כל הפרסומים בנושא יחסי ישראל-ארצות הברית

לארה"ב ולשותפיה במערב כלים ומנופים מוגבלים כדי להשפיע על המתרחש בסוריה, ללא הפעלת כוח צבאי. אולם, ארה"ב ואירופה אינן מעוניינות בהתערבות צבאית נוספת באזור, לאחר הניסיון בעיראק ובאפגניסטן. הערכת המצב האמריקנית להתערבות צבאית, המבוססת על הפעלת כוח אווירי בלבד, גורסת סבירות גבוהה לאובדן שליטה באירועים, הידרדרות עד לכדי שליחת כוחות קרקעיים לסוריה ומכך וושינגטון חוששת ביותר.

  הקרב על עתידה של סוריה מתנהל, במקביל למתרחש בשטח, גם במערכת הבינלאומית. השחקנים העיקריים הניצבים במרכז הבמה הם רוסיה וארצות הברית, המנהלות מערכה זו באמצעות חילופי לחצים, איומים ומאמצי הידברות, לסירוגין. הסבב האחרון בעניין זה התקיים בכינוס ה-8-G, בצפון אירלנד, ב-19-17 ביוני 2013. מפגש זה, המקיף את כל הסוגיות המעסיקות את המערכת הבינלאומית, עסק הפעם, ברובו, בנושא הסורי, ובמרכזו דיאלוג טעון בין נשיאי רוסיה וארצות הברית, בעיקר לגבי כינוסה של הוועידה הבינלאומית בעניינה של סוריה.

נשיא ארצות הברית ברק אובמה מינה לאחרונה את סוזן רייס כיועצת לביטחון לאומי והודיע שימנה את סמנתה פאואר לשגרירה הבאה של ארצות הברית לאומות המאוחדות. רבים ראו במינוי של רייס תגובה לביקורת הרפובליקנית על חלקה בשערורייה סביב המתקפה בבנגאזי. שני מינויים אלה מצביעים על שינוי במדיניות החוץ של ממשל אובמה שמדינות המזרח התיכון חייבות לשים לב אליו.

סקר שפורסם לאחרונה על-ידי מכון המחקר "פיו" טוען כי במזרח התיכון יש רוב שתומך בהפיכת השריעה לחוק מדינה. למרות שההגדרות והגישות משתנות באשר לאילו היבטים של חוקי האסלאם יש לכלול ועל מי להחילם, רוב משמעותי באזור, כך על-פי הסקר, יעדיף לראות קשר הדוק יותר בין פוליטיקה, ממשל ואסלאם ומחזיק באמונה שלקוראן ולחדית' יש מה לומר על אופן ארגון החברה והממשלה. התוצאות אינן אמורות להפתיע. חסידי האסלאם הפוליטי כמו האחים המוסלמים, מפלגות לווין שלהם וכן תנועות דומות, הוכיחו שהם פופולאריים למדי ומעורבים בהיקף רחב בטלטלה האזורית ובהשלכותיה.

בסוריה יש כיום קואליציה לא-מחויבת ומפורדת של כוחות מתנגדים, שמקבלת תמיכה חומרית אך לא סיוע צבאי ישיר מקואליציה לא-מחויבת ומפורדת של גורמי צד שלישי (טורקיה, ערב-הסעודית וקטר). קואליציית המתנגדים מנהלת זה יותר משנתיים מערכה עיקשת אך בלתי-מוכרעת נגד המשטר, שנהנה הן מסיוע צבאי ישיר מאיראן ומחזבאללה והן מתמיכה חומרית ודיפלומטית חיונית ביותר של רוסיה. המחבר מציג את השיקולים של כול אחת משלוש המדינות נשואות המאמר, וכן הוא בוחן את אילוצי-הגומלין ביניהן בהקשר למדיניותן בסוריה.

הניתוח שמובא להלן מציג אחד מכמה תרחישים אפשריים במסגרת קבלת החלטות עתידית של ישראל וארצות הברית בעניין תכנית הגרעין של איראן. לנוכח טווח האפשרויות הזמינות האחרות, הפעלת כוח צבאי נגד תכנית הגרעין אמור להיות מוצא אחרון בלבד. עם זאת, האופציה הצבאית חייבת להישאר אמינה ומוכנה לשימוש בעת הצורך. התרחיש המובא כאן לדוגמה, נועד אך ורק על מנת לעודד ולהעשיר דיון נוסף בדבר ההשלכות האפשריות שיש לחלופות התקיפה השונות.מתעוררת השאלה – במידה שפעולה כזו אכן תהפוך להכרחית – איזו מדינה תשגר את המתקפה, ארצות הברית או ישראל? כדי לענות על כך ועל סוגיות מפתח...

מאז ש-מניעה הפכה למדיניות האמריקנית הרשמית, נשמעו קולות הן בישראל והן מחוצה לה, המביעים ספק באשר למידת האמון שניתן להעניק לנשיא ארצות הברית בנושא זה. בנסיון להתמודד עם הספקות בהקשר זה, נשמעו הצהרות חוזרות מצד אובמה עצמו, כמו גם מצד אנשים שונים בממשל, על כך שלא מדובר בהטעייה, ושהוא אכן עומד מאחורי דבריו. קרוב לוודאי שאובמה הקדיש זמן בביקורו בישראל לניסיון להעביר מסר ברוח זו לראש הממשלה בנימין נתניהו.

היום (14 במאי 2013), יקיים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביקור בזק ברוסיה – פגישה עם הנשיא פוטין. הרקע לפגישה זו – התעוררות משמעותית בפעילות סביב הנושא הסורי, ובכלל זה: ביצוע התקיפות נגד היעדים בסוריה, המיוחסות לישראל; ביקורים ברוסיה של רמי דרג במדינות המערב; והודעה של רוסיה בדבר כוונתה לספק לסוריה טילי 300-S. המחבר בוחן את ההתפתחויות האחרונות בנושא ומציג את שיקוליה של רוסיה בכול הקשור להתנהלות בעניין.

מאמר זה לא יציע ניתוח משפטי של תוכן הנאומים, או יתיימר לאמץ צד בוויכוח הנמשך בין הממשל למבקריו על עמדותיו המשפטיות בנושאי צבא וביטחון. הנחת היסוד של סדרת הנאומים הייתה שוויכוח כזה הוא בלתי-נמנע, ואף חיוני בכל מדינה דמוקרטית. הבעיה היא שכשהוא מחריף, בעיקר בעתות מלחמה, עלול ויכוח זה לשקף את המתח בין ביטחון לבין ערכים כבחירה בלתי-נמנעת בין השניים. את ה"בחירה הכוזבת" הזאת זיהה אובמה כמכשול, והחליט לפעול כדי לבטל אותה. לשם כך, הוא לא חולל מהפכה בעמדות המשפטיות של הממשל, אלא הגדיר מחדש את המסגרת הרעיונית שבתוכה מתנהל הוויכוח...

בשבועות האחרונים ניכרת הסלמה חדה באיומיה הגרעיניים והקונבנציונליים של צפון קוריאה, המכוונים בעיקר כלפי דרום קוריאה וארצות הברית, אך גם לעבר יפן. בפעם הראשונה צפון קוריאה איימה בתקיפה גרעינית כנגד ארצות הברית. התדירות, האינטנסיביות ותוכן האיומים – המתגלגלים במהירות בזה אחר זה – הם ללא תקדים בעשור של משא ומתן עם צפון קוריאה בהקשר הגרעיני. שתי שאלות נגזרות מהתנהלותה זו של צפון קוריאה ובהן עוסק מאמר זה: א. מה מנסה צפון קוריאה להשיג? ב. איזו משמעות נודעת למשבר האחרון בקוריאה בהקשר למשבר הגרעין האיראני?

למעלה משנתיים חלפו מאז החלה ההתקוממות נגד משטרו של אסאד שקיפחה עד כה את חייהם של למעלה משבעים אלף סורים, הפכה למעלה ממיליון סורים לפליטים מחוץ לסוריה ומספר גדול יותר של סורים לפליטים בתוך ארצם, אך עדיין לא מסתמן פתרון למשבר בין אם בדרך פוליטית או בדרך צבאית. את המצב בשטח ניתן לאפיין כתיקו.המחברים בוחנים את החלופות שמאפשרות פריצת המבוי הסתום ומצביעים על האינטרס הישראלי בנושא זה.

קיצוץ רוחבי (Sequestration) הוא תהליך של קיצוץ גורף בהוצאות התקציב האמריקני. בחקיקה נפרדת, קובע אחד הסעיפים בחוק Budget Control Act of 2011 P.L. 112-125 כי במקרה שהקונגרס ייכשל בהפחתת 2.1 טריליון דולר בתקציב, יגרור הדבר קיצוצים אוטומטים בהוצאות בשנות הכספים 2012 – 2013, כאשר על קיצוצים אלה להתחלק שווה בשווה בין תקציבים ביטחוניים לאלה שאינם ביטחוניים. הקיצוצים במשרד ההגנה האמריקני מעמידים סימן שאלה בנוגע למידת ההשפעה הצפויה של הוראות משרד ה-OMB, ביחס לרכישות של הצבא, הצי וחיל האוויר האמריקנים. כמו כן, לא ברור כיצד יושפעו מכך...