נותר לראות האם המילים שבהן בחר נתניהו כדי לכבוש את הלבבות ואת הדעות בקונגרס יסייעו באותה המידה לנשיא אובמה לעשות כן באירופה. אם אכן יעלה הדבר בידו, פירוש הדבר כי גם אובמה השיג את מטרתו העיקרית במהלך ביקורו של נתניהו בארצות הברית. אם יתברר כי הן לא הצליחו לשכנע את שומעיהן, יוותרו יחסי ארצות הברית וישראל אמנם יציבים ועל קרקע בטוחה, אך היחסים בין אובמה לנתניהו ישובו להיות מוגבלים למה שנהוג לכנות החלפת דעות "כנה וקונסטרוקטיבית".
נאומו של ראש הממשלה בפני המושב המשותף של שני בתי הקונגרס האמריקאי (24 במאי 2011) היה השלישי בסדרה, שבה הוא הציג את משנתו בנושא הפלסטיני. הראשון, באוניברסיטת בר-אילן, נישא ביוני 2009 והשני נישא בכנסת ב-16 במאי 2011. ההבדלים, דקים ככל שיהיו, בשלשת נאומי היסוד מלמדים על התפתחות זהירה ומדודה ועל ניסיון להתמודד עם שני סוגי לחצים – זה מבפנים וזה של הקהילה הבינלאומית. בזירה הפנימית צריך ראש הממשלה נתניהו להתמודד מחד עם לחציו של השותף הזוטר, אך החשוב במערכת האיזונים העדינה, אהוד ברק ושל שותפיו מימין, כמו ישראל ביתנו והמחנה היותר לאומני...
לאחר שטופחו ציפיות לקראת סדרת הנאומים של אובמה ונתניהו, התברר כי ההר הוליד עכבר – מבחינת הפלסטינים. לא ניתן להם קצה חוט שיניע אותם לבחון מחדש את האסטרטגיה שלהם לקראת ספטמבר 2011. בראייתם, היה בנאומים אלו שילוב מענה של הליכה מאוד קמצנית לכיוונם עם מנה גדושה של תרופות מרות.
חיסולו של אוסמה בן לאדן על ידי כוחות קומנדו אמריקאים בעיר אבוטבאד שבפקיסטן בתחילת מאי 2011, היווה שיא נוסף במתיחות המתמשכת בין ארצות הברית לפקיסטן סביב סוגיית הלחימה בטרור בכלל, ובאזור השבטי שבתחום ריבונותה של פקיסטן בפרט. עם זאת, בשלב זה שני הצדדים נמנעים מיצירת קרע בלתי ניתן לאיחוי וזאת בשל האינטרסים ההדדיים המובהקים שלהם: פקיסטן – הזקוקה לתמיכה הכלכלית של ארצות הברית והמבקשת למנוע את תמיכתה החד צדדית בהודו, יריבתה המרה, וארצות הברית – הזקוקה לסיוע פקיסטני מקיף בלחימה אל מול גורמי הטרור האזורי והבינלאומי
מאז תחילת כהונתו של ממשל הנשיא אובמה, מתאפיינים יחסיו עם ממשלת ישראל במידה גדולה של חוסר אמון וחשדנות. על רקע זה יש עניין רב במאמר שפרסם לאחרונה אליוט אברמס, חוקר בכיר במועצה ליחסי חוץ בניו יורק שהיה ממונה על המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי בממשל הנשיא בוש. המאמר סוקר את מצבו העגום של תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ומתמקד, בין השאר, בפגיעה הקשה ביחסי האמון בין הנשיא אובמה וראש הממשלה נתניהו. העדר יחסי אמון, הוא קובע, פוגע ביכולת הצדדים לאמץ צעדים נועזים ומרחיקי לכת הנדרשים לקידום תהליך השלום. עיקר הביקורת על מצב זה מוטלת, לדעת אברמס,...
מאז חיסולו של אוסאמה בן-לאדן עסוקים מומחים במודיעין, באקדמיה, ובמדיה בניסיון קדחתני להבין את המשמעויות המעשיות שיהיו לפעולה בטווח הקצר ובעתיד הרחוק יותר. הגם שתנועת הג'האד העולמי כוללת בתוכה אלמנטים שונים, אין ספק שהגורם הדומיננטי ונותן הטון בתנועה זו הוא ארגון אל-קאעדה. בניגוד לשותפיו, במהלך השנים האחרונות דווקא, התקבל מידע רב, חלקו כולל מסמכים אותנטיים אודות ארגון אל-קאעדה – מבנהו, דרכי פעולתו, דרכי קבלת ההחלטות שלו וניהול שגרת יומו המבצעית והלוגיסטית כאחד. הכרת המבנה הסדור הזה והתקנון הפורמאלי של הארגון חיונית עבור החוקרים...
מאז חתימת הסכם השלום עם מצרים ב-1979 ועד להפגנות ההמונים בכיכר תחריר בקהיר לא הוצב סימן שאלה על מחויבותה של מצרים להסכם. על אף מבחנים קשים כמו הפצצת הכור בבגדד ב-1981, הפלישה ללבנון והנוכחות הנמשכת בה של צ.ה.ל. בין 1982 ו-2000, שתי אינתיפאדות, מבצעים שונים בלבנון, ביהודה בשומרון ובעזה, מצרים שמרה על מרבית סעיפי החלק הצבאי של ההסכם ותרמה להורדת הטמפרטורות ברב-שיח הערבי בנושאים הקשורים לישראל ובמיוחד בנושא הישראלי-פלסטיני. חריג לקו הכללי הזה הוא עמדתה ופעילותה של מצרים בנושא הגרעין הישראלי. נושא זה יטופל בהמשך.
המאמרים הכלולים בקובץ זה מוקדשים לניתוח ההתרחשויות בתחום בקרת הנשק הגרעיני בשנים 2009- 2010, תוך התמודדות עם הסוגיה המרכזית: השפעת סדר היום החדש של הנשיא אובמה על משטר מניעת התפוצה הגרעינית.
הידיעה על חיסולו של הטרוריסט הכי מבוקש בעולם, בוודאי בעשור האחרון – תואר שבן לאדן העיד על עצמו שהוא נושא בו בגאווה – מעוררת תחושה ראשונית של אנחת רווחה וייתכן שאפילו סיפוק על כך שאדם, האחראי ישירות לרצח מכוון של אלפי אנשים חפים מפשע, בא על עונשו הראוי. יחד עם זאת, ראוי לבחון כבר עתה כמה סוגיות שהחיסול מעורר: השפעתו על המשך פעילות אל-קאעדה, התגובה הצפויה מצד אנשיו ושותפיו לדרך הג'האד העולמי, משמעותו לגבי המשך הלחימה בטרור העולמי, ואף שאלות מוסריות לגבי השימוש בכלי החיסולים בלחימה בטרור.
תחיית הנורמה המתפתחת של "האחריות להגן" (Responsibility to Protect – R2P) באה לביטוי בהצלחה להעביר את החלטה 1973 במועצת הביטחון של האו"ם, ב-17 במארס 2011, הקוראת לנקוט בכל האמצעים הנדרשים, למעט כיבוש, על מנת להגן על אוכלוסייתה האזרחית של לוב. נורמה זו אמנם נדונה בהרחבה במהלך עשור השנים האחרון, אולם המקרה של לוב הוא הראשון אשר בו נורמה זו זוכה לגיבוי של החלטת מועצת הביטחון לפי פרק VII של מגילת האו"ם המתייחס ל"פעולה בנוגע לאיומים על השלום, הפרות של השלום ומעשי תוקפנות".
מתוקף תפקידו כמפקד הכוחות האמריקאים באפגניסטן, מעיד גנרל דיוויד פטראוס בפני הוועדה לכוחות המזוינים של הסנאט אחת לכמה חודשים. מטרת העדות היא לעדכן באופן רשמי את הרשות המחוקקת האמריקאית בדבר תמונת המצב בגזרתו, לסקור את התהליכים והמגמות המרכזיים, וכן כדי להציג צרכים ובקשות למילוי משימתו. בעדותו הנוכחית במחצית מארס, התמקד פטראוס בשלושה מרכיבים מרכזיים באסטרטגיה האמריקאית באזור: (1) המאמץ הצבאי לכיבוש שטח ופגיעה בתשתית הטרור במדינה; (2) המאמץ האזרחי לבנייה מואצת של תשתיות במדינה, שסבלה רבות מהרס בעידן של לחימה בלתי פוסקת, על מנת לאפשר...
לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית הצפויות להתקיים תוך פחות משנתיים, קיימת ספקולציה רבה ביחס לזהות הרפובליקנים שיבקשו להשיג את המינוי של מפלגתם במטרה לקרוא תיגר על הנשיא ברק אובמה בשנת 2012. מאז חודש ינואר 2011, שלושה מועמדים אפשריים, ערכו ביקורים בישראל, במטרה לחזק את כשירותם בתחום מדיניות החוץ. יצוין, כי גם אובמה עצמו הגיע לישראל במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות בשנת 2008, והוא עשוי לשוב ולבקר כאן בעתיד הקרוב כשמערכת הבחירות של 2012 לנגד עיניו. להלן זרקור קצר על כמה מהמתמודדים האפשריים של המפלגה הרפובליקנית ועל עמדותיהם בנוגע ליחסי...
