הסכסוך בסוריה התדרדר מזמן והפך למלחמת אזרחים מתמשכת ועקובה מדם, שבה המשטר והקבוצות השונות שנמנות עם המתנגדים לו מוצאים עצמם כלואים במבוי סתום והרסני, בלי שצד כלשהו יצליח להטות את מאזן הכוחות הצבאי לטובתו. האירוניה במצב זה היא שלנוכח הקיטוב הפנימי התהומי, קשה יהיה עד מאוד לתרגם ניצחון צבאי חמקמק (אם וכאשר יושג) שכל הצדדים הלוחמים מבקשים להשיגו – לפתרון מדיני.
ההכרזה של טורקיה ב-26 בספטמבר 2013 על זכייתה של החברה הסינית CPMIEC במכרז לרכישת מערכת הגנה אווירית לטווח ארוך התקבלה בהפתעה לא מבוטלת בקרב שותפותיה בברית נאט"ו (אם כי עוד קודם לכן היו שמועות שזו תהיה ההחלטה), ובתרעומת רבה. ההצעה של החברה הסינית נבחרה כעדיפה על פני הצעות של חברות אמריקאיות, חברה רוסית, ושותפוּת איטלקית-צרפתית. מאמר זה בוחן את המניעים והאינטרסים של הצדדים לעסקה זו.
הציפיות לעסקה גרעינית עם איראן הרקיעו שחקים בשבועות האחרונים, אלא שהסבב הראשון של משא ומתן בסוגיות הגרעין, לאחר בחירתו של חסן רוחאני, הסתיים בלא התקדמות ממשית, מלבד ההבטחה לפגישה נוספת בתחילת נובמבר 2013. אכן כן, לשיחות האלו היו כמה מאפיינים חדשים אולם בכל הנוגע לתוכן הממשי האיראנים לא הציעו את סוג הוויתורים שארצות הברית מבקשת.
בין הצהרת הנשיא אובמה על פעולת תגמול והרתעה, לבין נטישת אופציית התקיפה בעבור מהלך של פירוק סוריה מנשק כימי, חל מהפך דרמטי ביחסי הכוחות בין הגורמים הנלחמים על עתיד סוריה. באופן אבסורדי המהלך הפך את הנשיא אסד ל-ליגיטימי – מעין שותף של הקהילה הבינלאומית ליישום ההחלטה לפירוק סוריה מהנשק הכימי. לכאורה נמחק לאסד גיליון הפשעים, שבוצעו במשך שנתיים וחצי, בהם נרצחו עשרות אלפי אזרחים סוריים חפים מפשע.
ההחלטה שציפו לה בדריכות באשר לגורל הסיוע האמריקאי למצרים התקבלה ב-9 באוקטובר 2013. במסר שמילותיו נבחרו בקפידה, אם כי היו מעט מעורפלות, הודיעה דוברת ממחלקת המדינה, ג'ין פסקי, על "כיול מחדש" של הסיוע של ארצות הברית למצרים. היא פירטה את התחומים שבהם ארצות הברית תמשיך את השותפות שלה עם מדינה זו ואת התחומים שלא תסייע בהם עוד קשה היה להאמין לפני שנים מעטות שארצות הברית עתידה לא רק להעביר ביקורת חריפה, אלא אף להעניש את אחד הידידים הקרובים לה ביותר, שהיא רוחשת לו אמון מלא, הצבא המצרי, וזאת משום שהפעיל לחץ על האחים המוסלמים –...
בתוך שבועות מעטים, במהלך מורכב ומתוחכם ובמחיר נמוך הצליח נשיאה החדש של איראן, חסן רוחאני, לשנות את כללי המשחק של הטיפול בסוגיית הגרעין האיראני. לשינוי שרוחאני הביא עמו יש שני היבטים, המזינים זה את זה: פריצת דרך היסטורית להידברות ישירה, ברמות הגבוהות ביותר, עם ארצות-הברית; והקרנת גישה מתונה ופתוחה יותר, היכולה להביא ליישור ההדורים ולהסכם בסוגיית הגרעין בלוח זמנים קצר.
מתקפת ה"חיוכים והקסם" האיראנית הגיעה בסוף השבוע לשיאה. המתקפה כללה את כל המרכיבים החיוניים לאסטרטגיה נכונה של דיפלומטיה ציבורית במאה ה-21: מאמרים מקדימים ומתונים בעיתונים מרכזיים שחתומים על-ידי נשיאי איראן בעבר ובהווה, ראיונות טלוויזיה עם כתבות בכירות ברשתות המובילות (עם כיסוי ראש ובלעדיו), שיחות רקע לבכירי הפרשנים, נאומים מתונים ולא מתלהמים בעצרת האו"ם האומרים את כל ה"דברים הנכונים" ונמנעים מהביטויים הקיצוניים והמקוממים של הנשיא הקודם, מפגש שרי החוץ שלא התקיים זמן רב, ובדרך לנמל התעופה קנדי גם שיחת טלפון...
הדיון וההצבעה בקונגרס האמריקאי, שאותם ביקש הנשיא אובמה ב-31 באוגוסט 2013 יהוו תקדים מכול בחינה שהיא והם מעוררים שאלות חוקתיות וכאלו שמתייחסות למעמדה של ארצות הברית במזרח התיכון. מאז אומץ החוק War Powers Act ב-1973 לא היה נשיא אמריקאי שלא הביע את דעתו השלילית על חוק זה, המגביל את סמכות הנשיא לצאת למלחמה ואפילו את יכולתו להכריז על פעולות בדרגת עצימות נמוכה. קודמיו של הנשיא אובמה פנו אמנם לקונגרס, כמו הנשיא בוש לפני הפעולה בעיראק ב-2003. גם הנשיא אובמה עצמו פנה לקונגרס לפני הפעולה בלוב אבל אחר כך, בשנת 2011 "ננזף" על...
ישראל אינה מעורבת ישירות לא במלחמת האזרחים בסוריה ולא בתקיפה האמריקאית הצפויה. עם זאת, האיומים מסוריה, כמו גם מאיראן ומחזבאללה, מחייבים לבחון את המשמעויות לישראל מתקיפה אמריקאית – ולנסות להבין את התועלת לביטחון הלאומי הישראלי, כמו גם את הסיכונים. ביום רביעי, ה-28 באוגוסט 2013, הצהירו הנשיא אובמה וראש ממשלת בריטניה קמרון כי "התרחשה התקפה כימית וכי אין ספק לגבי האחריות של משטר אסד לכך". למרות ההחלטה של הפרלמנט הבריטי לא לקחת חלק בתקיפה בסוריה, הנשיא אובמה הצהיר בשבת, ה-31 באוגוסט 2013, כי הוא החליט לנקוט בפעולה צבאית מצומצמת...
הנשיא אובמה עיצב מדיניות ביטחון לאומי, היוזמת התערבות רק כאשר אינטרס לאומי עליון נמצא בסכנה ובמסגרת לגיטימציה רחבה ככל הניתן. נראה, כי ההערכה בוושינגטון, היא שפעולותיו האחרונות של אסד מאיימות על האינטרס האמריקני העליון. על הממשל לקדם מהלך צבאי משותף במסגרת הרחבה ביותר האפשרית – במועצת הביטחון, ובהינתן וטו רוסי – במסגרת שיתוף פעולה עם בנות בריתה, ולשתף אותן במהלכיה באזור. • מהלך צבאי אמריקאי כמו זה המוצע במאמר לא יפתור את הקונפליקט הסורי, אך הוא החלופה הפחות גרועה מבין החלופות הרעות ויחד עם יוזמה להסדר פוליטי, יכול בסבירות...
הגברת המתיחות בין רוסיה לארצות-הברית: ההתמודדות בין השתיים מתאפיינת במגוון לא-מבוטל של אירועים משבריים, המתנהלים במקביל בכל המישורים: הדו-צדדי, הגלובלי והאזורי. מכלול היחסים בין שתי המעצמות נראה בעקבות זאת צונן יותר, ואם לא יוסדר הדבר צפויות השלכות שליליות על המערכת הבינלאומית בכללותה, לרבות על ענייני המזרח התיכון.
מהתבטאויות של אישים בכירים בישראל, חלקן מפורשות, חלקן עמומות, בסוגיית הגרעין האיראני ניתן להבין, שאם וכאשר יסתבר שאין מנוס מפעולה צבאית נגד איראן, ישראל סבורה שנכון כי פעולה כזו תבוצע על ידי ארצות הברית ולא על ידה. מסר זה חבוי גם בראיון האחרון של ראש הממשלה לרשת CBS. לתפיסה זו של "אמריקה ראשונה" יש הגיון משלה, ואין ספק שהיא מציבה בפני ישראל יתרונות מרובים על פני פעולה עצמאית של ישראל. יחד עם זאת, צריכה ישראל להביא בחשבון תוצאות שליליות אפשריות של דרך פעולה זו שתאפשר לה, כך ניתן לקוות, למזער נזקים, אם וכאשר אופציה זו תתממש...
