העולם עובר לסביבה הדיגיטלית, כאשר בתקופת משבר הקורונה הואצו תהליכי דיגיטליזציה וגברה תלותם של המשק הכלכלי ושל אזרחים בשירותי מחשוב מרכזיים. כך העולם הפיזי נעשה פגיע ורגיש הרבה יותר מבעבר לתקלות או לפגיעה זדונית. ואכן, ניכרת עלייה בהיקפים ובגיוון של פעילות עוינת בסייבר. בהתאם לכך גובר אתגר ההגנה על מרחב הסייבר, המדינתי והאזרחי כאחד.

בשנה האחרונה נרשמה עלייה במנעד ובהיקף תקיפות הסייבר, הן לתכליות אסטרטגיות דוגמת ריגול ושיבוש מערכות, הן לתכלית כלכלית ותודעתית ואף לתקיפות של חברות אבטחת מידע. באחרונה התרחבה רמת החיכוך הקיברנטי בין מדינות, וכן גברה פעילותם וגם העזתם של גורמי פשע מקוון. בהתאמה, ניכרה גם תגובה אקטיבית ואגרסיבית מצד גורמי הסייבר במדינות המותקפות. על רקע זה הופך מרחב הסייבר לתווך עימות אסטרטגי. העימות בין ארצות הברית למדינות אחרות ובראשן סין, איראן ורוסיה החריף, ובחלקו הפך גלוי. מרחב הסייבר כזירת עימות כולל גם את ישראל, ובקיץ 2020 הוחלפו מהלומות קיברנטיות בינה לבין איראן. למעשה, הסייבר עתיד להפוך לרכיב מרכזי במסגרת המערכה שבין המלחמות – המב"ם.

על רקע מגפת הקורונה נרשמה עלייה דרמטית בתקיפות סייבר ודיס-אינפורמציה על מערכות הבריאות ועל גופי פיתוח החיסונים. נוסף על כך, נוכח המעבר האינטנסיבי של מגזרים רבים במשק לעבודה מהבית ולצריכה מרחוק הואץ תהליך דיגיטליזציה, אך זאת באופן לא מתוכנן ולא סדור. לפיכך עלה במידה ניכרת השימוש בתשתיות דיגיטליות ובראשן שירותי ענן, המהווים יעד מרכזי לתקיפה. מכאן נובע הצורך בארכיטקטורת סייבר מתאימה לעידן של עבודה מהבית וצריכה מקוונת, שצפויות להישאר בתוקף גם כשתיבלם המגפה.