בסיום ביקור "שיגרתי" באזורנו ביקרה הממונה על נושאי חוץ וביטחון באיחוד האירופי, הגב' אשטון בישראל. במהלך ביקורה זה ב-20 ביוני 2013, היא נועדה לשיחה עם ראש הממשלה. כצפוי תפסה הסוגיה הישראלית–פלסטינית מקום מרכזי בשיחה זו. כך דווח, ביקש ראש הממשלה מהגב' אשטון "למנוע פרסום הודעה מטעם שרי החוץ של האיחוד, שתגנה את ישראל על הבנייה בהתנחלויות ותציג את עקרונות האיחוד לפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני".
סקר שפורסם לאחרונה על-ידי מכון המחקר "פיו" טוען כי במזרח התיכון יש רוב שתומך בהפיכת השריעה לחוק מדינה. למרות שההגדרות והגישות משתנות באשר לאילו היבטים של חוקי האסלאם יש לכלול ועל מי להחילם, רוב משמעותי באזור, כך על-פי הסקר, יעדיף לראות קשר הדוק יותר בין פוליטיקה, ממשל ואסלאם ומחזיק באמונה שלקוראן ולחדית' יש מה לומר על אופן ארגון החברה והממשלה. התוצאות אינן אמורות להפתיע. חסידי האסלאם הפוליטי כמו האחים המוסלמים, מפלגות לווין שלהם וכן תנועות דומות, הוכיחו שהם פופולאריים למדי ומעורבים בהיקף רחב בטלטלה האזורית ובהשלכותיה.
פינוי מסיבי של התנחלויות הנמצאות מחוץ לגושי ההתיישבות הגדולים, שבהן מתגוררים עד כמאה אלף איש, יידרש אם ממשלות ישראל בעתיד תבקשנה (או תידרשנה) ליישם בפועל את המשתמע מהעיקרון של "שתי מדינות לשני עמים". בכל תרחיש של היפרדות מהפלסטינים כתוצאה מהסכם – או מהחלטה עצמאית של ישראל – יתחייב פינוי התנחלויות שמחוץ למרכזי ההתיישבות הגדולים. מדובר בהיערכות לאומית קשה ומאתגרת, טראומטית מבחינה אנושית וקהילתית ובעייתית מבחינה פוליטית.
מחקר זה מציג את תוצאות סקר דעת קהל משנת 2012 שעניינו דעות הציבור היהודי בישראל בנושאי ביטחון לאומי. הסקר הזה הוא ה-27 במספר בסדרת הסקרים שביצע המכון במסגרת פרויקט דעת קהל וביטחון לאומי. הסקר משווה את ממצאי השנה האחרונה עם ממצאים של שנים קודמות – בעיקר אלה שמשנת 2006 ובכך מצביע על מגמות מרכזיות ועל התפתחות דעת הקהל בנושאים השונים הנבדקים. המצא העיקרי של סקר זה הוא כי המרכז הפוליטי בישראל ממשיך להוביל את דעת הקהל בישראל. המחברים מדגישים את העובדה כי דעת הקהל בישראל נותרה גמישה דיה כדי לתמוך ולאשר צעדים אמיצים והחלטות של ממשלה...
המחאות הפלסטיניות וההתנגשויות בין המוחים הפלסטינים לכוחות הביטחון הישראליים במהלך השבועות האחרונים על רקע מאסר משוחררי עסקת שליט ומצבם של האסירים הפלסטינים בכלא הישראלי, העלו לסדר היום בישראל את השאלה האם ישראל על ספה של אינתיפאדה שלישית. יש טעם לשאול את השאלה הזאת לא רק בשל האירועים האחרונים אלא גם בשל המצב הבסיסי של יחסי ישראל עם הפלסטינים והמשבר בו נתון השלטון של הרשות הפלסטינית (רש"פ).
בין פרקי הספר: ארצות הברית במזרח התיכון, עודד ערן; איראן והקהילה הבינלאומית 2012, אמילי לנדאו ושמעון שטיין; לקראת מזרח תיכון גרעיני? יואל גוז'נסקי וגליה לינדנשטראוס; תהפוכות פנים־ארציות ושינויים במאזן האסטרטגי האזורי, מרק הלר; "האביב הערבי" — לקחי התערבות צבאית חיצונית באזור, שלמה ברום; ישראל והמבוי המדיני הסתום — לקראת חשיבה מחודשת, ענת קורץ ואודי דקל; ראה להלן את רשימת המאמרים המלאה
ארבע חברות האיחוד האירופי, החברות במועצת הביטחון בריטניה, צרפת, גרמניה, ופורטוגל חברו יחד (מחזה לא שכיח במקומותיהם) ופרסמו הודעה (19 בדצמבר 2012) המותחת ביקורת על החלטת ממשלת ישראל להאיץ את בניית ההתנחלויות ב"שטחים הכבושים". בעשותה כך, משגרת ישראל מסר הרסני (devastating). ההודעה נמסרה בסיום דיון שנערך בנושא, במועצת הביטחון (19 בדצמבר 2012 ) שבמהלכו לא עלה בידי חברות המועצה (בשל התנגדות אמריקאית) לפרסם הודעת גינוי משותפת.
קובץ מאמרים: היבטים אסטרטגיים, גיורא איילנד; מאזן שני הצדדים, אפרים קם; ההרתעה הישראלית – מטרה שהושגה?, אבנר גולוב; החזית האזרחית – ללמוד מהצלחות, מאיר אלרן; כיפת ברזל – מלכת המערכה, יפתח שפיר; ארצות הברית והמזרח התיכון, עודד ערן; השינויים במשטר המצרי והמערכה בעזה, אודי דקל; הרשתות החברתיות: הלכי רוח במצרים, אורית פרלוב; איראן – מעורבות מרחוק, אמילי לנדאו; בין חמאס, הרשות הפלסטינית וישראל, ענת קורץ; האם צפויים שינויים ביחסי ישראל- עזה?, יורם שוייצר; החזית התקשורתית – מאמץ שצלח, אוואן אלתרמן. בפרק הסיכום מציג עמוס ידלין שנים עשר...
ביום חמישי, ה-29 בנובמבר, קיבלה עצרת האו"ם החלטה להעניק למדינת פלסטין מעמד של מדינה משקיפה באו"ם. משמעות ההחלטה – הכרה של העצרת בקיומה של מדינה פלסטינית. ההכרה במדינה הפלסטינית על ידי עצרת האו"ם לא תוביל לשינוי המציאות הקיימת בשטח. בראש ובראשונה מן ההיבט העובדתי, בשל המשך הימצאותו של צה"ל בשטח והמשך ההגבלות הקיימות על הרשות הפלסטינית. ישראל צריכה למזער את הנזקים האפשריים משדרוג מעמדה של הרשות הפלסטינית למדינה. לפעול בארגונים השונים, כגון ארגון התעופה הבינלאומי, ארגון התקשורת הבינלאומי ואחרים – כדי לוודא שלא נפגעים...
מוקד העניין בעימות הישראלי פלסטיני חוזר לזירה המדינית. הרשות הפלסטינית מבקשת הכרה בינלאומית כ"מדינה לא חברה" ("מדינה משקיפה"), יוזמה שהחלה בה אשתקד. היא תפנה ככול הנראה לעצרת הכללית של האו"ם דווקא ב-29 בנובמבר, לציון ההצבעה בעצרת בשנת 1947 על הקמת שתי מדינות – יהודית וערבית – בשטח המנדט הבריטי בארץ ישראל. ואולם, הסיכוי שמהלך פלסטיני זה יקדם ולו במעט את פתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הוא קלוש עד אפסי. המחברים מונים את המשמעויות הנגזרות מצעדו זה של עבאס הן בהקשר הישראלי והן בהקשר הפלסטיני.
שני מסמכים פלסטיניים שפורסמו לאחרונה ראויים לתשומת לב. הבקשה הפלסטינית לקבלת מעמד של מדינה לא-חברה בעצרת הכללית של האו"ם, והנאום שנשא נשיא הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, ב-11 בנובמבר 2012, בטקס לציון יום השנה השמיני למותו של יאסר ערפאת. הבקשה שהוגשה לאו"ם תידון, ככל הנראה, ב-29 בנובמבר 2012. אין ספק כי מדובר בניסיון של הפלסטינים לחזק את עמדתם במשא-ומתן, באמצעות גיוס תמיכה בינלאומית. במקום לדון עם ישראל בשאלת קבלת מעמד של מדינה, הפלסטינים מקווים לקבל מעמד זה בתמיכה רחבה של הקהילה הבינלאומית, מבלי שיצטרכו לשאת ולתת על כך עם...
בכל פעולה צבאית של ישראל מול שכנותיה מעורבים שיקולים בינלאומיים שעליה לקחת בחשבון. עם זאת, דומה שמעולם לא נדרשה ישראל לרגישות פוליטית כה רבה לנסיבות האזוריות, כמו זו שעליה להפגין במבצע "עמוד ענן" בעזה. מדינות במזרח התיכון עברו שינויי משטר עמוקים מאז מבצע עופרת יצוקה ב-2008- 2009, כאשר השינוי המשמעותי ביותר – בהקשר למבצע בעזה – התרחש כמובן במצרים.
