לאחר למעלה משתיים עשרה שנים שבהן נדחתה על ידי ישראל יוזמת השלום הערבית, ולמרות שקבלה עקרונית של היוזמה יכולה הייתה לסלול את הדרך לשלום עם העולם הערבי, המנהיגות הישראלית עדיין מניחה שאפשר לקדם יעד זה בלי הכרה במדינה פלסטינית ונקיטת צעדים קונקרטיים להקמתה. ואולם, ספק רב אם המחנה הערבי הסוני הפרגמטי, "המתון", יסכים להיכנס למשא ומתן על הסדרים עם ישראל בלי שיתחיל קודם לכן משא ומתן רציני ותכליתי בין ישראל לפלסטינים.
מהותה של היוזמה הערבית, כפי שהיא מנוסחת כיום, היא לגיטימיות לקיומה של ישראל במרחב וכינון יחסים בינה לבין המדינות הערביות לאחר הקמת מדינה פלסטינית (בתנאים שמגדירה היוזמה). נכון לשקול היפוך כיוון ביוזמה הערבית – ביסוס קואליציה אזורית שתכלול את ישראל, כדי לשפר את הסיכוי לתהליך מדיני אפקטיבי בין ישראל לפלסטינים וגם כדי לשפר את ההיתכנות לשיקום יסודי של הרצועה. קואליציה אזורית כזו, הנשענת על אינטרס אסטרטגי משותף, נדרשת גם על מנת להמשיך ולהחליש את חמאס מבחינה צבאית ולנטרל את מחנה האחים המוסלמים.
הודעות על בניה בהתנחלויות בגדה המערבית או בשטחים עוטפי ירושלים לפני, בזמן או אחרי המפגשים בין ראשי ממשלות ישראל ונשיאי ארצות הברית, הפכו כמעט דפוס קבוע. במפגש האחרון, שהתקיים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית ברק אובמה (ב- 1 באוקטובר), עוּגַן הדפוס הזה והאיץ את הסחף ביחסים בין שתי המדינות. בעקבות ארוע דומה בעת ביקורו של סגן הנשיא האמריקאי בישראל במארס 2010 הוחלט לאפשר בקרה של משרד ראש הממשלה על התהליך של אישורי הבניה באזורים "רגישים". יש להניח שראש ממשלת ישראל לא ביקש להתגרות בנשיא ארצות הברית דווקא בעיתוי...
בנאומו של הנשיא אובמה בעצרת האו"ם ב-24 בספטמבר 2014 הוא התייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך בניגוד לעבר לא יוחד לו מקום מרכזי. הממשל עשוי לבקש לנצל את עמדת הכוח שצבר בשבועות האחרונים כדי לחדש, וביתר תוקף, את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. למרות התסכול שצבר ממשל אובמה מן העיסוק בתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים, ייתכן כי יבקש בחודשים הקרובים לחדש את השיחות בין הצדדים. הפעילות המואצת של הרשות הפלסטינית במוסדות הבינלאומיים לקידום ההכרה במדינה פלסטינית, כפי שהתבטאה בנאומו של מחמוד עבאס בעצרת, עשויה לשמש בידי הממשל מנוף חשוב ללחץ על...
על ישראל לקחת בחשבון את ההשלכות הנגזרות מהמערכה ב'צוק איתן' לזירות האחרות, הן בהיבט העכשווי – של מניעת הסלמה והן בהיבט העתידי – השלכות על מערכה אפשרית מול חזבאללה. במילים אחרות, מה חזבאללה יכול ללמוד מהמערכה בעזה וכיצד הדבר ישפיע על אופן הפעלת כוחו נגד ישראל.
ישראל לא הצליחה לכפות על חמאס את הדרישות שהציג ראש הממשלה למבצע: פירוז עזה והקמת מנגנונים שיפקחו על מניעת התעצמותו. יעד זה של "אי התעצמות" הוחמץ גם בהסדרות הקודמות וראוי שיהיה יעד מרכזי לדרישות הישראליות במשא ומתן על ההסדרה, הצפוי להתקיים בקהיר. עד שתושג הסדרה (אשר הסיכוי לטיפול אפקטיבי בהתעצמות במסגרתה אינו גבוה), יש להחזיר את נושא ההתעצמות של חמאס למרכז האסטרטגיה המתעצבת נגדו בתקופה שלאחר "צוק איתן". על אסטרטגיה זו להבטיח שאם וכאשר נגיע לסבב צבאי נוסף מול חמאס – הוא יהיה רחוק ככל האפשר על ציר הזמן ושעיקרו, יהיה...
במידה שהיוזמה הפלסטינית, שמוביל עבאס, תצבור תאוצה, תעמוד ישראל בחודשים הקרובים כשבידיה נתוני פתיחה לא פשוטים למהלכים מדיניים, הן מול הפלסטינים והן מול הקהילה הבינלאומית. נראה, כי יוזמה ישראלית שתשכיל לבטא חתירה לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי מתוך ראייה אחראית, ארוכת טווח ומפוכחת של האינטרסים הלאומיים החיוניים לישראל, תאפשר לעיין את המאזניים לקראת הסבבים המדיניים הבאים.
הסגר על רצועת עזה נחשב לאחת הסיבות הבסיסיות למתקפת הרקטות של חמאס, שהובילה למבצע צוק איתן. הפלסטינים טוענים, כי ישראל מטילה עליהם "מצור" על מנת להכריעם. לטענה זו אין בסיס, הטרור מהרצועה הוא סיבת השורש למצבה הכלכלי הקשה של אוכלוסיית הרצועה, ועד שלא יוסר מהרצועה – קלושים הסיכויים לפיתוח וצמיחה של הרצועה.
סיבוב מלחמתי שלישי בתוך שש שנים מלמד, כי התפישה שהנחתה את ישראל עד כה נכשלה. החלופה שהוצעה לעיל מציעה תפישה שונה הטומנת בחובה פוטנציאל לשינוי מדורג ולאורך זמן גם בתפיסות הבסיסיות של חמאס, שבפניו יעמדו שתי אפשרויות: או שהארגון ישתלב בתוך התהליך של השגת יציבות בעזה ואז ימצא עצמו במצב שבו האילוצים על פעילותו האלימה הולכים וגוברים והוא יאלץ לשנות תפיסות בסיסיות, או שידבק באלימות ויהפוך בהדרגה לחלש פוליטית ובלתי רלוונטי.
שיקום יסודי של רצועת עזה הוא נדבך חיוני בתהליך בניית המדינה הפלסטינית, כמנוף לחיזוק הרשות הפלסטינית וכבסיס לחידוש התהליך המדיני. בה בעת, שיקום זה הוא גם אות וסימן מהותי לגבי הרצון, הנחישות ויכולת הביצוע של הרשות הפלסטינית. תפקוד בעייתי או כושל של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה יהיה סימן אזהרה בכול הנוגע ליכולת השליטה והתפקוד האפקטיבי של המדינה הפלסטינית בגדה המערבית ביום שאחרי ההסכם.
ירי הטילים חסר ההבחנה לעבר ערים מרכזיות בישראל, חשיפת המנהרות שאיימו בצורה חמורה על יישובי עוטף עזה, העובדה שממשלת ישראל גילתה איפוק ונכונות חוזרת ונשנית להפסקת אש במהלך העימות, והתמיכה הרחבה בישראל הן בקונגרס והן בדעת הקהל, הובילו את ממשל אובמה מתחילת העימות לתמיכה חד משמעית, רצופה ואיתנה למדי בזכותה של ישראל להגן על עצמה מול חמאס.
חמאס חושב, כי אין לו מה להפסיד והוא מוכן לחזור לעימות, על מנת לכפות על מצרים וישראל לספק לו הישג משמעותי – הסרת המצור על עזה, פתיחת המעברים והקמת נמל ימי. חמאס היה מוכן מתחילת העימות לקיים משא ומתן להסדרה תחת אש בהבינו, כי אין לו קלפים להציע בשולחן המשא ומתן, אלא רק 'יכולת היזק', קרי, לגרום נזק לכל הצדדים המעורבים, ובעיקר לישראל. אם חמאס יתמיד במדיניות של חזרה לשיגורים ולירי לעבר ישראל, כל עוד לא ישיג את יעדיו במשא ומתן, עולות שלוש חלופות פעולה לישראל: השלמה עם חמאס ככתובת האחראית ברצועה` מיטוט חמאס; מלחמת התשה. כפי שמתנהלים...
