בתחום הגרעין – ישראל תומכת באי-חזרה להסכם הגרעין ולאחרונה העלתה דרישה לגבש הסכם חדש, הדוק יותר וארוך טווח ("longer & stronger"), שאיראן מתנגדת לו, ובמקביל לבניית אופציה צבאית עצמאית מנסה ישראל לשכנע את ארצות הברית לחזק את ההרתעה שלה כלפי איראן, שנפגעה, ולייצר איום צבאי אמין. הפער המרכזי במדיניות זו הוא שמצד אחד אין לישראל השפעה על קיומו או אי-קיומו של הסכם עם איראן, אין לה דרך להביא להסכם הדוק יותר וארוך טווח ואין גם סיכוי גבוה שתתממש התקווה כי הממשל האמריקאי, שמעריך כי טווחי הזמן העומדים לרשותו ארוכים מאלה שישראל מעריכה, יעלה את הסבירות לאופציה צבאית. בנסיבות אלה אין לישראל מענה למצב של המשך ההתקדמות בתוכנית הגרעין האיראנית. ככל שעובר הזמן איראן מתקדמת ליכולת פריצה קצרת טווח לנשק גרעיני, בכפוף להחלטתה.

החלופות האסטרטגיות האפשריות לישראל

בתחום הגרעין – לישראל חלופות מעטות וכולן אינן רצויות:

• להשלים עם הפיכת איראן למדינה סף גרעינית, שאולי גם תחליט לפרוץ לנשק גרעיני.
• להמשיך באינטנסיביות בפעילויות סיכול של אתרי גרעין, בתקווה לעכב את איראן.
• להכין אופציה צבאית ולהיות מוכנה להפעיל אותה עצמאית בטווח הזמן של השנה-שנתיים הקרובות

מוערך כי אף אופציה אינה מבטיחה שלאיראן לא תהיה יכולת גרעין צבאי.

האסטרטגיה המומלצת

בתחום הגרעין

• הכרזה של ארצות הברית ומדינות אירופה על "מותו" של ההסכם ופנייה למועצת הביטחון לשם קבלת החלטה לחדש את הסנקציות על איראן ("snapback") על פי הסכם הגרעין.
• גיבוש מפת דרכים מוסכמת עם ארצות הברית, ובעדיפות גם עם מדינות אירופה (ה‑3E – גרמניה, בריטניה וצרפת), לגבי התגובות לצעדים מסלימים בתוכנית הגרעין והסכמה על קווים אדומים (חשאיים).
• המשך צעדי סיכול לעיכוב ההתקדמות בתוכנית הגרעין, בדגש על יעדי איכות המעכבים לפרקי זמן ממושכים.
• קידום אופציה צבאית עצמאית.
• וידוא הקשחת הפיקוח האמריקאי על יישום הסנקציות המוטלות על איראן, בדגש על יצוא נפט; הרחבת מעגל הסנקציות מעבר לסנקציות כלכליות – לבידוד מדיני (השעיית איראן מפעילות מדינית – ועדות או"ם, מאירועי ספורט, מניעת ביקורים בחו"ל ויציאה ללימודים בחו"ל).
• פעולה להגברת הפיקוח על רכש איראני של חומרים ומכונות דו-שימושיים וסיכולו.

בזירה האזורית

• המשך התקיפות הישראליות בסוריה (מב"ם) והפעילות החשאית ביעדים בשטח איראן כדי לפגוע במערכים רלוונטיים (משמרות המהפכה, מערך הטילים והכטב"מים), המשמשים את מאמצי ההתבססות האזורית ואת אספקת אמצעי הלחימה מצד איראן לשלוחיה.
• קידום שיתוף פעולה דו-צדדי ורב-צדדי במישור המודיעיני והמבצעי עם מדינות המפרץ, לשיפור יכולתן להתמודד עם איומי כטב"ם וטילים איראניים. זאת בשיתוף פעולה עם ארצות הברית וניהולו תוך התחשבות ברגישויות, לנוכח האיומים האיראניים נגדן.
• ניצול שיפור הקשרים עם טורקיה לבחינת שיתוף פעולה מול הפעילות האיראנית בסוריה (ואולי גם בעיראק).
• ניצול הסיוע האיראני הצבאי לרוסיה להגברת הלחץ על המערב לפעול (גם באמצעות לחץ כלכלי גובר) נגד משמרות המהפכה ומערכי הטילים והכטב"מים של איראן.
• תיאום עם ארצות הברית ומדינות המפרץ במסגרת הכוח הימי ה-153 של סנטקו"ם (CENTCOM) לשם בלימת הניסיונות האיראניים להעברת אמצעי לחימה בנתיב הימי.