חדש של טלטלה במזרח התיכון; ו"שיקום" – שבו ארצות הברית תתעשת ותוביל מאמץ בינלאומי לשיקום הסדר העולמי הליברלי ולפתרון סכסוכים בוערים.

לא מדובר בניסיון לחזות את העתיד אלא בכלי עזר לתכנון, שיכול לסייע לחשוב על העתיד במטרה להתכונן לקראתו. כל התרחישים מציבים לישראל אתגרים כבדי משקל המחייבים חשיבה, מעקב והתארגנות.

שני המשתנים העיקריים שבבסיס התרחישים הם מידת השליטה בהתפרצות נגיף הקורונה ועוצמת הפגיעה המתמשכת בכלכלה כתוצאה מההתמודדות עם המגפה. ארבעת התרחישים הם כמובן דמיוניים ומשקפים "סיפורים אסטרטגיים" אפשריים, המבוססים על משתנים אלו ועל התפתחויות נוספות שלחלקן יש גם בסיס במציאות הנוכחית. ניסוח התרחישים מנסה מצד אחד להתגבר על "כשל הדמיון" המקשה על ראיית התפתחויות אפשריות, ומנגד להיזהר מהפרזה בהשפעותיו של האירוע הנוכחי, הנמצא עדיין בעיצומו.

חיבור התרחישים לכדי סיפור מרכזי אחד מייצר תרחיש הגיוני שלפיו סביר להניח שכל השחקנים הבינלאומיים יעסקו בטווח הזמן הקרוב בעיקר בענייניהם הפנימיים. עם זאת, התחרות בין המעצמות תימשך ובמרכזה יעמוד הקרב (שכבר מתנהל) על נרטיב ההתמודדות היעילה ביותר עם משבר הקורונה. המגמה של מעבר ההשפעה למזרח תימשך ואולי תואץ. מדינות הלאום יתחזקו עקב היעילות שרובן מפגינות מול המגפה. העולם לא ישתנה לחלוטין, אבל יהיה פחות חופשי – צעדי החירום ופעולת מנגנוני הפיקוח החודרניים יימשכו; פחות משגשג – יהיו בו יותר מובטלים ויותר עניים; ופחות גלובלי – נטוס פחות, נעבוד יותר מהבית, נצטופף פחות בערים ומדינות יקפידו על מלאים אסטרטגיים ועל עצמאות של תעשיות חיוניות.

ארבעת התרחישים מציגים וריאציות נוספות ושונות של מצב עניינים זה. בכל אחד מהם ראוי לשאול את השאלות שעניינן ההשלכות על הביטחון הלאומי של ישראל: בתרחיש הראשון ("המשך"), נכון לבחון בכל זאת באיזה אופן יהיו המגמות בשנה-שנתיים הקרובות שונות מאלו שאובחנו ערב המשבר, שכן הנסיבות שנוצרו במהלך ועקב המגפה יוצרות למגמות הקשר שונה, שיכול להוביל להגברה או להפחתה של עוצמתן. בתרחיש השני ("מהפך") ראוי לבחון ברצינות הראויה את ההשלכות האפשריות של סדר עולמי "אי-ליברלי" בהנהגת סין על המזרח התיכון ועל ישראל. בתרחיש השלישי ("פירוק") נכון לבחון את מאפייניו האפשריים של גל טלטלה נוסף במזרח התיכון, ובעיקר את התוצאות של קריסת המערכות השלטוניות ואת ההשלכות של שיקום המחנה הג'האדיסטי. בתרחיש הרביעי ("שיקום") נכון לבחון את ההשלכות של עידן הסדרים חדש במזרח התיכון.

להתרחשויות בסביבה האסטרטגית יכולות להיות גם השלכות על הסביבה האופרטיבית – מאפייני העימותים הצבאיים ואופן התפתחותם של הכוחות הצבאיים, המדינתיים והלא-מדינתיים. תקופות שבהן המדינות והארגונים בעלי המחויבות הפוליטית עוסקים בענייני הפנים שלהם מאופיינות בצמיחתם של ארגונים לא-מדינתיים חסרי מחויבות כזאת, וכאלה יכולים להיווצר או להתחזק גם בתקופה הנוכחית. בהקשר אחר, אפשר שההתייחסות הדרמטית כל כך בכל המדינות להתפרצות הנגיף תוביל גורמים שונים לתת עדיפות גדולה יותר לפיתוח ולהצטיידות בנשק ביולוגי. ולבסוף, לפחות בישראל ובמדינות המערב – סביר להניח שתהיה הסטת תקציבים לאומיים לשיקום הכלכלה ומערכת הבריאות, על חשבון תקציבי ביטחון ותקציבים לתחומים אזרחיים אחרים.