כל הפרסומים בנושא רצועת עזה וחמאס

דפוס הפעולה הנוכחי שנוקטת ישראל מול ההסלמה בפיגועים ביהודה ושומרון מהווה כר פורה להתעצמות אתוס ההתנגדות הפלסטיני. מבחינת הפעילים החמושים הפלסטינים, מחיר החיכוך האלים עם כוחות צה"ל אינו כבד מדי. סמלי מאבק לאומי נולדים מידי יום ותחושת המסוגלות ותוחלת המאבק המזוין מתנחלת בלבבות ובתודעה הקולקטיבית של הדור הצעיר ומזינה מוטיבציה להצטרף למאבק. אלא שניהול הסכסוך על ידי ישראל במתכונת "כיסוח דשא" עומד בפני מיצוי ואף עלול להוביל להתפרצות אלימה נרחבת, בעודו מספק מענה לעצים הבודדים ולא ליער, שהוא האתגר האסטרטגי האמיתי הניצב לפתחה.

איום הכטב"מים בולט בכותרות בתקופה האחרונה, בעקבות שיגורם ביולי 2022 לעבר אסדת הגז הישראלית בשדה 'כריש' על ידי חיזבאללה; פרסום על אודות פרויקט פיתוח כטב"מים של חמאס; תקיפת בסיס א-תנף האמריקאי בסוריה באמצעות כטב"מים; ואף דיווחים על רכישה רוסית של כטב"מים איראנים. ארסנל כזה בידי גורמים עוינים מסתמן כאיום גובר על ישראל. על בסיס ההנחה שכטב"מים, בעיקר התקפיים, יהיו רובד נוסף לירי תלול מסלול על ישראל, נדרשת חשיבה מחודשת על דרכי ההתמודדות עם האיום במישורי הדוקטרינה, הפיתוח וההפעלה. כך, יידרשו מענים טכנולוגיים...

את אירועי הטרור האחרונים ניתן לבחון בשתי גישות. האחת, כגל טרור המניח משך מוגבל ומשקף הערכה שאין הוא מעיד על שינוי מערכתי יסודי. השנייה, גישה מערכתית – מערכת טרור שמחולל חמאס, בתיאום עם הג'האד האסלאמי ובתמיכת איראן, שתכליתה לאחד בין חזיתות המאבק הפלסטיני נגד ישראל לזירת מערכה כוללת. על ישראל לאמץ אסטרטגיה השוללת מחמאס את יכולת השליטה בגבולות המערכה ובעצימותה ולערער את ההיגיון המנחה את ניסיונות הארגון לאחד בין חלקיה.  

הזירה הפלסטינית היא אתגר ליבה לביטחון הלאומי של ישראל. מדיניות הממשלה הנוכחית, כמו קודמתה, שואפת "להשיג זמן" ולדחות החלטות אסטרטגיות כבדות משקל בנושא הפלסטיני. לאסטרטגיה זו של ניהול סכסוך ארבע השלכות: הראשונה – פוטנציאל גובר להיחלשות המשילות והלגיטימציה של הרשות הפלסטינית, העלולה להחריף לקראת "היום שאחרי מחמוד עבאס", ובתוך כך הגברת הטרור והיעדר כתובת פלסטינית אחראית. לנוכח היעדר אופק מדיני קיימת אפשרות לשיבוש המערכת ההסדרית, התגברות התסבוכת הנובעת מערבוב בין אוכלוסייה פלסטינית ויהודית ביהודה ושומרון והגדלת שיפוע...

ההערכה האסטרטגית לשנת 2021 מתאפיינת באי-ודאות ניכרת בשלושה נושאים עיקריים: מידת ההצלחה בהתמודדות עם הקורונה; האופן שבו יפעל הממשל החדש בארצות הברית; וההתפתחויות הפוליטיות בישראל. ההערכה הנוכחית מבוססת על תפיסה רחבה יותר של הביטחון הלאומי, שנותנת משקל רב מבעבר לזירה הפנימית ולאיומים על היציבות, על הלכידות החברתית, על הערכים ועל דפוסי החיים. זאת, כמובן, מבלי להמעיט בעוצמתם של האיומים הביטחוניים, שנותרו משמעותיים. למול אי-הוודאות הזאת תצטרך ישראל לתת עדיפות לטיפול במשבר הפנימי; להתאים עצמה לתחרות בין המעצמות, המושפעת מהקורונה; להסתגל...

אש"פ כארגון ואבו מאזן כעומד בראשו אבדו למעשה את מעמדם כנציגים בלעדיים של העם הפלסטיני, מאז שהחליט לבטל את הבחירות למועצה המחוקקת. הרשות הפלסטינית סובלת מאבדן רלוונטיות ואבו מאזן אישית מהווה מוקד לביקורת קשה מצד רבים בתנועת פת"ח, המייחלים להסתלקותו. ברקע מופעל לחץ ישראלי מתמשך מאז 2009 להסיר את העניין הפלסטיני מסדר היום האזורי והבינלאומי. גם "עסקת המאה" שגיבש ממשל טראמפ הלמה ברשות הפלסטינית ובאבו מאזן באופן המקשה עליהם לשקם את מעמדם. חמאס יוצא נשכר ממצב זה, מעמדו מתחזק בעיני הציבור כאלטרנטיבה ולכן נוצרת מציאות...

חמאס מנהל מערכה מתמשכת רב-זרתית שתכליתה שחיקת ישראל. הארגון החל ליזום תקריות ועימותים אלימים מרצועת עזה דווקא באותו השבוע שנרשם לזכותו הישג מאז "שומר החומות", כשישראל הודיעה על נקיטת הקלות במדיניות הסגר ומציאת דרך להעברת כסף קטארי לרצועה. בישראל, כביכול הצד "הרציונאלי" במשוואה, ניכר קושי להבין את ההיגיון המנחה את התנהלות חמאס ומנהיגו ברצועה, יחיא סנוואר, ומייחסים לו שיקול דעת פגום. האם הגיעה העת שגם ישראל תשנה את כללי המשחק, תחדל להיות צפויה ותנהיג מדיניות יוזמת ותקיפה, למשל סגירת המעברים בין הרצועה לישראל, ו/או...

המחאה הציבורית נגד אבו מאזן והרשות הפלסטינית לא חדלה גם חודשים אחדים לאחר מבצע "שומר החומות", חריפה ותובענית יותר מגלי מחאה קודמים. התנהלות שגויה של מנגנוני הביטחון הפלסטינים ובנוסף חיכוך מתרחב בין כוחות צה"ל לציבור פלסטיני ברחבי הגדה המערבית, הכרוך בהרג ופציעה של פלסטינים, אף הם מחריפים את המתח בזירה. אלא שלפי שעה, אין בכוחם של כל אלה ליצור מסה קריטית שתביא להפלתו של אבו מאזן, הגם שיש בהם כדי להצביע על חוסר היציבות שישרור ביום שאחריו. על מדינת ישראל להיערך לכך וליצור את התנאים שיסייעו למנוע התפתחות של תרחיש זה.

בפברואר 2019, ערב פיזורה של הכנסת ה-20 והכניסה למעגל הבחירות החוזרות ונשנות ששיתקו את המערכת הפוליטית בישראל, פרסמנו – ח"כ (והיום השר לביטחון פנים) עמר בר-לב ואני – מסמך על כוחות היבשה, הצורך בהכרעה לגבי תפקידם במערכה ותוכניות בניין הכוח הנגזרות מכך. בשנים שלפני כן עמדנו בראש שתי ועדות המשנה הרלבנטיות של ועדת החוץ והביטחון – אני בראש הוועדה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח, ובר-לב בראש הוועדה למוכנות וביטחון שוטף. המסמך הופץ למקבלי ההחלטות בגרסה חסויה, שכללה התייחסות נרחבת לפרויקטים ספציפיים ולתכניות אופרטיביות קיימות; בגרסתו הפומבית...

המכון למחקרי ביטחון לאומי הגיש לנשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, את עיקרי האתגרים האסטרטגיים העומדים בפני ישראל ואת המלצות המכון למדיניות, למחצית השנייה של 2021. זאת, לרגל כניסתו לתפקיד של נשיא המדינה הרצוג, ולאור שורה ארוכה של התפתחויות ושינויים גלובליים ומקומיים במהלך חצי השנה החולפת, בהם: ממשל חדש בארה"ב, החלטתו של הנשיא ביידן לחזור להסכם גרעין עם איראן, הקמת ממשלה חדשה בישראל, הגברת המתחים בחברה הישראלית, ובכלל זה התנגשויות בין ערבים ליהודים בערי ישראל. המסמך הוגש לנשיא באירוע מיוחד שנערך בלשכתו, בהשתתפות חוקרי המכון, בראשותו של ראש...

מבצע 'שומר החומות', ובכינויו הפלסטיני 'חרב ירושלים', שיקף בשלות של סדרת תהליכים שהחלה בסוף המאה העשרים ואליה נוספו התפתחויות שמקורן לאחר שנת 2000 – האנתיפדה השנייה. תהליכים אלה מציבים את האוכלוסייה היהודית והערבית החיה בין הירדן לים התיכון במציאות חדשה, שבמסגרתה מוקד העימות הישראלי-פלסטיני עבר מהפריפריה, כולל מרצועת עזה, לירושלים וללב הארץ. לכן, אם יתחדש התהליך המדיני, הדיון לא יתמקד במעבר משלטון צבאי לגבול מדיני, אלא ממציאות של משטר אחד למציאות של שתי מדינות. פירוק השליטה הישראלית צריך להקדים את הדיון במיקומו של הגבול ואופיו. גם...

ישראל צריכה לשאוף לשנות את המציאות המדינית, הביטחונית והכלכלית ברצועת עזה, כדי להימנע מחזרה למצב ששרר באזור ערב הסבב העימות האחרון – "שומר החומות". שלושת הסבבים הקודמים כשלו בהנעת שינוי משנה מציאות. כדי לקדם שינוי, שישפר את סביבתה האסטרטגית של ישראל ביחס לרצועת עזה, ישראל תזדקק להחליט על אסטרטגיה כוללת – לא רק למצוא פתרונות פרטניים לסוגיות מסוימות הקשורות בזירה זו. על אסטרטגיה זו לכלול עקרונות לשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית, עם מדינות ערב שנרמלו את יחסיהן עמה, ועם מדינות וגופים בינלאומיים. יעדה העיקרי צריך להיות...