פרסומים

______________________

הקדמה

המזרח התיכון עובר תמורה חסרת תקדים, שהחלה בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה האזורית שפרצה בעקבותיה. המלחמה ברצועת עזה סיפקה לאיראן את ההזדמנות האמיתית הראשונה ליישם את תפיסת 'אחדות הזירות' שלה, תוך הפעלה בו-זמנית ומתואמת של מספר זירות מול ישראל וארצות הברית. איראן קיוותה להימנע ממעורבות ישירה ומהשלכותיה, אולם לא הצליחה להפעיל את רשת השלוחים שלה כדי לאלץ את ישראל להפסיק את הלחימה בעזה ולמנוע את תקיפת ישראל ביוני 2025.

בשנת 2024 השיגה ישראל שורה של הצלחות מבצעיות חשובות נגד 'ציר ההתנגדות' – רשת השותפים והשלוחים של איראן ברחבי המזרח התיכון. דוקטרינת 'ההגנה קדימה' של איראן נשענה על תמיכה בשלוחים כדי שאלה ירחיקו את האיומים משטחה ויפחיתו את הסיכון לעימות צבאי ישיר. המיליציות איבדו מנהיגים בכירים, אלפי לוחמים ונשק רב שיכול היה להיות מכוון לעבר ישראל או אל כוחות ארצות הברית. איראן איבדה גם בסיס פעולה חיוני עם נפילתו של בשאר אל-אסד בסוריה, שהיה גם ציר מרכזי להעברת סיוע לחזבאללה בלבנון.

התגובות מצד איראן כללו שתי תקיפות גדולות נגד ישראל, באפריל ובאוקטובר 2024, אך מרבית הטילים והכטב"מים ששיגרה יורטו או לא הגיעו ליעדם. חיסול מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה בטהראן בידי ישראל ותקיפות הנגד בשטח איראן רק חשפו עוד יותר את פגיעותה של הרפובליקה האסלאמית ואת העובדה שאין בידיה אמצעי הרתעה אמין. נפילתו בדצמבר 2024 של משטר אסד בסוריה, בעל הברית המדינתי היחיד של איראן, שינתה את מאזן הכוחות האזורי. לראשונה ספגו יכולותיהן הצבאיות של איראן ושל כל שותפותיה פגיעה קשה.

ביוני 2025 תקפה בשיתוף פעולה עם ארצות הברית את תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים של איראן באמצעות הפצצות אוויריות אינטנסיביות ופעולות חשאיות בשטח המדינה תוך ניצול חלון ההזדמנויות שנוצר באזור. במהלך 'מלחמת 12 הימים' ציפתה איראן לתמיכה מצד השלוחים שלה, אולם כמעט לא נענתה. הפגיעה ביכולות הצבאיות לצד לחץ פנימי להימנע מתגובה והחשש מתגובת נגד קשה מצד ישראל או ארצות הברית גרמו לכך שחברי ציר ההתנגדות לא עשו הרבה מעבר לגינוי התקיפות הישראליות והאמריקאיות. למרות שמנהיגי איראן נמנעו מלמתוח ביקורת פומבית על בעלי בריתם, הפרשנויות בעיתונות האיראנית שיקפו את האכזבה.

עם זאת איראן וציר ההתנגדות אומנם נפגעו, אך לא הובסו. עדיין יש להם מספיק נכסים צבאיים כדי לערער את היציבות ברחבי האזור, וטהראן צפויה להשקיע רבות בבנייה מחדש של הציר. השאלה שניצבת לקראת המשך 2025 היא כיצד לתרגם את הצלחותיה הטקטיות של ישראל להישגים אסטרטגיים ארוכי טווח.

הכישלונות הצבאיים אירעו בד בבד עם צמיחתה של סביבה פוליטית חדשה בלבנון ובסוריה, שאינה נוחה לאיראן. במקביל צפויה עיראק לקיים בחירות לפרלמנט בנובמבר 2025. 'מסגרת התיאום השיעית', ארגון גג רופף של פלגים פרו-איראניים, סובלת ממתחים פנימיים שעלולים לפגוע ביכולתה של איראן להשפיע על הפוליטיקה העיראקית.

לארצות הברית יש הזדמנות חסרת תקדים לנצל את השינויים במזרח התיכון. לשם כך על ממשל טראמפ להישאר מעורב באזור ולא לסגת ממנו. מעורבותה של ארצות הברית אינה צריכה לכלול כוחות על הקרקע או פרויקטים סיזיפיים של בניית אומה. ארצות הברית – בשיתוף פעולה עם מדינות המפרץ, מעצמות אירופה, ובמקרים מסוימים גם ישראל – יכולה לשמש מכפיל כוח שיכוון סיוע זר וימשוך השקעות לאזור.

למשל, ארצות הברית יכולה לפעול לגיבוש קואליציה אזורית של מדינות, שתתמקד בבניית ארכיטקטורה חדשה להגברת שיתוף פעולה ושגשוג כלכלי, בייחוד לסוריה ולבנון, ובתום המלחמה גם לעזה. המסגרת לא תהיה אנטי-איראנית במוצהר, אולם תציע חלופה לחזון של טהראן לאזור. חיזוק הממשלות המרכזיות והרחבת ההזדמנויות לאזרחים ליהנות מכלכלה חוקית עשויים לצמצם את המרחב שאיראן ובעלי בריתה מנצלים למימון פעילותן החתרנית. פירוק USAID וקיצוצים במשרד החוץ האמריקאי רק יגבילו את כלי העוצמה הרכה הדרושים כדי שציר ההתנגדות יישאר מורתע.

הצלחתן של ממשלות אזוריות חיונית, בפרט לאור המסלול הפוטנציאלי של שיחות הגרעין בין ארצות הברית לאיראן. אם שני הצדדים יגיעו להסכם שיסיר את הסנקציות האמריקאיות בתמורה להגבלות מחמירות או לפירוק תוכנית הגרעין של טהראן, כלכלת איראן תצמח כמעט בוודאות והיא תוכל להפנות משאבים נוספים לשיקום ציר ההתנגדות. לאיראן יש ניסיון של עשרות שנים בכניסה לוואקום שמייצרות מדינות שממשלותיהן כושלות.

למרות שמסמך זה מתמקד בשלוחים האיראניים ובדרכים לצמצם את יכולתם להתארגן מחדש באזורים שבהם הם פועלים, קיימת הזדמנות עבור ארצות הברית ושחקנים בעלי חשיבה דומה לנקוט צעדים שיגבילו את יכולתה של איראן לבנות מחדש את רשת השלוחים שלה. לדוגמה, בהקשר של כל הסכם דיפלומטי עתידי בין ארצות הברית לאיראן, יש לאסור על איראן לספק תמיכה כלכלית או צבאית לשלוחיה באזור. בנוסף, על ארצות הברית לעבוד עם שותפים אזוריים ליצירת גישה מתואמת לניטור וריסון מאמצי איראן לספק נשק, ציוד, הכשרה ומימון לשלוחים שלה.

לנוכח המצב הנזיל ברצועת עזה, מסמך מדיניות זה אינו מתייחס למעמדם של חמאס והג'האד האסלאמי הפלסטיני ברצועה.

סוריה

נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 הנחיתה מכה קשה על יכולתה של איראן להקרין כוח במזרח התיכון. במשך עשרות שנים השתמשה איראן בסוריה כצינור להעברת כוח אדם, נשק וכספים לבעלי בריתה, ובעיקר לחזבאללה בלבנון. ממשלת אסד אפשרה גם לתנועות פלסטיניות מיליטנטיות, כולל חמאס והג'האד האסלאמי, להחזיק משרדים בדמשק ולגייס אנשים לשורותיהם ממחנות הפליטים הפלסטיניים. למרות שחמאס התנתק מהמשטר בשנת 2011 וחבר למורדים הסורים, התנועה התפייסה עם אסד בשנת 2022. הג'האד האסלאמי הפלסטיני מחזיק עד היום מטה בדמשק.

לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011 ישראל נמנעה תחילה מהתערבות, ועקבה בדריכות אחר איומים פוטנציאליים מצד ארגונים ג'האדיסטיים ואחר ההתבססות של איראן וחזבאללה. בשנת 2013 החלה ישראל לפעול במה שנקרא 'המערכה בין המלחמות' (מב"ם), שכללה אלפי תקיפות אוויריות נגד לוחמים, נשק, ציוד ותשתיות הקשורים לאיראן ולחזבאללה במשך עשר שנים. בשנת 2015 נכנסה רוסיה למלחמה לצד משטר אסד, ופרסה מערכות הגנה אווירית מתקדמות עם יכולת לאיים על חופש הפעולה של ישראל בשמי סוריה. ואולם ישראל ורוסיה הסכימו על תיאום מהלכים ותנועת מטוסים, שאפשר לשתיהן להמשיך לפעול תוך סיכון מינימלי למטוסים ולאנשי הצוות. למרות הלחץ שהפעילה ישראל, איראן ניצלה את נוכחותם של לוחמי משמרות המהפכה (IRGC) ושל מיליציות פרו-איראניות שנפרסו בסוריה להתבססות צבאית, תוך שימוש בעוצמה רכה להגברת השפעתה הכלכלית, הדתית והתרבותית.

תבוסתו של משטר אסד בדצמבר 2024 על ידי מורדים אסלאמיסטים ולוחמים זרים, בראשות ארגון היאת תחריר א-שאם (HTS), יצרה הזדמנויות לצד סיכונים לאינטרסים הישראליים והאמריקאיים גם יחד. מנהיג הארגון, אחמד א-שרע, הוא דוגמה מייצגת לדאגות הישראליות מהרכב הממשלה הסורית החדשה. במשך שנים היה א-שרע חבר בארגון אל-קאעדה וידוע בכינויו הצבאי אבו מוחמד אל-ג'ולאני. בשנת 2017 הכריזה ארצות הברית על פרס של 10 מיליון דולר למי שילכוד אותו, ורק לאחר קריסת משטר אסד ביטלה אותו.

נכון לאוגוסט 2025 לא ברור מה יהיה מסלול התמורה הפוליטית בסוריה, אולם עמדת הממשלה החדשה כלפי איראן וחזבאללה ברורה. במהלך מלחמת האזרחים הסורית נלחם ארגון היאת תחריר א-שאם נלחם נגד הכוחות המזדהים עם איראן, וראה בה שותפה לפשעי המשטר. האופוזיציה הסורית "הצליחה להסיג את הפרויקט האיראני באזור 40 שנה אחורה", התגאה א-שרע, ראש הממשלה החדש, בדצמבר 2024. "בזכות דחיקת המיליציות האיראניות וחסימת השפעה איראנית על סוריה שירתנו את האינטרסים האזוריים והשגנו את מה שהדיפלומטיה והלחץ החיצוני לא הצליחו, במינימום אבדות". על פי הדיווחים, הממשלה החדשה אסרה על אזרחים איראנים להיכנס למדינה ותפסה פעם אחר פעם נשק שהוברח מאיראן ונועד לחזבאללה.

ארצות הברית וישראל שותפות לדאגה מכך שאיראן ובעלי בריתה עלולים לנצל את המצב הביטחוני הרעוע בסוריה. למשל, ייתכן שאיראן הייתה מעורבת בהצתת התסיסה בין המיעוט העלווי לכוחות הממשלה במערב סוריה במארס 2025. בינואר 2025 הופיעה מיליציה חדשה הנתמכת על ידי איראן, אולי אל-באס (Uli al-Baas), ונטלה אחריות על שיגור רקטה לעבר ישראל ביוני. דווח כי איראן מאמנת נאמנים של משטר אסד במחנות בעיראק, ואלה עשויים לנסות לבסס שוב נוכחות פרו-איראנית בסוריה. ביולי 2025 לכדה ישראל חברים בתא טרור המקושר לאיראן בשני מבצעים נפרדים בדרום סוריה.

בינתיים, התקיפות הישראליות נגד מטרות של ממשלת סוריה – בין היתר כחלק מתמיכת ישראל בקהילה הדרוזית – והנוכחות הצבאית הישראלית בדרום-מערב סוריה הופכות במהירות לנטל שמעורר התנגדות בממשלה החדשה ובציבור הסורי. פעולותיה של ישראל עלולות לערער את יציבותה של סוריה ובכך לאפשר התעוררות איראנית, תוך חיזוק הנרטיב של איראן כי ישראל היא מעצמה עם שאיפות התפשטות. העדפת דיאלוג עם ממשלת סוריה תשרת בצורה טובה יותר את האינטרסים של ישראל. תהליך זה החל בזהירות באפריל, עם דיווחים על שיחות ישירות בין שני הצדדים באיחוד האמירויות. עם זאת ברור שיש להתנות דיאלוג כזה בהתנהלות אחראית של המשטר, לרבות שמירה על ביטחון הגבולות והימנעות מאלימות נוספת נגד קהילות המיעוטים בסוריה.

לארצות הברית, לישראל ולמעצמות האזוריות יש הזדמנות לעצב מחדש את מאזן הכוחות האזורי מול איראן באמצעות תמיכה בממשלה החדשה בסוריה. בטווח הארוך, סוריה יציבה שתפעל בשיתוף פעולה עם מעצמות המפרץ, ארצות הברית וטורקיה החברה בנאט"ו עדיפה בהרבה על פני סוריה מפוצלת, שבה ג'האדיסטים או קבוצות הנתמכות על ידי איראן יכולים לשגשג. כך או כך, איראן תפעל לשמור על נוכחותה בסוריה ולחתור תחת ממשלתו של א-שרע.

על ארצות הברית:

• לשמר ולחזק את מעורבותה הדיפלומטית כדי להעצים את הממשלה הסורית החדשה ולהבטיח שההתפתחויות בסוריה יעלו בקנה אחד עם האינטרסים של ארצות הברית:

  • להרחיב את הנוכחות הדיפלומטית האמריקאית בסוריה כדי לאמת את התנאים בשטח.
  • לשמור על נוכחות צבאית מצומצמת בסוריה כמגן מפני התעוררות מחודשת של דאע"ש, בתיאום עם המנגנון האזורי המתפתח למאבק בדאע"ש, בהובלת טורקיה.
  • לתמוך במאמצי גישור שמטרתם להבטיח הסכם בין המשטר הסורי להנהגה הדרוזית.
  • לעודד משא ומתן בין דמשק לכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF) בהובלת הכורדים בדבר אפשרויות אינטגרציה, כדי לחזק את איחוד סוריה ולהבטיח את שימור יכולות המאבק בטרור של הכוחות הסוריים הדמוקרטיים.
  • לבצע תוכנית אימונים ניסיונית ליחידות עילית של הממשלה החדשה, כדי לבנות את המשמעת והמקצועיות של הצבא ולהעצים את היחסים בין ארצות הברית לסוריה. ניתן לבסס זאת על השיטה של משרד המתאם הביטחוני האמריקאי בירושלים (Office of the Security Coordinator in Jerusalem), שעסק באימון כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, וכן על תוכנית האימון של ארצות הברית לכוחות לוחמה בטרור בעיראק.

• ליישם את ההקלות בסנקציות האמריקאיות על סוריה ולפתח מנגנוני אחריות לממשלה החדשה:

  • לעבוד עם הקונגרס לביטול הסנקציות שהוטלו במסגרת חוק קיסר (Caesar Act) בכפוף לעקרונות, ולספק הרשאות שיאפשרו הזרמת סיוע והשקעות לסוריה בהקדם האפשרי.
  • להעביר לממשלה החדשה של סוריה מסר ברור בנוגע לציפיות ממנה, כמו פירוק ארגוני חמושים פלסטיניים, חסימת העברות נשק לחזבאללה, הרחקת לוחמים זרים ממשרות ממשלתיות וצבאיות, הקמת ממשלה מכלילה עם הגנה על זכויות המיעוטים – כתנאי להגברת המעורבות האמריקאית וסיום הסנקציות.
  • לאפשר השקעות אמריקאיות ולעודד עסקים לעבוד בסוריה, ככל שהתנאים יאפשרו זאת.

• לעודד את ישראל:

  • לבסס מערכת יציבה של הבנות עם ממשלת סוריה כדי להבהיר אינטרסים הדדיים, להפחית מתחים, ובמשך הזמן להניח את היסודות לשיתוף פעולה רחב יותר.
  • להשתמש בקו החם שלה למניעת הסלמה עם טורקיה כפלטפורמה לפיוס.
  • להימנע מפעולות שעלולות לפצל את סוריה, בייחוד בכל הנוגע למיעוט הדרוזי.

על ישראל:

• להימנע מהתערבות בפוליטיקה הפנימית של סוריה, כולל בקרב פלגים דרוזים ומיעוטים אחרים.
• לחדול מהצהרות פומביות התומכות ב"פירוק" או בפיצול של סוריה.
• להימנע מפעולות צבאיות שעלולות להסלים את המתיחות, ובמקום זאת לתת עדיפות לדיאלוג שקט עם המשטר לשם מניעת פגיעה בקהילות אלו.
• להשתמש בקו החם למניעת הסלמה עם טורקיה, הפועל 24/7, כדי למנוע תאונות בין הצבא הישראלי לסורי.
• להמשיך בשיחות ישירות או עקיפות עם ממשלת סוריה ולהסיג בהדרגה כוחות קרקעיים מדרום-מערב סוריה, כאשר יושגו הבנות הדדיות.
• להגביל תקיפות אוויריות ופלישות קרקעיות לשטח סוריה כדי לא לערער את ריבונות הממשלה המרכזית ולא לעורר התנגדות מצד הציבור הסורי.
• להציע סיוע הומניטרי וסיוע אחר לאוכלוסייה הסורית באזורים שבהם צה"ל מחזיק בשטח, בתיאום עם ממשלת סוריה.
• להציע שיתוף פעולה עם מדינות אחרות בפרויקטים של תשתית, שיכולים לסייע בסלילת הדרך לתהליך נורמליזציה בעתיד.

לבנון

חזבאללה היה הגורם הלא-מדינתי החמוש ביותר בעולם, והיהלום שבכתר של ציר ההתנגדות של איראן. הארגון, שיושב מצפון לישראל עם ארסנל אדיר של רקטות, טילים וכטב"מים, היווה גורם מרתיע מרכזי מפני תקיפה ישראלית ישירה נגד איראן. ואולם בעימות עם ישראל אחרי 7 באוקטובר 2023 ספג הארגון אבדות כבדות, בפרט לאחר שישראל הסלימה את פעולותיה הצבאיות נגדו בספטמבר 2024. בנובמבר 2024, נכון למועד שבו ישראל וחזבאללה הסכימו על הפסקת אש, נמנו כבר כ-5,000 לוחמי חזבאללה הרוגים ואלפים נוספים פצועים. בין ההרוגים היו מנהיגים צבאיים ופוליטיים בכירים, כולל המנהיג הוותיק חסן נסראללה, שעמד בראש הארגון וחסרונו מורגש היטב. לפי הערכת צה"ל הושמדו 80 אחוזים מהרקטות של חזבאללה לטווח של עד 40 קילומטרים.

כיום חזבאללה עודנו מוחלש ומבולבל, אך מנסה להתאושש. לפניו שורה של אתגרים: לחץ צבאי יומיומי מתמשך מצד ישראל, הדואגת להבטיח לעצמה חופש פעולה כפי שנקבע בהסכם הפסקת האש; קשיים שמערימה ההנהגה החדשה בלבנון; אובדן עומק אסטרטגי בעקבות קריסת משטר אסד; ומחסור במשאבים כספיים. נראה שאין לארגון את המשאבים לשקם ולבנות מחדש את דרום לבנון – אזור חשוב עבור אנשיו. הבנק העולמי העריך כי צורכי השיקום והבנייה מחדש של המדינה יגיעו ל-11 מיליארד דולר. יורשו של נסראללה, נעים קאסם, אינו ניחן בכריזמה ובכוח הנחוצים כדי לעורר ביטחון בעתיד הארגון.

חרף זאת, איראן נחושה להמשיך לתמוך בארגון גם לאחר נפילת בעלת בריתה הסורית והנזק שנגרם לה במלחמה עם ישראל. טהראן ממשיכה במאמציה להבריח נשק וכספים לחזבאללה, כדי לבנות מחדש את יכולתו של הארגון לאיים על ישראל ולשחזר את ההרתעה כלפי תקיפות ישראליות. נפילת בעלת בריתה הסורית של איראן היא מכשול מרכזי בדרך לשיקום חזבאללה. העובדה שחזבאללה לא היה מוכן או לא היה מסוגל לתקוף את ישראל מתוך סולידריות עם איראן במהלך מלחמת 12 הימים ביוני 2025 מעידה על חולשת הארגון.

חולשתו של חזבאללה אפשרה את עלייתה של הנהגה לבנונית חדשה המתנגדת להשפעה האיראנית. שינוי זה מציג הזדמנויות עבור ארצות הברית, ישראל ומעצמות אזוריות נוספות. בינואר-פברואר 2025 הביס ג'וזף עאון את המועמד המועדף של חזבאללה לנשיאות, מינה את נוואף סלאם לראש ממשלה, ובכך שם קץ ליותר משנתיים של מבוי סתום פוליטי. שני האישים רוצים שהמדינה תהיה בעלת מונופול על הנשק והכוח הבלעדי שמחליט מתי לצאת למלחמה. "אנחנו מקווים שבמהלך 2025 נשקו של חזבאללה יסולק או שהחזקתו תוגבל לגורמים רשמיים, ולשם אני חותר", אמר באפריל עאון, שהיה גנרל בצבא.

ואכן, צבא לבנון פועל ליישום תנאי הפסקת האש עם ישראל. הממשלה טענה כי הצבא פירק 90 אחוזים מתשתיות חזבאללה מדרום לנהר הליטני. חולשתה של ההנהגה החדשה נובעת מחולשת צבא לבנון, והיא נזהרת מעימות עם חזבאללה מחשש לעורר מלחמת אזרחים נוספת. ממשלת לבנון מתאמצת לעמוד בדרישות ארצות הברית וישראל ליישם את התחייבויותיה לפרק את חזבאללה מנשקו ולפרק את ארגוני המיליציה הפלסטיניים. צבא לבנון זקוק לעוד אימונים ומשאבים ולציוד ונשק משודרגים כדי לעמוד במשימה הקשה של פירוק חזבאללה ושאר המיליציות בלבנון, ולהשיג שליטה על כל שטח לבנון.

ואולם הנושא הדחוף ביותר עבור ממשלת לבנון הוא הכלכלה. בשנת 2019, שילוב של חוסר יציבות פוליטית, הסתמכות יתר על הלוואות, שחיתות, פיחות ערך המטבע וקריסה של מגזר הבנקאות הוביל את המדינה לאחד המשברים הכלכליים הקשים בעולם. הלירה הלבנונית איבדה כ-98 אחוזים מערכה והמחירים האמירו. קיים מחסור במצרכים בסיסיים כמו דלק, מים ותרופות. הסכסוך בין חזבאללה לישראל רק החריף את המצב. הנסיבות הכלכליות הקשות יוצרות לאיראן הזדמנות לחידוש מעמדה. ארצות הברית סיפקה סיוע בסך 285 מיליון דולר בשנה בממוצע. לדוגמה, הבקשה לשנת הכספים הראשונה, 2025, כללה 150 מיליון דולר לסיוע חוץ לצבא לבנון ו-117.5 מיליון דולר לקרנות תמיכה כלכלית. ארצות הברית סיפקה גם תמיכה חיונית לכוח הזמני של האו"ם בלבנון (UNFIL), כוח שמירת השלום שתפקידו לתמוך בביטחון וביציבות בדרום לבנון, לרבות 170 מיליון דולר בשנת הכספים 2024. אך כל אלה הם טיפה בים בהשוואה למיליארדי דולרים הנחוצים ללבנון כדי להחיות את כלכלתה ולבנותה מחדש בשל הריסות המלחמה.

לארצות הברית, לישראל ולגורמים אזוריים או בינלאומיים יש כעת הזדמנות לחזק את המדינה הלבנונית כדי למתן את ההשפעה האיראנית ולמנוע מחזבאללה לבנות מחדש את כוחותיו ואת ארסנל הנשק שלו.

על ארצות הברית:

• בנושא ביטחון:

  • לתמוך בדחיפות בכוחות צבא לבנון באמצעות אימונים חיוניים ונשק, על מנת שיצליח לאבטח את גבולות לבנון ולפרק את כל התשתיות הצבאיות הלא-מדינתיות מדרום לנהר הליטני ואת החמושים הנותרים מנשקם.
  • לפתח מנגנוני אחריותיות כדי להבטיח שנשק, ציוד וכספים המיועדים לכוחות צבא לבנון לא ייפלו לידי חזבאללה.
  • לבנות מדדים לניטור השפעת האימונים והסיוע לכוחות צבא לבנון.
  • להאיץ בתורמים נוספים, כולל מעצמות אירופה ומדינות המפרץ, לתמוך בממשלת לבנון ובצבא לבנון.
  • לעודד את לבנון לפרק את המיליציות הפלסטיניות מנשקן.
  • לדרבן את ישראל לנהוג באיפוק בעת ביצוע תקיפות צבאיות בלבנון, כדי לא לפגוע במאמצי ממשלת לבנון לבסס את כוחה.

• בנושא שיקום וכלכלה:

  • לפעול עם הקהילה הבינלאומית למימון מנגנון שיקום לדרום לבנון, עם פיקוח על דחיקת חזבאללה ויכולת לוודא שאזורים לא ייבנו מחדש בהתאם לתכנון של חזבאללה.
  • לתמוך במאמציה של לבנון להשיג הלוואה מקרן המטבע העולמית ולהציע סיוע ביישום הרפורמות הכלכליות הנדרשות.
  • להמשיך להטיל סנקציות על מממנים ומבריחים המספקים תמיכה לחזבאללה מחוץ ללבנון.

על ישראל:

• להבהיר כי הכיבוש הישראלי של חמש הנקודות האסטרטגיות בדרום לבנון הוא זמני, אך להתנות את הנסיגה באישור עזיבתו של חזבאללה ובהרס התשתית הצבאית בדרום לבנון.
• להמשיך להשתמש במנגנון ההודעה והתיאום של הוועדה המחומשת בראשות ארצות הברית עם ממשלת לבנון וצבא לבנון בהתאם לתנאי הסכם הפסקת האש, כדי שיישאו באחריות לאיומים מצד חזבאללה, או לאפשר לישראל לעשות זאת מבלי לפגוע בסמכותה של ממשלת לבנון.
• לתכנן תהליך מדורג לפירוק אפשרי של יוניפי"ל, תוך חיזוק צבא לבנון.
• להקים ערוץ תקשורת, גם אם עקיף, עם ממשלת לבנון, ולפתח יחסי עבודה המבוססים על הבנה וכבוד הדדיים.
• לתאם עם ארצות הברית כדי להעביר מסר בדבר דאגות ודברים שישראל נזקקת להם בנוגע ללבנון.
• להימנע מהפעלת לחץ על ממשלת לבנון לנרמל את קשריה עם ישראל בעודה מתמודדת עם אתגרים מבית.
• לעודד את לבנון לפרק מיליציות פלסטיניות מנשקן.
• להשמיד או לחסום משלוחי נשק המיועדים לחזבאללה בכל מקום שבו הם מתגלים.
• לנטר ולשבש את מאמצי חזבאללה להשתמש בקהילות שיעיות ובתשתיות מחוץ ללבנון כדי להשתקם.

ירדן ויהודה ושומרון

במשך יותר משני עשורים ניסו איראן וחזבאללה לערער את יציבותה של ירדן באמצעות שימוש בה כבסיס לביצוע פיגועים נגד ישראל, לרוב באמצעות פלסטינים מקומיים או אנשי האחים המוסלמים. הסניף הפלסטיני של כוח קודס האיראני, שהוא הזרוע המבצעית החיצונית של משמרות המהפכה, ויחידה 3900 של חזבאללה, היו שני השחקנים העיקריים בירדן. איראן התמקדה בממלכה ההאשמית בשל היותה שותפה מרכזית של ארצות הברית בנושאים ביטחוניים אזוריים ושיתוף הפעולה ההדוק שלה עם ישראל, ובשל מיקומה האסטרטגי הגובל בסוריה, עיראק, ערב הסעודית, ישראל ויו"ש. מאז 7 באוקטובר 2023 הגבירו איראן ובעלי בריתה את הפעילות בירדן, כולל הברחת נשק לתאי האחים המוסלמים המעוניינים לערער את היציבות בירדן. למשל, ביוני 2024, גילו הרשויות מצבור חומרי נפץ בעמאן, שלפי הדיווחים היו קשורים למאמציה של איראן להבריח נשק לירדן. באפריל 2025 עצרו כוחות הביטחון הירדניים 16 חברי תאים המזוהים עם האחים המוסלמים בגין תכנון פיגועים שכללו שימוש ברקטות ובכטב"מים. חלק מהעצורים אומנו בלבנון. כעבור שבוע אסרה ממשלת ירדן על פעילות האחים המוסלמים.

איראן מנהלת את הברחות הנשק ליו"ש דרך הגבול עם ירדן מאז שנת 2022 לפחות. למרות שישראל וירדן מפקחות מקרוב על שני צידי הגבול, כלי נשק מסוימים – בעיקר רובים ואקדחים – מצליחים לחמוק מהן. צה"ל והשב"כ תפסו גם כלי נשק מתקדמים, כגון טילי נ"ט ו-RPG. בנובמבר 2024 נטרלה ישראל משלוח של רקטות, 40 מתקני כלימגור רבי עוצמה מסוגים שונים, חלקם מיועדים להפעלה מרחוק, פצצות, משגרי מרגמות, רובי צלפים ונשק נוסף שיועד לג'נין – מוקד של פעילות טרור ביו"ש. בדצמבר 2024 פתחו כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית במבצע נגד תאי טרור באזור ג'נין שהסתיים ללא תוצאות חד-משמעיות, ומייד לאחר מכן השתלט צה"ל על מחנה הפליטים ג'נין. המבצע היה אומנם המאמץ המתמשך הגדול ביותר של הרשות עד כה נגד ארגוני טרור הפועלים ביו"ש, אולם כוחות הביטחון הפלסטיניים נמצאים בעמדת נחיתות לנוכח הצפת השטח בנשק ומימון איראני, וזקוקים לעוד אימונים וציוד כדי לפרק את כל מוקדי הטרור.

תקיפות מתמשכות של אזרחים פלסטינים מצד מתנחלים יהודים עלולות גם הן לסייע בעקיפין להעמקת המעורבות האיראנית ביו"ש. חוסר היכולת או חוסר הנכונות של ישראל לרסן את אלימות המתנחלים מזינים את הנרטיב האיראני שלפיו ישראל עוסקת ב"טרור בחסות מדינה". בניגוד לציפיות, עקירתם של כ-40 אלף פלסטינים מג'נין, טול כרם ונור א-שמס במחצית הראשונה של 2025 הביאה רגיעה לאזור ונטרלה את חופש הפעולה של גורמי טרור בחסות האוכלוסייה הפלסטינית המקומית. עם התייצבות המצב בשטח החלה ישראל להחזיר את האחריות על מחנות הפליטים למנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. חמאס, לעומת זאת, המשיך לפעול ביו"ש. ביוני 2025 הודיע השב"כ כי עצר 60 פעילי חמאס במהלך החודשים האחרונים, בעקבות "החקירה הגדולה והמורכבת ביותר" ביו"ש בעשור האחרון.

לארצות הברית ולישראל יש הזדמנות להגביל את ההתערבות האיראנית על ידי שיפור יכולותיהם של כוחות הביטחון הירדניים ושל הרשות הפלסטינית להתמודד עם איומים מצד חמושים הפועלים בחסות איראן. ישראל יכולה גם למזער את האיומים על ביטחונה מיו"ש דרך הפחתת המוטיבציה לטרור וצמצום ההשפעה האיראנית, באמצעות שיפור איכות החיים ביו"ש וריסון האלימות מצד מתנחלים קיצונים.

על ארצות הברית:

• להמשיך את פעילותו של המתאם הביטחוני (OSC) ולהרחיב את הסיוע לאימונם ולציודם של מנגנוני הביטחון הפלסטינים.
• להפשיר את הסיוע החיצוני הנותר לירדן כדי לסייע בהבטחת יציבות הממלכה.
• להפעיל לחץ על טורקיה לעצור את המימון לחמאס, בייחוד את העברת הכספים לפעילות טרור ביו"ש, ולגרש משטחה את כל פעילי חמאס הנותרים.
• לשכנע את המשטר החדש בסוריה, באמצעות טורקיה, להילחם בנתיבי הברחת הנשק האיראניים תוך שיתוף פעולה עם ירדן וישראל.
• להודיע לישראל כי לא תתמוך בשום צורה של סיפוח יו"ש, אשר רק יספק לאיראן קרקע פורייה לגייס אנשים ויעודד קיצוניות פלסטינית.

על ישראל:

• להקים כוח משימה משולש – ישראל-ירדן-הרשות הפלסטינית – למאבק בהברחות נשק.
• לשמר שיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, בעיקר שיתוף מודיעין.
• לחזק את אטימת גבול ירדן-ישראל ומשולש הגבולות סוריה-ירדן-ישראל כדי למנוע הברחת נשק. למטרה זו הקים צה"ל לאחרונה מפקדה ברמת אוגדה, האחראית על אבטחת הגבול המזרחי.
• להתחיל לעבוד על גדר גבול חדשה עם ירדן.
• להחזיר את היתרי העבודה הפלסטיניים לרמות שלפני 7 באוקטובר, כדי להפחית את התמריצים לקבל תשלומי מזומן איראניים עבור פעולות טרור.
• לחזק את מוסדות הממשל של הרשות הפלסטינית על ידי הפסקת עיכוב מיותר של הכנסות ממיסים.
• לפעול בתקיפות נגד אלימות מתנחלים קיצונית ולמנוע גירוש חקלאים פלסטינים מאדמותיהם.
• לוותר על כל צורה של סיפוח ביו"ש, כולל הימנעות מיישום ההחלטה הלא-מחייבת של הכנסת מיולי, התומכת בהרחבת הריבונות הישראלית על השטח.

עיראק

במשך עשרות שנים איראן חימשה, אימנה ומימנה מיליציות שיעיות בעיראק השכנה, ובכלל זה ארגונים שאחראים להריגת מאות חיילים אמריקאים מאז 2003. מיליציות אלו המשיכו לבצע מעשי זוועה נגד עיראקים, לרבות נגד יריבים פוליטיים, מיעוטים יריבים (בעיקר סונים) ומפגינים שיעים שהתנגדו למיליציות ולהתערבות האיראנית בעיראק. המיליציות סייעו לאיראן להעמיק את השפעתה על ענייני הפוליטיקה, הכלכלה והביטחון של עיראק. ואולם המיליציות רחוקות מלהיות גוש אחיד, ויש להן אינטרסים מגוונים. חלקן מתמקדות אומנם בפעילות צבאית בלבד, אך יש גם כאלה שמחזיקות אגפים פוליטיים או מספקות שירותים חברתיים לציבור שלהן.

רוב המיליציות משתייכות לארגון שנקרא 'כוחות הגיוס העממי' (אל-חשְד א-שעבי, PMF). המיליציות החברות בארגון, שהוקם בשנת 2014 כדי להילחם בדאע"ש, עברו לפיקוח ממשלתי בשנת 2016 מתוקף חוק שהעניק לארגון מעמד חוקי. בשנת 2022 נקטה ממשלת 'מסגרת התיאום' הפרו-איראנית נקטה צעד חסר תקדים, והקימה חברה (אל-מוהנדיס) שמטרתה לתמוך כלכלית בכוחות הגיוס העממי. בשנת 2024 הקצה הפרלמנט כ-3.5 מיליארד דולר לארגון, שרובם נועדו למשכורות. למרות שלמיליציות הנתמכות על ידי איראן יש דרגות שונות של נאמנות לטהראן, כולן מתנגדות לישראל ורוצות לגרש את הכוחות האמריקאיים מהמזרח התיכון.

בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 תקף ארגון 'ההתנגדות האסלאמית בעיראק', שהוא ארגון המאגד כ-10 מיליציות הנתמכות על ידי איראן, את ישראל וכן בסיסים של ארצות הברית ומדינות הקואליציה בעיראק, בסוריה ובירדן. פחות משליש מתוך 300 הכטב"מים והטילים ששוגרו לכאורה הגיעו לשטח ישראל, ורק ארבעה פגעו במטרות בישראל, אם כי כטב"ם אחד פגע בבסיס צבאי ברמת הגולן באוקטובר 2024, הרג שני חיילים ופצע 24 אחרים. ישראל נמנעה מתקיפת מטרות בשטח עיראק, אך על פי דיווחים זרים ביצעה תקיפות אוויריות נגד גורמים של מיליציות עיראקיות שפעלו לאורך גבול עיראק-סוריה, בתדמור ובדמשק. ההתקפות על ישראל שככו במידה רבה לקראת סוף 2024.

על פי הדיווחים, בין סוף 2023 ל-2024 תקף ארגון ההתנגדות האסלאמית בעיראק בסיסים של ארצות הברית ומדינות הקואליציה בעיראק ובסוריה יותר מ-200 פעם. ארצות הברית הגיבה מדי פעם בתקיפות צבאיות משלה. המתיחות הגיעה לשיא בינואר 2024, לאחר מתקפת כטב"מים שהרגה שלושה חיילים אמריקאים ופצעה לפחות 24 חיילים בבסיס Tower 22 בצפון-מזרח ירדן. ארצות הברית הגיבה בתקיפות אוויריות לעבר יותר מ-85 מטרות של איראן בעיראק ובסוריה. המיליציות העיראקיות עצרו במידה רבה את התקיפות עד יולי 2024. הפסקה נוספת הושגה בדצמבר 2024 על רקע לחץ אמריקאי מוגבר על בגדאד לרסן את המיליציות ונפילת משטר אסד בסוריה. נכון לאמצע 2025, ארצות הברית עדיין מפעילה לחץ על ממשלת עיראק לרסן את המיליציות. בינתיים דווח כי הן צברו יכולות חדשות שעלולות לאיים הן על כוחות אמריקאיים והן על ישראל. על פי הדיווחים, באפריל 2025 העבירה איראן שלושה סוגי טילים למיליציות העיראקיות: טילים ארוכי טווח המסוגלים להגיע לאירופה, טילי שיוט מדגם קודס 351 וטילים בליסטיים מדגם ג'מאל 69.

ואולם המיליציות העיראקיות נשארו במידה רבה מחוץ לעימות בן 12 הימים בין ישראל לאיראן. צבא עיראק חסם 29 ניסיונות לשגר טילים או כטב"מים לעבר ישראל או כוחות אמריקאיים על ידי מיליציות הנתמכות על ידי איראן, כך על פי ראש הממשלה מוחמד שיאע אל-סודאני. הארגונים נותרו מורתעים ברובם. הם לא רק חששו מתגמול אפשרי מצד ישראל וארצות הברית, ממשלת עיראק גם הפעילה עליהם לחץ שלא לגרור את המדינה למלחמה. מעורבות רבה יותר עלולה הייתה לסכן את האינטרסים הפוליטיים והכלכליים של הארגונים.

לארצות הברית יש הזדמנות למתן את ההשפעה האיראנית בעיראק על ידי תמיכה במוסדות המדינה וייעוץ לבגדאד נגד המשך שילובן בממשלה של מיליציות הנתמכות על ידי איראן.

על ארצות הברית:

• לשמר יחסים הדוקים עם ממשלת עיראק, שיכללו תמיכה בתוכניות רפורמה בביטחון ובכלכלה ויאפשרו את חידוש תוכניות החילופים בתעשייה ובחינוך בין ארצות הברית לעיראק.
• להבהיר לממשלת עיראק כי חוק כוחות הגיוס העממי, שיעגן לצמיתות את הארגון ככוח ביטחון מקביל בדומה למשמרות המהפכה של איראן, יפגע ביחסי ארצות הברית-עיראק ועלול להוביל לסנקציות על גופים כמו חברת מוהנדיס ג'נרל השייכת לארגון, ובהמשך על הארגון כולו.
• להגדיל את המשאבים למשרד האוצר כדי שיוכל לעקוב ולהטיל סנקציות על הפעילות הכלכלית של המיליציות העיראקיות ומשמרות המהפכה בכלכלה העיראקית, במטרה לשפר את האקלים העסקי להשקעות מצד מדינות המפרץ ומדינות נוספות.
• לשמור על חופש פעולה לצורך תגובה צבאית לתקיפות עתידיות על כוחות ארצות הברית מצד מיליציות עיראקיות.

על ישראל:

• להימנע מתקיפה בשטח עיראק, למעט בתגובה לתקיפות ספציפיות.
• להמשיך להעלות באו"ם ובפורומים בינלאומיים אחרים את נושא האיומים הביטחוניים שמציבות המיליציות הנתמכות על ידי איראן.
• לעודד דיאלוג אסטרטגי עם ממשל טראמפ בנוגע לאתגרים ליציבות האזורית, הנגרמים מפעילותן של מיליציות עיראקיות (כולל התקיפות האחרונות נגד בסיסים צבאיים ומטרות אזרחיות בשטחי הממשלה האזורית של כורדיסטן ביולי 2025), וכיצד להתמודד עם אתגרים אלה באמצעים דיפלומטיים וצבאיים. דיאלוג כזה ייצור גם הזדמנות להעריך לעומק את מידת ההתערבות האיראנית בעיראק ולגבש מדיניות תגובה לתרחישים אפשריים של הסלמה בתקיפות מעיראק לעבר ישראל, סוריה וירדן (כמו למשל תקיפות טילים או כטב"מים לעבר מטרות אמריקאיות או ישראליות).
• למנוע ממיליציות פרו-איראניות בעיראק לנצל את המצב הפנימי העדין בסוריה לצורך התבססות בה ולהעברת נשק מעיראק דרך סוריה ללבנון. לכן, אם יתגלו ניסיונות להעברת נשק מעיראק לסוריה יש להיערך בתיאום עם ארצות הברית לחידוש התקיפות האוויריות לאורך הגבול בין עיראק לסוריה.

תימן

החות'ים, הידועים גם בשם אנצאר אללה, הם אנשי תנועה פוליטית ודתית שיעית-זיידית שהחלה לפעול בשנות ה-90. מאז 2004 הם פועלים נגד הממשלה המרכזית בתימן, ותמיכתה של איראן בארגון החלה ב-2009 לפחות. החות'ים שולטים בבירה צנעא ובחלק גדול מצפון תימן וממערבה מאז 2014. בין השנים 2015 ל-2022 ספג הארגון הפצצות כבדות מצד קואליציה בראשות ערב הסעודית, אך נותר גורם שולי יחסית בציר ההתנגדות. מצב זה השתנה אחרי מתקפת ה-7 באוקטובר. החות'ים ניצלו את המלחמה שפרצה בין ישראל לחמאס כדי להעצים את נוכחותם בזירה הבינלאומית, ומאוקטובר שיגרו טילים וכטב"מים לעבר ישראל. בנובמבר החלו לתקוף ספינות מסחריות בים האדום שלכאורה קשורות לישראל. התקיפות שיבשו את נתיבי הספנות דרך הים האדום ותעלת סואץ, שבהם עברו 15 אחוזים מהסחר העולמי לפני המלחמה. ממשל ביידן גייס שתי קואליציות כדי להגן על נתיבי הספנות ולנטרל איומים מיידיים מצד החות'ים. ישראל ביצעה מדי פעם תקיפות אוויריות נגד מטרות ותשתיות של החות'ים, כמו הפצצת נמל חודיידה ביולי 2024, אך הארגון נותר בלתי מורתע. מנהיגי החות'ים גאים במלחמתם בישראל ובארצות הברית, משום שהדבר תואם את האג'נדה האידיאולוגית שלהם ומשמש תירוץ נוח לתנאים העגומים של האזרחים החיים תחת שלטונם.

במארס 2025 פתח ממשל טראמפ במערכה הרבה יותר אגרסיבית שנקראה מבצע פרש קשוח (Rough Rider). למרות יותר מ-1,100 תקיפות אמריקאיות, החות'ים הצליחו להפיל כמה כטב"מים אמריקאיים מדגם MQ-9 Reaper ולהמשיך לירות לעבר ספינות מלחמה בים האדום. הנשיא טראמפ החל לפקפק בכדאיות המערכה לאחר שצבא ארצות הברית השתמש בנשק ובתחמושת בשווי מיליארד דולר בחודש הראשון. ארצות הברית החלה לנסות להשיג הפסקת אש שהוכרזה ב-6 במאי, לאחר שהתקבל מידע מודיעיני שהצביע על כך שהחות'ים מעוניינים לסיים את העימות. ראוי לציין כי הפסקת האש לא חייבה את החות'ים להפסיק את הירי על ישראל או את התקיפות נגד ספינות הקשורות לישראל, מה שהוליד ספק בשאלה אם חופש השיט בים האדום יוּשב במלואו. החות'ים המשיכו לירות טילים לעבר ישראל, כולל שלושה בפרק זמן של 24 שעות בין ה-13 ל-14 במאי. מאז תחילת מלחמת עזה שיגרו החות'ים מאות טילים וכטב"מים לעבר ישראל, שרובם נפלו בדרך, יורטו או נחתו בשטחים פתוחים. במהלך 12 הימים של העימות עם איראן ביוני 2025 שיגרו החות'ים בין שניים לשלושה טילים בליסטיים לעבר ישראל.

ביולי 2025 חידשו החות'ים את התקיפות נגד כלי שיט מסחריים שלכאורה קשורים לישראל, מה שגרם לסבב נוסף של תקיפות תגמול הדדיות. ישראל בהחלט יכולה להמשיך בתקיפת תשתיות חיוניות של החות'ים ואף לפגוע בכמה ממנהיגי החות'ים, אך הרתעת הארגון היא אתגר כבד משקל.

נטרול האיום החות'י הוא אתגר לישראל ולכל מדינה אחרת. ראשית, לחות'ים יש שליטה מלאה על שטחם, והם מתנהלים כמדינה רודנית בצפון תימן. יש להם אחיזה חזקה באוכלוסייה הודות לשליטה כמעט מוחלטת בכלכלה, כולל בחלוקת הסיוע. החות'ים גם מדכאים כל סימן של התנגדות מצד שבטים יריבים או תנועות פוליטיות כמו 'הקונגרס העממי הכללי', שהיה בעבר מפלגת השלטון, כך שהם נהנים מחופש פעולה רב יותר משל חזבאללה או המיליציות העיראקיות. שנית, התנועה החות'ית אידיאולוגית מאוד. אנשיה מוכנים לספוג נזק כלכלי רב ולהקריב את עצמם. מלחמה נגד ישראל וארצות הברית הייתה תמיד חלק מסדר היום שלהם, והיא משתלבת עם שאיפותיהם הנרחבות לכוח והשפעה בתוך ציר ההתנגדות ומעבר לגבולות תימן.

שלישית, הבעת סולידריות עם תושבי עזה באמצעות ירי לעבר ישראל תורמת לגיוס אנשים לשורותיהם ומסייעת לעמעם ביקורת מבית על חוסר יכולתו של הארגון לספק שירותים ועל פגיעתו הקשה בזכויות אדם. החות'ים יודעים לסמן מתנגדי משטר כמרגלים של הסי-איי-אֵי או המוסד. רביעית, החות'ים אינם רואים עצמם כפופים לאיראן. "אנחנו לא מקבלים פקודות מאיראן; אני חייב להדגיש שלעם התימני יש כבוד", אמר דובר הארגון מוחמד עבד-א-סלאם בדצמבר 2023. חמישית, החות'ים פעלו לגיוון שרשראות אספקת הנשק ורכיבי הנשק שלהם מעבר למה שאיראן סיפקה להם. למשל, הם הרחיבו את פעילותם לקרן אפריקה, שם פיתחו מקורות הכנסה חלופיים שאפשרו להם להיות תלויים פחות באיראן. בה בעת, איראן התמודדה עם מכשולים מזעריים אשר לחידוש האספקה לחות'ים. בסוף יוני 2025 הצליח כוח של תנועת ההתנגדות הלאומית, שהיא בעלת ברית של ממשלת תימן הגולה, לתפוס משלוח איראני של טילים, רכיבי כטב"מים ונשק אחר במשקל 750 טונות.

לבסוף, ממשלת תימן הרשמית אינה מצליחה להציג חלופה מעשית לשלטון החות'ים. הממשלה, כולל מועצת המנהיגות הנשיאותית, מתמודדת עם טענות על שחיתות וחוסר יכולת, ועם יריבויות פנימיות בין פלגים הנתמכים על ידי ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. תקיפות החות'ים נגד תשתיות אזרחיות, מעשי החבלה באזורים שבשליטת הממשלה ושיבוש הסיוע ההומניטרי פגעו בריבונות הממשלה ובלגיטימיות שלה. גם מדינות המפרץ השכנות, שאין להן כל רצון לחדש את העימות עם החות'ים, ריסנו את שאיפותיה של מועצת המנהיגות הנשיאותית לפעול נגד החות'ים.

אפשרויות ההתמודדות עם האיום החות'י בטווח הארוך משתרעות בשני קטבים רחבים. האחת היא האפשרות הצבאית, שככל הנראה תחייב מערכה אווירית אמריקאית מתמשכת בתיאום הדוק עם מתקפה קרקעית של כוחות תימניים המתנגדים לחות'ים, כולל הממשלה הזוכה להכרה בינלאומית, מועצת המעבר הדרומית וכוחות ההתנגדות הלאומית. ככל הנראה ערב הסעודית ואיחוד האמירויות יצטרכו גם הן לתרום סיוע אווירי ולסייע לארגוני החסות שלהן בתימן, אולם אין למדינות אלה תיאבון פוליטי להצית מחדש את מלחמת האזרחים בתימן.

האפשרות השנייה היא להחיות את הדיפלומטיה בין הצדדים השונים בתימן. הפסקת האש בין ארצות הברית לחות'ים מספקת "הזדמנות מבורכת שעלינו לנצל יחד כדי להתמקד מחדש בפתרון הסכסוך בתימן ובקידום תהליך שלום שתימן עצמה תניע", אמר שליח המיוחד של האו"ם לתימן הנס גרונדברג ב-14 במאי. בהתחשב באיום האפשרי שהחות'ים עדיין מטילים על השינוע הימי הבינלאומי, על מדינות המפרץ ועל ישראל, הוא עשוי להניע את הקהילה הבינלאומית לדחוף את הצדדים לשולחן המשא ומתן. עומאן יכולה למלא תפקיד של מתווכת יעילה לצד האו"ם.

בטווח הקצר ארצות הברית יכולה לעזור לבודד את החות'ים ולשפר את הביטחון הימי. בטווח הארוך היא יכולה לתמוך במאמצים בינלאומיים להגיע להסכם שלום בר-קיימא עבור תימן. שני התרחישים יכולים להחליש את יכולתם של החות'ים לאיים על ישראל ועל שותפות אחרות של ארצות הברית באזור.

על ארצות הברית:

• לסכל את ניסיונות החות'ים להרחיב את השותפויות שלהם עם מדינות וארגוני טרור נוספים, באמצעות הטלת סנקציות והגבלות.
• לשחרר את אחיזת החות'ים בכלכלת תימן באמצעות עידוד אספקת סיוע דרך דרום המדינה שבשליטת הממשלה אל הצפון, ובתנאי שניתן יהיה להעבירו ללא תלות במונופול של החות'ים על חלוקת המשאבים.
• להציע ערבויות ביטחוניות לערב הסעודית ולאיחוד האמירויות, כדי להבטיח את המשך תמיכתן בממשלת תימן הזוכה להכרה בינלאומית ובכוחות המתנגדים לחות'ים.
• להגביר את מאמצי האו"ם ושותפים אחרים לסייע בחידוש השיחות על הסדר מדיני בתימן.
• לשתף פעולה עם עומאן כדי למנוע הברחות נשק מאיראן לתימן דרך עומאן.
• להוביל יוזמה להחייאת מנגנון האימות והפיקוח של האו"ם לעניין תימן (UNVIM) שמושבו בג'יבוטי, כדי להגביר את הפיקוח על הספינות ולמזער את הברחת הדלק והנשק האיראניים.
• להמשיך לבלום את ניסיונותיה של איראן להבריח נשק דרך הים הערבי.

על ישראל:

• ללחוץ על הקהילה הבינלאומית להגביר את אכיפת הסנקציות הנוכחיות על החות'ים ועל איראן.
• לבנות קשרים עם מדינות אפריקאיות הגובלות בים האדום ובמצר באב אל-מנדב.
• לפעול עם שותפות במפרץ לפיתוח רשת משותפת לאיתור מוקדם של שיגורי טילים וכטב"מים לאורך חופי הים האדום.
• להגביר את נוכחותה הצבאית במצר באב אל-מנדב.
• לשפר את היכולות המודיעיניות בזירת תימן.
• ליצור קשר עם קבוצות חמושות בדרום תימן המתנגדות לחות'ים.
• לחשוף את תלותם של החות'ים בנשק איראני מתקדם ולהדגיש את הקשרים ארוכי הטווח בין שבט החות'ים לאיראן, כדי לערער את הלגיטימיות של הארגון.
• לשמור לעצמה את הזכות לתגובה צבאית לתקיפות החות'ים, אך להימנע מתקיפת תשתיות חיוניות כדי לא להחריף את המשבר ההומניטרי המתמשך.

סיכום ומסקנות

במשך עשרות שנים הרחיבה איראן בהדרגה את השפעתה באזור באמצעות רשת השלוחים שבנתה. רצף האירועים בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר נראה בתחילה כתרחיש אימים של מלחמה רב-זירתית, אולם ישראל הצליחה להפוך את היוצרות בצורה חסרת תקדים. כמעט כל עמודי היסוד שעליהם נשענה איראן נשחקו ואף יכולים להיחלש עוד יותר, כמו חזבאללה, או קרסו לחלוטין, כמו במקרה של משטר אסד. בבית פנימה נאבק המשטר האיראני עם שלל בעיות, לרבות משבר כלכלי ושסעים חברתיים, בצל המאבק המתקרב על ירושת ההנהגה. למנהיג העליון האייתוללה עלי ח'אמנהאי מלאו 86 שנים בשנת 2025. התקיפות של ישראל ביוני 2025 נגד מתקני הגרעין, אתרי הטילים הבליסטיים וההנהגה הצבאית של איראן רק ערערו עוד יותר את המשטר.

איראן צפויה לתת עדיפות לשיקום הגנתה, ובהיעדר הסכם גרעין שיבטל את הסנקציות יהיו לה פחות משאבים להעביר לציר ההתנגדות. זוהי הזדמנות היסטורית להטות את מאזן הכוחות האזורי לטובת האינטרסים של ארצות הברית וישראל בטווח הארוך, אך יידרשו מנהיגות ומעורבות אמריקאית, בתיאום עם שותפים אזוריים, כדי לנצל את חלון ההזדמנויות בסוריה ובלבנון ולמצוא פתרון בר-קיימא לעזה.

בה בעת, השיח בטהראן מלמד שאיראן אינה עומדת לנטוש את בעלי בריתה לטובת אסטרטגיה חדשה. רוב הסיכויים שאיראן תנסה להסתגל לסביבה הגאו-אסטרטגית המשתנה, ותנצל מדינות שבריריות כדי לחזק את מעמדה. קובעי המדיניות של ארצות הברית וישראל צריכים להימנע מהקלת ראש בחוסן של איראן ובעלי בריתה. אומנם יכולתה של איראן לשקם את ציר ההתנגדות מוגבלת, אבל כדי להגביל את מרחב הפעולה של ארגונים הנתמכים על ידי איראן ושל ארגוני הפשע המסייעים להם צריכות ארצות הברית ושותפותיה לפעול לחיזוקן של ממשלות לבנון, סוריה ועיראק. ארצות הברית יכולה לסייע בהרחבה ובתיאום המאמצים לחסום את זרימת כוח האדם, הנשק והכסף מאיראן ברחבי האזור.

מאז ומתמיד נוטה מדיניות ארצות הברית להתמקד במדינות פרטניות ולא ביחסים בין קבוצות אוכלוסייה או בקשרים כלכליים מגוונים ברחבי העולם. כוח משימה בין-סוכנותי, שיכלול מומחים מקהילת המודיעין, משרד האוצר ומשרד החוץ, יוכל לפתח גישה מקיפה, מתואמת ומתמשכת להתמודדות עם ציר ההתנגדות הנתמך על ידי איראן.

על ארצות הברית להפעיל גם טקטיקות של עוצמה רכה כדי לקרוא תיגר על הנרטיב המהפכני של איראן ולקדם חזון אזורי שבמרכזו יציבות, ביטחון ושגשוג, במקום מלחמה אינסופית נגד האינטרסים של ארצות הברית וישראל באזור. במצב אידיאלי הדרך היעילה ביותר לצנן את אידיאולוגיית ההתנגדות האיראנית תהיה הגבלת יכולתה למשוך אליה תמיכה מחוץ לגבולותיה. ניתן לעשות זאת באמצעות התוויית דרך ברורה למדינה פלסטינית והרחבת הסכמי אברהם למדינות נוספות עם רוב מוסלמי, ובראשן ערב הסעודית.

כפי שישראל יודעת זה מכבר, איראן היא הכוח המניע את ההתנגדות אליה, כולל בתחום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הפעולות והרטוריקה של קבוצות הנתמכות על ידי איראן ניזונות מהכישלון המתמשך בטיפול מעמיק בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובשאיפות הלאומיות של הפלסטינים. לכן, כדי שהאסטרטגיה הכוללת תשיג הצלחה מרבית, לא די בפעולות קונקרטיות שנועדו לשבש את הרשתות האיראניות ולמנוע מהשלוחים של איראן מרחב נוח לפעולה בזירות המקומיות השונות. יש לטפל גם בטרוניה האידיאולוגית הרחבה יותר, הנובעת מאי-קיומה של מדינה פלסטינית ומכיבוש צבאי ישראלי קבוע לכאורה.

__________________

* פרסום זה הוא תוצר של סדנה משותפת שקיימו המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) והפורום למדיניות ישראל (IPF) בסוף אפריל 2025. הוא עודכן ביולי 2025 בעקבות מלחמת 12 הימים בין איראן לבין ישראל וארצות הברית ביוני 2025.