במהלך 2013 הפכה איראן לאחד השחקנים המרכזיים בזירת לוחמת הסייבר הבין־לאומית. ההתפתחות הזו הנה תוצאה של הבשלת תהליכי בניין כוח הן בהקשרי הגנה והן באלה ההתקפיים מחד ושחרור הרסן לביצוע מתקפות בעולם מצד מקבלי ההחלטות באיראן מאידך. הפעילות האיראנית מראה קפיצת מדרגה בכל הקשור ביכולות הטכנולוגיות והמבצעיות שלה. המאמר בוחן את ההתקדמות והפעילות של מערך הגנת הסייבר האיראני ואת השימוש ביכולות אלו גם לריסון המתנגדים מבית ובוחן גם את היכולות ההתקפיות בעיקר דרך בחינת מתקפות סייבר המיוחסות לגורמים איראניים ולשליחים ובעלי ברית של איראן.
כאשר נציגי מדינות ה-P5+1 מתארים את השיחות ובוחרים להתמקד ב"התקדמות" (שולית) ולא ב"בעיות" (מרכזיות), הם מספקים בכך הצדקה להמשך קיום השיחות, למרות שברור כי הן לא נעות לעבר עסקה טובה. ההתקדמות המזערית (והלא משמעותית) גורמת למעצמות להתעקש שלא מדובר בכישלון, גם כשניכר כי הן לא מצליחות להשיג את ההסכם שאליו חתרו מאז 2003. במצב הנוכחי, סביר להניח שהתוצאה תהיה הסכם גרעין גרוע עם איראן, שלא רק ישמור על יכולת פריצת הדרך של איראן לפצצה ללא פגע, אלא גם יעניק לה לגיטימציה באמצעות חותמת של עסקה מוסכמת.
על אף שבמוקד המערכה האחרונה בעזה נבחנו יכולותיו של צה"ל להתמודד עם איומי הרקטות והמנהרות, עדויות העולות עם שוך הקרבות מראות, כי ישראל נדרשה להתמודד במהלך מבצע צוק איתן גם מול אתגרים בזירת הסייבר. מוקד מתקפת הסייבר במהלך מבצע "צוק איתן" היה מרחב האינטרנט האזרחי, כאשר גורמים איראניים לקחו חלק במה שתואר על ידי קצין התקשוב כמתקפה "חסרת תקדים בהיקפה ובאיכות מטרותיה". מתקפות הסייבר ותהליכי בניין הכוח של איראן מתקדמים בקצב מהיר. איראן עשויה לאתגר את יכולת ההגנה של ישראל באופן משמעותי. לכן, חובה לקדם ולסכם בהקדם את...
ניסיון השנים האחרונות מלמד, שלאיראן יש יתרון ניכר על ארצות-הברית בבניית השפעה בעיראק – לאור קשריה עם המחנה השיעי, המהווה 60% מאוכלוסיית עיראק, ועקב סמיכותה הגיאוגרפית לעיראק. יתרון זה בלט עוד יותר לאחר יציאת הכוחות האמריקאים מעיראק. מבחינה זו, ניסיון אמריקאי ליצור שיתוף פעולה עם איראן בעיראק – כשמטרותיהן נוגדות – עלול להתברר כמשגה.
