הגנה לאומית – העוצמה הצבאית  

נדבכי היסוד האסטרטגיים  

שלושת נדבכי היסוד המיוחסים לדוד בן-גוריון (הרתעה, התרעה, הכרעה) נותרו בתוקף, על אף שינויים רבים שחלו במהלך השנים בסביבה הביטחונית של ישראל. יישומם מניח כר נרחב לפרשנות מבוססת הקשר משתנה, ובכל זאת הם מהווים מצפן תפיסתי מתמשך לניהול הביטחון הלאומי של ישראל. אל השלושה התווסף במרוצת השנים עקרון ההתגוננות, נוכח ניסיון מצטבר. במסמך זה מצורף נדבך המניעה לרשימת נדבכי היסוד. עיקרון זה בא לידי ביטוי במערכה שבין המלחמות (המב"מ), עוד טרם מלחמת "חרבות ברזל", והוא מתמקד בנטרול מקדים של איומים מתהווים.

הכרעה – הבסיס לתפיסת הביטחון הוא כושר ההכרעה, קרי שלילת כושר הלחימה של האויב באופן שימנע ממנו רצון ויכולת להמשיך בלחימה במסגרת מלחמה או עימות צבאי. הישג זה ניתן למימוש בדרכים ובשיטות שונות. ההכרעה תקפה במובנה הפשוט ביותר בלחימה נגד צבאות סדירים של מדינות, אך ניתן ליישמה גם נגד ארגונים תת-מדינתיים המפעילים טרור, גרילה וחתרנות. עם זאת, להבדיל מהכרעת צבאות סדירים, הכרעת ארגונים לא-מדינתיים היא חמקמקה וקשה יותר להבחנה. כשמדובר בארגון הפועל כתאי טרור בודדים, הכרעתו נמדדת בעיקר ברמה המיקרו-טקטית. בהיעדר יכולת להביא את האויב לקריסה צבאית ו/או שלטונית ולהחלטה שהמשך העימות עם ישראל אינו כדאי, לא ניתן לקיים את העיקרון השני – הרתעה. 

הרתעה – הרתעה היא הימנעות של האויב מפעולה עקב הערכתו שמאזן הכוחות אינו נותן לו סיכוי רב לממש את מטרת העימות הצבאי, ועקב חששו מהנזק שייגרם לו מהתגמול על פעולתו (הרס צבאותיו, אובדן שטחים, איום על המשטר, נזק והרס כלכלי). מבחינת ישראל, הרתעה אמורה להסתמך גם על זיכרון מוחשי ממפגש ההכרעה האחרון, ולא על תודעת העליונות הישראלית הכללית בלבד. ההרתעה נמדדת רק כאשר היא נכשלת, וקשה להעריך את מידת הצלחתה כל עוד האויב אינו פועל ואינו יוזם. עקרון "קיר הברזל" הוא המימוש המעשי של עקרון ההכרעה. הנחת יסוד היא שקיומה של ישראל לא יתקבל באזור אלא אם היא תהיה חזקה עד כדי כך שאויביה יוותרו על המאמץ לערער על עצם קיומה. 

התרעה – התרעה היא המענה למשבר בהרתעה. תכליתה להזהיר מפני תפנית ביטחונית ומתקפה מצד האויב. היא ממוקדת בזיהוי יכולות אויב המשנות את המאזן מול ישראל, ובזיהוי שינוי בכוונותיו ביחס למדינת ישראל. ההתרעה מאפשרת היערכות של כוחות הצבא באופן המונע מתקפת פתע ומאפשר סיכול ושיבוש שלה.  

התגוננות – כושר התגוננות וחוסן חברתי מבססים את היכולת של מדינת ישראל לספוג מהלומה בלי לאבד את כושר התפקוד ויכולת ההתאוששות שלה, גם במקרה של הפתעה. לנוכח היותה של ישראל מוקפת שחקנים מדינתיים ולא-מדינתיים עוינים, הנחת העבודה היא שהאויב עלול לפעול באופן שלא ניתן לצפותו. משום כך על העורף הישראלי (צבאי ואזרחי) להיות מסוגל לספוג את המהלומה, להתאושש ממנה במהירות ולחתור להכרעה. 

מניעה – מערכת הביטחון נדרשת לקדם את האינטרסים של מדינת ישראל בין המלחמות במסגרת אסטרטגיה של מניעה. תחום זה, שזכה לכינוי האופרטיבי "המערכה בין המלחמות" – המב״ם – הוא מימוש מעשי של אסטרטגיה זו. המניעה מיושמת לאור הצבת מטרות וחזון אסטרטגי בעיקר באמצעות מערכת המודיעין והדיפלומטיה הצבאית, בתוספת יכולות מבצעיות מיוחדות. מדובר בעקרון פעולה שהוא מעבר לרעיון ההתרעה המקדימה למלחמה.  

הצלחתו האולטימטיבית של עקרון המניעה היא צמצום מעגל העימות. הוצאת מצרים וירדן ממעגל זה ומיסוד היחסים עם מדינות במפרץ משנים מן היסוד את יציבותה הצבאית והמדינית של מדינת ישראל ומהווים אבן יסוד בתפיסת הביטחון.

תכלית המניעה היא עיצוב המציאות מתחת לסף המלחמה. היא נסמכת על פעילותם של כלל ארגוני הביטחון ומשלבת מאמץ מודיעיני, מבצעי ומדיני באמצעות קשרים ענפים בכל העולם. שיתופי פעולה אלו מחזקים את הנכסיות הבינלאומית של ישראל. תנאי להצלחה הוא שיתוף פעולה בין כל גופי המודיעין במסגרת מארגנת – ניהול אחיד, הקצאת משאבים והגדרת משימות ברורה. מימוש אפקטיבי של עקרון המניעה מאפשר זיהוי הזדמנויות וסיכול איומים במקום היווצרם, גם באמצעות מהלך מדיני משלים ומקבע.   

עקרונות ההגנה הלאומית במלחמה 

קיצור משך המלחמה – צה״ל מבוסס על כוחות מילואים, שאנשיו הם רכיב חיוני של המשק, ומאחר שישראל היא מדינה קטנה יחסית היא נדרשת למלחמות קצרות ויעילות. מלחמות התשה יקרות, ארוכות ובזבזניות נוגדות את האינטרס הלאומי הן בהיבט היכולות המבצעיות, הן בהיבט הכלכלי, הן בהיבט הלגיטימציה הבינלאומית והן מבחינת הלכידות החברתית. 

העברת המלחמה לשטח האויב – אין לישראל עומק אסטרטגי, רבים מיישוביה פרוסים לאורך גבולותיה והיא אינה יכולה להרשות לעצמה כיבוש, ולו זמני, של שטח ריבוני שלה. זאת ועוד, נאמן לעקרון ההכרעה שניתן להשגה רק באמצעות התקפה, ישאף צה״ל לקצר את משך המגננה ולעבור למתקפה במהירות האפשרית. מכאן הכורח בבניין כוחות יבשה בעלי יכולת תמרון וכושר התקפי בעומק שטח האויב. 

הסרת האיום מן העורף – תכלית קיומו של צה"ל היא הגנה על אזרחי המדינה, וההגנה על העורף היא אתגר ראשון במעלה לכוחות הביטחון. מלחמות האש ושדה הקרב הרובוטי ההולך ומתפתח מגבירים את מאמציו של האויב לעקוף את מרחב הלחימה ולפגוע ישירות בעורף האזרחי. לכן צה״ל אחראי על צמצום הנזק לעורף האזרחי ולהסרת האיום מעליו במהירות האפשרית. כוחות ביטחון הפנים והגנת העורף נדרשים לשלוט בחזית האזרחית ולנהל אותה. 

גיוס מהיר של המילואים ושל המשק – הרכיב הסדיר של צה״ל ושל יתר זרועות הביטחון יהיה מוכן בכל עת למגננה, בעוד שמהלך הכרעתי מהיר בשטח האויב מחייב מערך מילואים כשיר, זמין, גדול ומאומן. קיומו נשען על אמון הציבור בצה״ל ובמפקדיו, על השקעה בהכנה מקצועית של המערך ללחימה ועל הגברת השוויון החברתי בנשיאה בנטל. 

הגנה בכל החזיתות במקביל והכרעה בהדרגה – צה״ל יגן על מדינת ישראל בכל הממדים ובכל עת. יש להניח תמיד אפשרות של הפתעה ופריצת קו המגע, אך גם אז צה״ל לא יוכרע. כלל זה ינחה את בניין הכוח למגננה, את הכוננות ואת האימונים של המערך הסדיר. לשם קיצור משך המלחמה ובהתאם לעקרון ריכוז המאמץ, צה״ל יהיה נכון לפעול במספר חזיתות אך יכריע בהן בהדרגה. עדיף ריכוז מרבי של הכוח מול אויב נתון על פני פיזורו וניהול מערכה בעצימות נמוכה במספר חזיתות. 

כפיפות הצבא לדרג המדיני ולחוקי מדינת ישראל – עקרון יסוד של צבא במדינה דמוקרטית הוא שהפיקוד עליו נתון בידי אזרחים נבחרי ציבור. צה״ל כפוף לממשלת ישראל, נתון למרותו של שר הביטחון ומבוקר על ידי הרשות המחוקקת באמצעות ועדות הכנסת המפקחות ישירות על מערכות הביטחון והמודיעין. הכפיפות לרשות המבצעת מנווטת על ידי הממשלה ישירות (על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון) ובאמצעות מוסדות: המטה לביטחון לאומי ומשרד הביטחון. יתר על כן, הכוח הצבאי מוגבל בפעולותיו על ידי עקרון שלטון החוק, העומד מעל הכפיפות לדרג המדיני, ובכל מתח בין השניים יפעל צה״ל בהתאם לחוקי מדינת ישראל. 

לגיטימציה פנימית – "צבא העם" – צה"ל מחויב לשמור על אמון הציבור בו, בין היתר לאור נטל הביטחון הכבד שנושאת החברה בישראל. אמון זה נסמך על פעולה נטולת ממד פוליטי-מפלגתי, על מקצועיות מפקדיו ולוחמיו של צה"ל ונחישותם ויכולתם להגן על המדינה ואזרחיה ולהבטיח ניצחון בשדה הקרב, וכן על פעולות מערכת הביטחון בהתאם לקוד האתי של צה״ל ולערכי מדינת ישראל. כל שחיקה באחד מהגורמים הללו שוחקת את אמון הציבור בצה״ל ופוגעת בחוסנו.  

חוסן כלכלי – העוצמה הכלכלית  

נדבכי היסוד הכלכליים

טרם הקמת המדינה בנה היישוב העברי יכולות כלכליות במגוון כלים וגישות, מתוך הבנה כי שרידותה והצלחתה של המדינה שבדרך מותנות בשגשוג של אזרחיה העתידיים. עיקרון זה נותר נכון היום כפי שהיה אז. ללא כלכלה בריאה ומשגשגת לא תוכל ישראל להעניק לאזרחיה חיים בביטחון או בכבוד, ואף לא לשמר את היתרונות בהון האנושי ובעוצמה המוסדית שאפשרו לה לבנות את כוחה ומעמדה האזורי.

אנשים – ישראל היא מדינה ענייה יחסית במשאבי טבע אך בעלת הון אנושי יוצא דופן באיכותו. הצמחת המשאב הנדיר הזה, שימורו וטיפוחו מחייבים מערכת חינוך וכלכלה המשלבות את אזרחי המדינה מכל המגזרים והרקעים.

מוסדות – למוסדות תקינים, חזקים ויעילים הפועלים על בסיס עקרונות המנהל התקין ושלטון החוק חשיבות אדירה ביצירת התנאים לשיתוף פעולה כלכלי, לבניית אמון ולמשיכת השקעות חיצוניות.

חירות – הצלחתה הכלכלית, המדינית והביטחונית של ישראל כרוכה באופן הדוק ברוח היוזמה והחדשנות המפעמת באזרחיה. רוח זו מחברת בין ערך החירות לבין כלכלה חופשית ושילובו של המשק הישראלי בשווקים בינלאומיים.

צדק – דאגה לחלשים, קיום בכבוד ומוסדות רווחה הם מעקרונות היסוד של הקהילה היהודית לדורותיה ושל מדינת ישראל. לצד החירות לנהל פעילות מסחרית-כלכלית בשווקים הבינלאומיים, מדינת ישראל תבטיח לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין את כל הדרוש לקיום בכבוד ולפיתוח היסודות הדרושים להגשמה עצמית.

עקרונות העוצמה הכלכלית

הון אנושי – היתרון היחסי של ישראל בשווקים הבינלאומיים מקורו בהון אנושי איכותי, המצמיח את הכלכלה ומניב עושר. בחינת ההון האנושי בשוק העבודה הישראלי מצביעה על תעשיית ההיי-טק רבת ההישגים, שהפכה למשאב המרכזי של המשק. מדובר בתעשייה המעסיקה כ-15 אחוזים מהעובדים ואחראית על יותר ממחצית היצוא וממחצית הצמיחה בישראל. מרבית ההשקעות הזרות בישראל מגיעות לתעשייה זו, שהיא הקטר של המשק. תרומתה של תעשיית ההיי-טק, הבאה לידי ביטוי בימי שלום ובשגרה, היא מכרעת בימי מלחמה, שבהם הפיתוחים הטכנולוגיים מסייעים לישראל לעמוד באתגרים הביטחוניים הרבים שניצבים בפניה.  

ואולם החיסרון הבולט ביותר של ענף זה הוא הניידות שלו. בניגוד למדינות עשירות בנפט או בתעשיות מסורתיות, רכיב עיקרי זה בכלכלת ישראל הוא נייד ומבוקש ברחבי העולם. כדי לשמר את היתרון האיכותי שלה חייבת ישראל לשמור על האקוסיסטם הקיים, לטפח את ההון האנושי של האוכלוסייה במקצועות הרלוונטיים לתחום ההיי-טק ולהשקיע במחקר ובפיתוח. בריחת מוחות היא מקור לדאגה, ומניעתה חייבת לעמוד בראש סדר העדיפויות של ממשלות ישראל.   

שילוב מגזרים בנשיאה בנטל – ישראל היא מדינה קטנה ומפותחת, שהצליחה במשך שנים מעטות יחסית לצמצם את הפער בתוצר לנפש מול מדינות מפותחות. עם זאת, הישגים מרשימים אלה נזקפים לזכותם של מגזרים מסוימים הנושאים בנטל הכלכלי בשוק העבודה. מצב זה אינו יכול להימשך לאורך זמן בשל מגמות דמוגרפיות הקיימות בישראל. כבר בעת הנוכחית בני החברה החרדית והחברה הערבית, המתאפיינות בפריון עבודה נמוך, מהווים יותר משליש מאוכלוסיית המדינה. למשל, פחות מ-10 אחוזים מהמועסקים בענף ההיי-טק הם מהחברה החרדית ומהחברה הערבית. יתרה מכך, הענפים הכלכליים שבהם משתלבים בני החברות הללו הם אלה המצריכים מיומנויות נמוכות יחסית.  

אי-השתלבותם בשוק העבודה של בני החברה החרדית והחברה הערבית משקפת בעיה עמוקה יותר – פערים שמקורם בשנות החינוך היסודי. בנים רבים מהחברה החרדית, למשל, אינם לומדים לימודי ליבה. נוסף על שילוב מועט בשירות הצבאי, פערי חינוך וידע מערימים קושי על שילובם בשוק התעסוקה בכלל ובמשרות איכותיות בפרט, ואף עושים אותו לבלתי אפשרי (אם תהליכים אלו יימשכו בשנים הקרובות, הצמיחה לנפש בישראל צפויה לרדת במידה ניכרת, ועימה יחולו הידרדרות באיכות החיים והכבדת נטל המס על האוכלוסייה העובדת).  

"כלכלת אי" – ישראל נשענת על יבוא רוב המוצרים שהיא צורכת, ובתמורה היא מייצאת בעיקר שירותי ומוצרי היי-טק. חשוב לפעול כך שתצומצם סכנת החרם על ישראל, ובמקביל לעמול על עידוד הייצור המקומי לצד פתיחת שווקים חדשים. גיוון קשרי סחר עם מספר רב של מדינות הוא חיוני לא רק כנכס אסטרטגי אלא גם כאמצעי לצמצום יוקר המחיה.

תקציב הביטחון – בתקופה של איומים ביטחוניים גוברים במספר חזיתות קל יותר מבחינה פוליטית להגדיל את תקציב הביטחון. עם זאת ממשלת ישראל צריכה להיזהר מגידול דרמטי בהוצאה על הביטחון, שיכביד עד מאוד את הנטל המוטל ממילא על האוכלוסייה העובדת. זהו אחד הלקחים החשובים שיש להפיק מ"העשור האבוד" בעקבות מלחמת יום הכיפורים, כשההוצאות הביטחוניות הגיעו לכ-30 אחוזים מהתוצר וגרמו לאי-יציבות כלכלית ניכרת ולירידה בצמיחה.  

חוסן חברתי – העוצמה הפנימית

חוסן מבוסס על יכולתה של (כל) מערכת להכיל בגמישות אסון או הפרעה קשה, היוצרים בהכרח שינוי וירידה תפקודית, לקיים רציפות תפקודית מינימלית בתקופת החירום ולהתאושש ממנה במהירות לנקודת המוצא (bouncing back), או לרמה גבוהה יותר (bouncing forward).

עקרונות העוצמה הפנימית

סולידריות חברתית – יכולת של פרטים וקהילות ושל החברה כולה לשתף פעולה ולתמוך אלה באלה בזמנים קשים. תחושת שייכות וקשרים חברתיים חזקים מסייעים בהתמודדות עם לחצים ומשברים. 

מנהיגות ותפקוד מוסדי – מנהיגות חזקה ומוסדות מתפקדים היטב (כולל ממשלות, ארגונים חברתיים וקהילות מקומיות) מספקים הכוונה ברורה, פתרונות למשברים ומקורות תמיכה עבור האוכלוסייה. 

משאבים זמינים ונגישים – זמינותם של שירותי בריאות, חינוך, ביטחון תזונתי, מים ותשתיות חיוניות. גישה שוויונית למשאבים מבטיחה שחלקים רחבים יותר באוכלוסייה יוכלו להתמודד בהצלחה עם משברים. 

חוסן כלכלי – מערכת כלכלית יציבה ומגוונת המסוגלת לספוג זעזועים ולשמר את המשך הפעילות הכלכלית והפרנסה.  

יכולת לספוג אבדות ולהתאושש – היכולת של חברה להתמודד עם אובדן חיים, משאבים או נכסים, תוך שמירה על יציבות רגשית, חברתית וכלכלית. יכולת זו מסתמכת על מנגנוני תמיכה פסיכולוגיים (למשל טיפול נפשי ואבל קולקטיבי), תוכניות ביטוח ותשתיות כלכליות המאפשרות התאוששות ושיקום. 

מעמד בינלאומי ויחסי החוץ – העוצמה הדיפלומטית 

מדינת ישראל עיצבה את דמותה כמדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית, בהתאם לכתוב במגילת העצמאות ותוך נכונות לחיות בשלום ובשכנות טובה עם שכנותיה ולשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האו"ם למימוש החלטת העצרת מ-29 בנובמבר 1947 (תוכנית החלוקה והקמת מדינת ישראל). עקרונות מדיניות החוץ של ישראל עוצבו על ידי בוני הארץ ומייסדי המדינה.  

עקרונות העוצמה הדיפלומטית 

חתירה לשלום – מרגע הקמתה, בעיצומה של מלחמת קיום עם כל שכנותיה ועם חלק מיושבי הארץ, הושיטה מדינת ישראל את ידה לשלום. שלושים שנה עברו מרגע זה עד שנענתה לראשונה על ידי מצרים, במהלך שהוביל להסכם השלום ולהוצאה של מצרים ממעגל העימות. על ישראל להיות פתוחה ונכונה בכל עת לדון עם כל מדינה ושחקן באזור על ביסוס יחסי שלום. עמדה עקרונית זו היא בפני עצמה מקור לחוזק מוסרי ודיפלומטי. הסכמי שלום המצמצמים את מעגל העימות תורמים ישירות לביטחון, על ידי הפחתת קשת האיומים הצבאיים והמדיניים שאליהם יש להיערך בכל רגע נתון. בפרט, השפעתו הקשה ורבת הפנים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני על מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל מכתיבה שאיפה ליישובו. 

ישראל כחלק בלתי נפרד וחיוני במשפחת העמים – קיומה של מדינת ישראל כ"אי" מבודד בלב ים סוער או כ"וילה בג'ונגל" הוא אילוץ היסטורי ולא עקרון פעולה. נהפוך הוא, כינון המדינה נשען על ההכרה הבינלאומית בה, והרחבת קשריה עם שכנותיה ועם העולם מחזקת את ביטחונה. מקומה של ישראל כגשר בין יבשות ותרבויות היה ונותר הזדמנות גאו-אסטרטגית. קשרי הסחר העולמיים של ישראל מחייבים חיזוק הקשרים הדיפלומטיים עם גורמים בינלאומיים, וההתמודדות עם אתגרים חדשים (אקלים, הגירה, שרשראות אספקה רגישות) מחייבת שיתופי פעולה מולטילטראליים. נדרשת מדיניות חוץ מושתתת על שותפות באינטרסים ובערכים חיוניים ועל הערך המוסף הייחודי של כל אחת מהמדינות השותפות. בריתות והסכמים הם אבני הבניין של יחסי החוץ של ישראל.  

היחסים המיוחדים עם ארצות הברית – היחסים עם ארצות הברית הנסמכים על קרבה ערכית ועל נכסיותה המוכחת של ישראל למחנה מדינות המערב, הם הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של מדינת ישראל. יש להבטיח את תקינותה של מערכת יחסים זו באמצעות טיפוח תמיכה דו-מפלגתית במערכת הפוליטית האמריקאית ובקרב הציבור האמריקאי על קהילותיו השונות, ובייחוד בקרב הדורות הצעירים והקהילה היהודית.

העמקת הקשרים במגזר האזרחי ועם ארגונים לא-מדינתיים – למערכת הגלובלית הצטרפה בעשרות השנים האחרונות שורת שחקנים לא-מדינתיים בתחומים שונים, שלהם השפעה נרחבת על .קבלת החלטות ופעילות של מדינות ופורומים בינלאומיים. מדובר בארגוני חברה אזרחית, ארגונים לא-ממשלתיים, גופי תקשורת ורשתות חברתיות, המשפט הבינלאומי וחברות כלכליות גלובליות. על ישראל להכיר בחשיבותם של גופים אלה, ולהשקיע בגיבוש מדיניות סדורה לעבודה איתם ומולם. 

השתייכות למחנה המדינות הדמוקרטיות-ליברליות – לצד שימור היחסים ההדוקים עם ארצות הברית, על ישראל להשקיע בהידוק היחסים עם מדינות החברות במחנה המוגדר כמערבי, תוך ייחוס חשיבות מיוחדת לאירופה. זאת על בסיס ההיסטוריה הייחודית המשותפת שיש לישראל ולעם היהודי עם עמי אירופה ולאור תחושת המחויבות האירופית לביטחונה של מדינת ישראל. גם הקרבה הגיאוגרפית לאירופה אמורה לעודד את הידוק היחסים המדיניים, הכלכליים והמדעיים-אקדמיים עם המדינות הללו. ישראל חזקה יותר מבחינה פנימית ודיפלומטית כשהיא פועלת כחברה ושותפה בקהילת הערכים המערבית, בהינתן האתגרים הייחודיים לה.  

ישראל היא בית לעם היהודי – סיוע ותמיכה בקהילות יהודיות ברחבי העולם באשר הן, על כל הזרמים, הם חובה מוסרית של מדינת ישראל. בשנים האחרונות נאלצות קהילות אלה להתמודד עם אנטישמיות גואה ועם אלימות והוקעה, גם על רקע המתרחש בזירות המלחמה שבהן מעורבת ישראל. שימור המטען התרבותי וההיסטורי שלהן הוא ערך חשוב כשלעצמו, שגם יסייע לשיפור תדמיתה של ישראל במדינות מושבן של הקהילות. 

הרחבת שיתוף הפעולה הכלכלי – הדיפלומטיה הכלכלית היא כלי חשוב ליצירת ערוצי שיתוף פעולה במגוון תחומים ולחיזוק החברות הישראליות הפועלות ברחבי העולם. לצד הדבֵקות בערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית השייכת למשפחת המדינות הדמוקרטיות-ליברליות, שגשוג היזמות הישראלית והשתלבותה במערכים טכנולוגיים וכלכליים בינלאומיים יסייעו להבטיח את הגישה החופשית של המשק הישראלי לכלכלה הבינלאומית.