תהליך מדיני, ואפילו על בסיס פתרונות ביניים, יכול להקל במידה רבה על גורמים מתונים באזור. תהליך כזה גם יאפשר למחנה הזה להתקדם ביצירת מכשירים אזוריים לטיפול בנושאים כמו מים, אנרגיה ותחבורה ובכך לסייע לפיתוח כלכלי שהוא חלק חיוני במאבק בין המחנות הקוטביים במזרח התיכון. משום כך על ישראל לאמץ אסטרטגיית פעולה פרו-אקטיבית ולא להסתפק בהנאה מקריאת המברקים המודלפים, המוכיחים, שבראיית המחנה המתון-שמרני בעולם הערבי, איראן היא הבעיה הקיומית ולא דווקא הנושא הפלסטיני.
הדלפת המסמכים המאסיבית שאנו עדים לה בימים האחרונים הינה אירוע בעל משמעויות אסטרטגיות מרחיקות לכת במגוון רחב של היבטים בינלאומיים. בהקשר הצר של המזרח התיכון נודעות לה, להערכתי, גם השלכות על תהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
אף שעברו כבר קרוב לעשר שנים מפרוץ אירועי הלחימה עם הפלסטינים, לא נחקרו לעומק מאפייני הלחימה של צה"ל וכוחות הביטחון מול הטרור בכלל ומול טרור המתאבדים בפרט, שהיה הקטלני מכל צורות הטרור. מטרתי במאמר זה היא לנסות להבין מה היו מרכיבי הפעולה העיקריים שהובילו להישג האמור. המאמר מתמקד בלחימה בטרור באזור יהודה ושומרון.
שאלה זו הייתה צריכה להישאל מיד לאחר נאומו של הנשיא אובמה בקהיר ביוני 2009. סימן השאלה סביבה מתחזק עוד יותר לאחר נאומו של הנשיא אובמה בעצרת האו"ם ב-23 בספטמבר 2010. הנאום כולל בתוכו מסרים העשויים לפגוע בהמשך תהליך ההתדיינות לקראת הסדר בין ישראל והפלסטינים.
עוד לא נפתח סבב השיחות הראשון בתהליך המדיני המחודש, שנחנך בטקס חגיגי בוושינגטון בתחילת ספטמבר 2010, וכבר התגלעה מחלוקת קשה בין ישראל לפלסטינים, המאיימת על עתידו– קביעת סדר היום לדיונים. בעוד הפלסטינים שומרים על עקביות ביחס לתביעותיהם מן העבר בדרישתם להציב את החלוקה הטריטוריאלית בראש הסוגיות לדיון, נתניהו סוטה מן המתווה אותו הציגה ישראל בסבבים קודמים של המשא ומתן, בתביעתו לפתוח את השיחות בהסכמה על סידורי הביטחון והכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. תביעה זו משקפת שינוי מהותי בסדר יומה המדיני של ישראל, עם הוספה של סוגיית ליבה...
מזכירת המדינה האמריקאית, הילארי קלינטון, הודיעה כי השיחות הישירות בין ישראל והפלסטינים יתחדשו ב-2 בספטמבר 2010. השיחות יושקו במפגש בוואשינגטון בו ישתתפו ראש הממשלה, נתניהו, נשיא הרשות הפלסטינית, עבאס והנשיא אובמה. הוזמנו לפגישה גם נשיא מצרים, מוברכ, מלך ירדן, עבדאללה, ושליח הקווארטט, טוני בלייר. לאחר מפגש הפתיחה יעברו הצדדים לשיחות ישירות במעורבות אמריקאית פעילה שיתקיימו בארצות הברית או באזור עצמו. במקביל פורסמה גם הודעה של הקווארטט.
המזכר מתמקד באתגרים המרכזיים העומדים בפני ישראל בשנתו הראשונה של ממשל הנשיא אובמה וכן בשנתו הראשונה של ממשל נתניהו. המאמרים במזכר זה מתבססים על ההרצאות שניתנו בכנס השנתי השלישי שקיים המכון.
.
בשלהי יולי 2010, מספר שבועות לפני תום פרק הזמן בן ארבעת החודשים שהוקצב לשיחות קירבה בין ישראל לרשות הפלסטינית, שב הנשיא ברק אובמה וקרא לחידוש הדיאלוג הישיר בין הצדדים. האחריות לחידוש השיחות הוטלה על ישראל והרשות כאחד, אם כי ניכר שינוי מה באווירה שבחודשים האחרונים ליוותה את המאמץ הבינלאומי, ובפרט האמריקאי, להעלות את התהליך המדיני על דרך המלך ולצקת בו תוכן.
במבט ראשון, חוסר נכונותו של נשיא הרשות הפלשתינית ויושב ראש הארגון לשחרור פלסטין מחמוד עבאס (אבו מאזן) להתקדם משיחות קירבה (שלא באמת התקיימו בקירבה הדוקה), לשיחות ישירות עם ישראל נראית בלתי מובנת. אך הדברים אינם בהכרח כפי שהם נראים.
התבטאויותיו של נתניהו בחודשים האחרונים סביב תהליך השלום הישראלי-פלסטיני אינן יכולות שלא לעורר תמיהה. נתניהו נשמע כמי שיוצא מגדרו כדי להביא לפתיחת משא ומתן ישיר עם הפלסטינים בהקדם האפשרי. על פי הבהרותיו המדובר במשא ומתן אינטנסיבי, לקראת הסדר כולל (נתניהו מבהיר כי שיטת 'ההסדר בשלבים' נכשלה ולא תחודש). אליבא ד'נתניהו, המצב במזרח התיכון 'נזיל' מאוד. עתידן של מדינות מפתח כמו איראן, תורכיה ומצרים, לא ברור. זוהי, אפוא, כך הדגיש, 'שעת כושר' להגיע להסדר. על הפלסטינים, הדגיש נתניהו, לחדול מן האמונה/אשליה שגורם חיצוני, כלומר ארצות הברית, יביא...
במהלך הדיון הציבורי שהתפתח בישראל באשר להשלכות של עצירת המשט לעזה, העלה שר התחבורה ישראל כץ הצעה לפיה ישראל תסגור לחלוטין את כל המעברים לרצועת עזה, ואילו מצרים תפתח לחלוטין את מעבר רפיח שבין מצרים לרצועת עזה. בהתאם להצעה זו, כל הסחורות לעזה וממנה יעברו דרך מעבר זה. תוכנית זו לא זכתה להדים רבים בישראל משום שלא נראתה כברת ביצוע, אולם התגובה המצרית לה מלמדת רבות על המציאות הסבוכה של יחסי ישראל-מצרים במשולש ישראל-מצרים-רצועת עזה. ממשלת מצרים הגיבה בחריפות ואמרה שישראל לא תוכל לחמוק מאחריות לרצועת עזה.
הגם שזמן קצר חלף מאז התחוללה 'תקרית המשט', ואין עדיין פרספקטיבה הולמת לבחון את השלכותיה המלאות, ניתן כבר לקבוע, כי הכשל המבצעי שהיה כרוך בהשתלטות על הספינה 'מרמרה' והביקורת הבינלאומית על פעולת ישראל פגעו במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל, בדימוי שלה כמדינת חוק ובמרקם יחסיה האסטרטגיים עם תורכיה ועם מדינות אחרות. בכך ניתן ביטוי חוזר ונשנה למציאות המלווה את מדינת ישראל לאורך שנים: ההכרה שבמציאות בה היא נתונה, לכשל מבצעי, ולו גם במישור הטקטי הצר, יש לעתים השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת. יש להניח שהנחה זו מוכרת היטב לדרג מקבלי החלטות במדינת...
