החלטתו של נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, לפנות למועצת הביטחון של האו"ם בבקשה להעביר החלטה שתקבע לוח זמנים לנסיגה ישראלית מהשטחים עד סוף 2017 ותכיר במדינה הפלסטינית בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים, אילצה מדינות במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית להעלות שוב את סוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני לראש סדר היום. באופן בלתי נמנע, התפתחות זו העלתה גם לראש סדר היום הציבורי בישראל את סוגיית התהליך המדיני עם הפלסטינים וכן את היחסים בין ישראל לארצות הברית בהקשר זה. כתוצאה מכך, התהליך המדיני אמור להוות מוקד לשיח ער במסגרת מערכת הבחירות בישראל.
שלושה תהליכים מעניינים מתרחשים מזה מספר חודשים, כתוצאה ישירה מחשיפותיו של אדוארד סנואדן את היקף הגישה של שירותי הביטחון האמריקאים למידע פרטי, השמור ומעובד במערכות של חברות אמריקאיות גלובליות. תהליך אחד, הוא טכנולוגי במהותו, השני משפטי והשלישי עסקי. שלושתם מיועדים להצר את יכולותיהם של גופי הממשל האמריקאי השונים לגשת למידע פרטי למטרות של שמירת הביטחון הלאומי ואכיפת חוק. תהליכים אלה, ככל שיבשילו ויתרחבו, עשויים לאתגר את המאמצים לאכיפת חוק ולחימה בטרור ברחבי העולם, לרבות בישראל, ולהקשות עליהם. רכיב משמעותי של פעולות ההכנה לפשיעה ולטרור...
קשה להתעלם מהשחיקה שחלה ביחסי ישראל־ארצות הברית — יחסים המהווים נדבך מרכזי בכל גרסה של תפיסת הביטחון הישראלית. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה התדרדרות נמשכת ביחסים אלה. הנשיא אובמה יישאר בבית הלבן עוד יותר משנתיים ימים. זוהי תקופה ארוכה בכל קנה־מידה, ובמיוחד באזור דינמי העובר טלטלות בקצב מוגבר. על כן נדרש מאמץ יתר לחידוש ההידברות בין המדינות בדרגים הבכירים ביותר, אף כי ברור שזו משימה מורכבת.
קובץ המאמרים 'צוק איתן' – השלכות ולקחים, שנכתב בעקבות המבצע, מחזיק עשרים ושבעה מאמרים, שבוחנים ומנתחים נושאים רבים – מדיניים, צבאיים, כלכליים, וחברתיים. בין הנושאים הנדונים: משמעות מערכת ההגנה 'כיפת ברזל'; דילמת המנהרות; ההיבט המשפטי של הפעילות הצבאית; המערכה בין ישראל לחמאס כרקע לשינוי במערכת היחסים בין ישראל לפלסטינים; החזית האזרחית ודעת הקהל בישראל בזמן המערכה; השלכות המערכה על היחסים בין יהודים לערבים בישראל; משמעויות כלכליות של המערכה; מעורבותן של מדינות ערב במערכה; יחסי ישראל-מצרים, ישראל-טורקיה וישראל-ארצות הברית במהלך המערכה...
הארכת המשא ומתן עם איראן על הסכם גרעיני מעניקה לישראל תקופה בת שבעה חודשים, שבמהלכה היא אינה חייבת לקבל החלטות כבדות משקל. ואולם, ב-1 ביולי 2015 תעמוד ישראל מול מצב אסטרטגי, שיחייב קבלת החלטות קשות – אם יגובש וייחתם "הסכם רע", או אם יקרסו השיחות. שני מצבים אלה יציבו בפניה חובה לגבש מחדש את האסטרטגיה לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית. חשוב לוודא, שההארכה השנייה של הסכם הביניים תנוצל היטב להכנת כל החלופות האפשריות ולשיפורן.
יש לראות את תוצאות הוועידה בעמאן כמסויגות וזמניות. כל קבוצה של פלסטינים או ישראלים יכולה בקלות להסית למצב, שיביא להתפוגגותן. המאמצים בעמאן לחדש את תהליך השלום היו לא יותר ממס שפתיים. בהיעדר מסגרת רחבה יותר, כל ניסיון להתמודד עם סוגיה בודדת דוגמת הר הבית, תהא רגישה ככל שתהיה, עשוי להתגלות כבלתי מספיק. אפשר להוקיר את המאמץ האציל של הוועידה להרגיע את המצב בסוגיה הספציפית, וכנראה שלראש הממשלה נתניהו לא הייתה הרבה ברירה לגבי השתתפותו, אולם עדיין יש להישיר מבט אל העננים המתקדרים מעל הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
קלף המיקוח הנמצא בידי רוסיה כיום, הוא המאבק בדאע"ש. מסתמן כי במוסקווה גוברת הכרה בכך שיש לחתור להבנה עם מעצמות המערב, שבמסגרתה תוסר מערכת הסנקציות ויתואם הסדר למשבר באוקראינה, בתמורה להצטרפות רוסיה ללחימה בדאע"ש. האם מעבר לדיון הציבורי בעניין, אכן מתגבש במציאות מהלך בכיוון זה של "החלפות" בין רוסיה למערב, נדע בקרוב. מכל מקום, נראה שהמזרח התיכון, על האתגרים המורכבים שהוא מציג, מזמן לרוסיה לא רק סיכונים, אלא גם סיכויים והזדמנויות.
הפוליטיקאים הישראליים חייבים להסתכל לפחות לעבר נובמבר 2016 ולזכור שכשם שנשיא מכהן גרם לאובדן השליטה של מפלגתו בסנאט, מועמד או מועמדת כריזמטיים לנשיאות עשויים לסחוף מועמדים מאותה מפלגה בבחירות הקונגרסיונליות לניצחון. כדאי גם לזכור שדפוס ההצבעה של הקהילה היהודית לא השתנה רבות בעשורים האחרונים – רובה ככולה נוטה לדמוקרטים. איזון ואיפוק הם לכן שמות המשחק של ישראל בוושינגטון – לא רק, אבל בוודאי בשלושים החודשים הקרובים.
לאור התובנות העיקריות שעלו מן הסימולציה, ובייחוד לנוכח יכולתה המוגבלת של ישראל להשפיע על החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם בעקבות הסכם בין ה-P5+1 ואיראן, על ישראל לפעול בשבועות הקרובים על מנת לתת מענה לקשיים הפוטנציאליים, העלולים לעלות מ"עסקה גרועה", בטרם יהיה מאוחר מדי.
נראה שתכנית הנשיא אובמה, המתמקדת בתקיפות אוויריות, היא מופע החימום לקראת הבאות, משום שאין בה די כדי להכריע את 'המדינה האסלאמית' ולעצור את מגמת ההתנדבות לשורותיה. מתקפה אווירית ללא מאמץ קרקעי, תוכל לכל היותר לשבש את פעילותם של כוחות 'המדינה האסלאמית', ולא מעבר לכך. על מנת לנצח את המערכה יש לשכנע שחקנים אזוריים לשלוח כוחות יבשה ללחימה. בקהילה הבינלאומית רווחת תחושה, כי הקואליציה המערבית–ערבית אינה מצליחה לעצור את המתקפה של ארגון 'המדינה האסלאמית' – דאע"ש – בסוריה ובעיראק. לפיכך, נשמעים קולות בקרב גורמי ממשל בארצות הברית, הקוראים...
הוויכוח בדבר האחריות לכישלון ההערכה האסטרטגית לגבי ארגון 'המדינה האסלאמית' – דאע"ש, פרץ החוצה. לפני פחות משנה ידעו מעטים בלבד על דאע"ש ועל הסיכונים הטמונים בו. לפתע, תוך חודשים ספורים, נתפס דאע"ש כאיום החמור ביותר על שורה ארוכה של מדינות, ובראשן ארצות הברית. סביר להניח שגם בעתיד יתקשה המודיעין האמריקאי להתמודד עם דאע"ש. קהילת המודיעין האמריקאית תלמד מן הסתם משגיאותיה ותשפר את הכיסוי המודיעיני של הארגון, אבל הוא יישאר אגוז קשה לפיצוח. קשה לחדור לארגון אידיאולוגי כדאע"ש עקב המידור בארגון סגור מסוגו. הוא מעורב...
