פרסומים

חלק ממדינות המפרץ התניעו בעשור האחרון שינויים עמוקים במבנה החברתי, בכלכלה ובתפיסת מדיניות החוץ שלהן. הן מבקשות עתה להוביל את המרחב הערבי ולבסס סדר אזורי חדש הנשען על יציבות, מודרניזציה וגיוון כלכלי. לצד זאת הן פועלות להמשך הדטנט עם איראן ולהידוק יחסיהן עם ארצות הברית, ובמקביל לשימור עצמאות מדינית וגמישות אסטרטגית בזירה הבינלאומית.

מדינות המפרץ שונות זו מזו במובנים רבים, וגם ביחסן לישראל. לכולן מלבד כווית יש או היו יחסים עם ישראל, אולם קטר נותרה אתגר מרכזי לישראל. זאת בשל השפעתה, מחד גיסא, בזירה הפלסטינית ועל חמאס, ומאידך גיסא בשל מעמדה הבינלאומי, עושרה ויחסיה הקרובים עם ארצות הברית. כדי שישראל תוכל להתמודד עם האתגרים ובמקביל למצות את הפוטנציאל הגלום בקשריה עם מדינות אלו היא נדרשת להבנה מעמיקה של המגמות המרכזיות, של כיווני ההתפתחות ושל הרגישויות הייחודיות לכל מדינה.

יחסי ישראל עם מדינות המפרץ הופכים בהדרגה ממערכת של מגעים חשאיים ושיתופי פעולה נקודתיים למרכיב מובנה בסביבת הביטחון והכלכלה של ישראל. התפתחות זו מעניקה למדינות המפרץ פוטנציאל השפעה ממשי על סוגיות ליבה ישראליות – מן הזירה הפלסטינית דרך שיקולי התעצמות מול איראן ועד סדר היום הכלכלי־טכנולוגי של ישראל – ובמקביל מחייבת את ישראל להבין לעומק את שיקוליהן, מגבלותיהן והקווים האדומים שלהן. אחד מיעדיו המרכזיים של חיבור זה הוא לספק את ההקשר הרחב הנדרש להבנה זו.