על פי רוב מדיניות חוץ אינה ממוקמת במקום גבוה בסדר העדיפויות במרוצים לקונגרס, שבהם ענייני פנים הם התופסים את המקום המרכזי. השנה הנוכחית אינה חריגה במובן זה (על פי סקר של הניו-יורק 4 אחוזים בלבד מהאמריקנים מחשיבים נושאים של , שהתקיים בימים 11-3 במאי 2012 ,CBS טיימס ורשת מדיניות חוץ כבעלי משקל במסע הבחירות הנוכחי). בכמה התמודדויות מרכזיות לסנאט, הרפובליקנים הופכים את התמיכה בישראל לסוגיה מרכזית במאמץ להעביר קולות יהודיים מהדמוקרטים, במסעם להשגת שליטה בסנאט ולחזק את הרוב שלהם בבית הנבחרים.
פעולות המרי נגד משטרו של בשאר אסד החלו במרס 2011. בתחילה היו אלה פעולות המוגבלות לאזורים מסוימים בעוד עריה המרכזיות של סוריה המשיכו פחות או יותר בשגרת חיים רגילה. בחודשים הראשונים לאירועים בסוריה ניכרה הססנות רבה בממשל בוושינגטון באשר לדרך הפעולה הרצויה לארצות הברית במשבר זה. הממשל מצא דרך לחמוק מהצורך בהכרעה באמצעות קריאה חוזרת ונשנית לנשיא אסד לבצע רפורמות דמוקרטיות בארצו. כאשר הסתבר שהנשיא אסד אינו נענה לתביעותיו, העלה הממשל את רף התביעות המילולי. ב-18 באוגוסט 2011 יצא הנשיא אובמה בהכרזה הקוראת לנשיא אסד לוותר על כסאו "למען...
במאמר הזה ייבחנו היבטים שונים של אמצעי אכיפה ומניעה בנוגע לאיראן, בראש ובראשונה הטלת סגר ימי, לשם הגברת הלחץ עליה במטרה לסכל את הפצתו של נשק לא קונוונציונלי, כמו כן יידונו השלכותיהם של אמצעי האכיפה והמניעה האלה והחלופות הרלוונטיות הקיימות בפני הקהילה הבין־לאומית
הסביבה האסטרטגית של אמצע 2012 שונה באופן מהותי מזו שהייתה קיימת שנים אחדות קודם לכן. בסביבה הזאת ישראל עלולה להזדקק להפעלת כוח צבאי שמאפייניו שונים מאלה שהיו בעבר — בתכליתם, באילוציהם, ובממשק הצבאי-מדיני המתחייב. מטרת המאמר היא לדון בחלק מן המאפיינים הייחודיים של הפעלת הכוח בסביבה החדשה הזאת.
מאמרי הקובץ אמורים לתרום להבנה עמוקה יותר של נושא בקרת הנשק, לאור איום התפוצה הגרעינית במזרח התיכון בעת הנוכחית ונוכח העיסוק ברעיונות לקידום מזרח תיכון נקי מנשק להשמדה המונית. המאמרים הכלולים בקובץ מכסים מגוון רחב של סוגיות, בכללן מאמצי ההתמודדות האירופית עם השאיפות הגרעיניות של איראן, מדיניות בקרת הנשק של סין, שיקולי הגרעין של טורקיה, ערב הסעודית ומצרים, וכן האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני מפרספקטיבה של המשפט הבינלאומי.
כל מי שנכח בשני ימי כנס המכון למחקרי ביטחון לאומי ב-29 – 30 במאי 2012 לא יכול היה שלא להתרשם שאנו קרבים מאוד לנקודת הכרעה בסוגיית הגרעין האיראני. דבריהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והשר יעלון ו"שפת הגוף" שלהם לא הותירו מקום לספק, כי "שעון החול" הולך ואוזל בקצב מהיר. מדבריהם ניתן לעמוד בבירור על השיקולים המרכזיים העומדים בבסיס תמונת המצב, כפי שזו נראית כיום לממשלת ישראל:
יותר משנה אחרי ש"האביב הערבי" הגיע לבחריין, האש לא שוכחת. השבוע האחרון אומנם לא היה שונה במיוחד מאלה שקדמו לו, אלא שמרוץ ה"פורמולה אחת" שנערך בממלכה העלה שוב את ההתקוממות לכותרות העיתונים – בית המלוכה ביקש באמצעותו להפגין "עסקים כרגיל" והאופוזיציה השיעית ניצלה אותו כדי לעשות נפשות לעניינה. ההתקוממות היציבותה של בחריין אינה מובטחת. חולשתה בעת הנוכחית משחקת לידיה של איראן, המבקשת להראות כמי שיש לה השפעה על הנעשה באי. איראן תמשיך לנצל את יחסיו המורכבים של בית המלוכה הבחרייני עם השיעים גם כדי לאותת, כי...
עם הגברת הפעילות הבינלאומית סביב התכנית הגרעינית האיראנית, נראה ששאלת המלחמה האפשרית נגד איראן עולה למרכז סדר היום גם ברוסיה. ניתן לזהות גם הגברת הפעילות הדיפלומטית, גם הערכות ביטחונית וגם קיומו של הדיון הציבורי ההולך ומתרחב, המשקף חילוקי דעות במערכת הרוסית.
בשני העשורים האחרונים העצימו האתגרים הנגזרים מתפוצת הנשק הגרעיני בעולם וכן בלטה חולשתם של המוסדות והארגונים שמתפקידם לעצור תהליכים אלה. מזכר זה מציג ומנתח את הגישות הדיפלומטיות השונות להתמודדות עם איומים אלה של תפוצה גרעינית.
הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית עברו נקודת מפנה נוספת בשבוע שעבר, עת המוביל בהתמודדות, מיט רומני, ניצח בקלילות בבחירות המקדימות שהתקיימו באילינוי. למרות נצחונו של המועמד השמרן ריק סנטורום בבחירות המקדימות בלואיזיאנה ביום שבת, רומני צפוי לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, לאחר מערכת בחירות שנמשכה זמן ארוך יותר מהצפוי. נשאלת השאלה: אילו לקחים צריכים מנהיגי ישראל להפיק ממערכת בחירות זו?
הדבר המטריד איננו העובדה שאינה שנויה במחלוקת ולפיה הנהגת איראן טרם נתנה את הפקודה לייצר אורניום מועשר בדרגה גבוהה במתקניה המוכרים. הבעיה היא מה ניתן לעשות, והאם יהיה בכך די כדי להסיר את הסכנה שביום מן הימים יתברר כי המשטר הנוכחי באיראן מחזיק בידיו נשק גרעיני.
מזכר זה, שרואה אור במלאת שנה לפרוץ הטלטלה במרחב הערבי, נועד לספק מעין מאזן ביניים ולעמוד על המשמעויות הנגזרות מהאירועים שהתרחשו במדינות ערב השונות. המחאה הערבית ניזונה ממצוקות חומריות שהשתלבו בהדרגה בשיח שתבע לשנות את ההסדרים הפוליטיים הקיימים. עם זאת, הדרישות העמומות של המפגינים, היעדרה של חברה אזרחית מגובשת וקשיי המשטרים להיענות לתביעות, עלולות להביא לכך שהמחאה הערבית תמצא מחסה בזהות העדתית, השבטית ו/או באסלאם הקיצוני ותביא להחלשות נוספת של מדינת הלאום הערבית.