ב 9 באוקטובר 2013 הודיע הבית הלבן על השהייה חלקית של הסיוע הצבאי למצרים. בהודעה נאמר, כי חידוש הסיוע מותנה ב"התקדמות אמינה לעבר כינון ממשלה אזרחית אשר תיבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות והוגנות". במאמר זה יוצגו ויאופיינו הלכי הרוח בדעת הקהל המצרית, כפי שהם משתקפים בשיח החברתי הנרחב, המתנהל ברשתות החברתיות במצרים, בעקבות ההודעה האמריקאית, וייעשה ניסיון לענות על השאלה: האם התפתחות זו ביחסי ארצות הברית ומצרים מהווה, כדברי הבית הלבן, "כיול היחסים" או שמא מדובר בשינוי אסטרטגי עמוק יותר וכן על השאלה: האם בתקופה בה...
ניתן להבין מהתנהלות מדינות ה-P5+1, גם אם לא זו הייתה כוונתן, שצריך לראות באיראן מדינה ההולכת ומשתלבת ב"משפחת העמים" וכן לראותה כגורם התורם לפתרון המשבר יותר מאשר כגורם האחראי לקיומו. בפועל, משמעותו האסטרטגית של דימוי זה, היא שאיראן הולכת ומתרחקת ממעמד של מדינה קיצונית ומבודדת, שראוי ולגיטימי לפעול נגדה, בנסיבות מסוימות, באמצעים צבאיים. מאז שנחתם ההסכם עם איראן הלכו והתרבו ההתבטאויות של ראשי מדינות ה-P5+1 ובראשם הנשיא אובמה, כנגד העלאת האופציה הצבאית מול איראן כאופציה ריאלית.
בין יתר הממצאים המרכזיים של הסקר:מספרם של אלה שמאמינים כי אפשר להגיע להסכם עם הפלסטינים עולה באופן דרמתי, לנוכח האפשרות שהפלסטינים יכירו במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.התמיכה ביוזמת השלום הערבית, למרות שגברה בשנים האחרונות, נותרה מוגבלת. באשר לחמאס, מיעוט מהישראלים מאמין שהארגון ילך בעקבות אש"ף ויכיר בישראל.מיעוט מהישראלים מאמין שהשינויים המרכזיים במזרח התיכון שהביא עמו "האביב הערבי" יערערו את הסכמי השלום שישראל חתמה עם מצרים ועם ירדן.בתחום הערכים הפוליטיים הבסיסיים, התמיכה ברוב יהודי במדינת ישראל גברה בצורה...
מהתגובות של בכירים בישראל ניתן היה לחשוב שהאיראנים קיבלו בז'נבה אישור מהמעצמות לפתח נשק גרעיני, ושהסכם זה מביא את איראן למצב של 'מדינת סף גרעינית'. ההסכם שהושג הוא רק הסכם ראשוני וחלקי התקף לשישה חודשים, שבמהלכם ינסו המעצמות ואיראן להגיע להסכם סופי וכולל. עם זאת, להסכמי ביניים יש נטייה להתקבע כהסכם קבוע, במיוחד אם נכשלים המאמצים להגיע להסכם סופי. ישראל הייתה מעדיפה הסכם סופי כבר עכשיו – הסכם שבו יכולת ה"פריצה" האיראנית לנשק גרעיני נמדדת בשנים ולא בחודשים. על ישראל לפעול כדי להגביר את הסיכויים לכך שהסכם כזה יושג בתום...
" ההסכם החתום בין סבא"א לאיראן הוא במובן מסוים ניצחון ריק מתוכן עבור סבא"א (והקהילה הבינלאומית). למרות שאיראן הסכימה לכמה ביקורות שאינן נכללות בהסכמים הקיימים, ביקורות אלה אינן הדבר החשוב להערכת התפתחות תכנית הגרעין האיראנית, שתימשך ללא קשר לממצאי הפקחים. עולה שאלה בסיסית יותר: מה הציפיות שלנו ממערכת הפיקוח של סבא"א. בשל חופש הפעולה המוגבל ביותר של הסוכנות באיראן, היא יכולה לעשות מעט מאוד כדי להרתיע את איראן מהשגת נשק, כפי שגם ניתן היה לראות מדיווחיה, ובוודאי שהיא אינה יכולה להבטיח זאת, אלא לכל היותר לדווח...
המחלוקת בין ישראל לארצות הברית בסוגיית המענה לאתגר הגרעין האיראני עברה השבוע מהחדרים הסגורים לכותרות העיתונים ולהתנגשות גלויה בערוצי הטלוויזיה. לארצות הברית ולישראל יעד אסטרטגי משותף – מניעת התחמשותה של איראן בנשק גרעיני. עם זאת יש ביניהן פער עצום בשאלה כיצד להגיע ליעד של עצירת התגרענותה הצבאית של איראן, מה האסטרטגיה הנכונה ברגע זה, ולאן מוביל ההסכם הראשוני שיעמוד בלב הסבב הבא של השיחות ב-20 בנובמבר 2013.
ערב סבב השיחות השני בז'נבה בין איראן לבין מדינות ה-P5+1 (ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה), המערב משדר אופטימיות באשר לסיכויים לפיתרון דיפלומטי לתכנית הגרעין האיראנית. כל מי ששואף לפתור את המשבר בדרכי שלום מקווה שהאופטימיות מוצדקת, אולם אסור שאופטימיות תהפוך לשאננות. הנשיא אובמה הצהיר לאחרונה שארצות הברית מגיעה לשיחות עם איראן ב"מבט מפוכח". כחלק מגישה זו, על המערב לבחון את ההשפעה האמיתית של הסנקציות ואת מאזן השיקולים ולוח הזמנים האיראני. בחינה קפדנית של גורמים אלו מצביעה על האפשרות שאיראן מנהלת אסטרטגיה...
סירובה של סעודיה להצטרף כחברה זמנית במועצת הביטחון של האו"ם הוא האחרון בשורה של חילופי מהלומות דיפלומטיות, לרוב מאחורי הקלעים, בינה לבין ארצות הברית. אלה נועדו לאותת לארצות הברית על חוסר שביעות רצונה של הממלכה ממדיניותה המזרח תיכונית. הברית הלא כתובה אשר מחברת בין שתי מדינות אלו, דמוקרטיה ליבראלית ומונרכיה אבסולוטית, התבססה על העיקרון לפיו ארצות הברית זוכה בגישה לכלכלת המפרץ ובתמורה, היא מספקת לממלכה "מטריית הגנה" מפני איומים חיצוניים. אולם, אירועי ה"אביב הערבי" מעמידים, שוב, למבחן את היחסים בין השתיים.
הסכסוך בסוריה התדרדר מזמן והפך למלחמת אזרחים מתמשכת ועקובה מדם, שבה המשטר והקבוצות השונות שנמנות עם המתנגדים לו מוצאים עצמם כלואים במבוי סתום והרסני, בלי שצד כלשהו יצליח להטות את מאזן הכוחות הצבאי לטובתו. האירוניה במצב זה היא שלנוכח הקיטוב הפנימי התהומי, קשה יהיה עד מאוד לתרגם ניצחון צבאי חמקמק (אם וכאשר יושג) שכל הצדדים הלוחמים מבקשים להשיגו – לפתרון מדיני.
ההכרזה של טורקיה ב-26 בספטמבר 2013 על זכייתה של החברה הסינית CPMIEC במכרז לרכישת מערכת הגנה אווירית לטווח ארוך התקבלה בהפתעה לא מבוטלת בקרב שותפותיה בברית נאט"ו (אם כי עוד קודם לכן היו שמועות שזו תהיה ההחלטה), ובתרעומת רבה. ההצעה של החברה הסינית נבחרה כעדיפה על פני הצעות של חברות אמריקאיות, חברה רוסית, ושותפוּת איטלקית-צרפתית. מאמר זה בוחן את המניעים והאינטרסים של הצדדים לעסקה זו.
הציפיות לעסקה גרעינית עם איראן הרקיעו שחקים בשבועות האחרונים, אלא שהסבב הראשון של משא ומתן בסוגיות הגרעין, לאחר בחירתו של חסן רוחאני, הסתיים בלא התקדמות ממשית, מלבד ההבטחה לפגישה נוספת בתחילת נובמבר 2013. אכן כן, לשיחות האלו היו כמה מאפיינים חדשים אולם בכל הנוגע לתוכן הממשי האיראנים לא הציעו את סוג הוויתורים שארצות הברית מבקשת.
בין הצהרת הנשיא אובמה על פעולת תגמול והרתעה, לבין נטישת אופציית התקיפה בעבור מהלך של פירוק סוריה מנשק כימי, חל מהפך דרמטי ביחסי הכוחות בין הגורמים הנלחמים על עתיד סוריה. באופן אבסורדי המהלך הפך את הנשיא אסד ל-ליגיטימי – מעין שותף של הקהילה הבינלאומית ליישום ההחלטה לפירוק סוריה מהנשק הכימי. לכאורה נמחק לאסד גיליון הפשעים, שבוצעו במשך שנתיים וחצי, בהם נרצחו עשרות אלפי אזרחים סוריים חפים מפשע.