יתכן, כי במסגרת המאמץ לבלום את התרחבות השפעתה של 'המדינה האסלאמית' ברצועת עזה ובסיני ייווצר שיתוף פעולה עקיף ובלתי מוצהר בין חמאס לבין מצרים, ובין חמאס לבין ישראל. זאת, למרות שמצרים מאשימה בפומבי את חמאס בסיוע לפעילות 'אנצאר בית אל-מקדס' – 'ויליאת סיני', וכן בהסתרתם או למצער באי-מעצרם והסגרתם של פעילי הארגון לידיה. יתכן, שאם חמאס יפעל באופן נחרץ, יעיל וכולל נגד פעילותם של הארגונים הסלפים בסיני ובתחום הרצועה, יחול שיפור הדרגתי, אף אם מתון, ביחס הנוקשה שמפגין משטרו של הגנרל עבד אל-פתח אל-סיסי כלפיו.
בהחלט ייתכן, כי הערכות איום דומות אכן מסייעות לייצר מגעים חשאיים כאלה ואחרים בין דרגים ביטחוניים של ישראל ושל חלק מהמדינות הערביות, המודאגות מהצל שמעיבה השליטה האיראנית, וכי נוצר פוטנציאל להרחבת הקשרים בינן לבין ישראל. אולם, הערך המוסף לישראל של קשרים חזקים ו/או גלויים יותר עם מדינות המפרץ אינו מובן מאליו, ויש יסוד סביר להאמין שהיתרונות הטמונים בהם יהיו מעטים מכדי להצדיק את חשבון הנפש והמתחים הפוליטיים הפנימיים שהגישה האזורית עתידה לעורר בזירה הפנים-ישראלית. יתר על כן, יהא אשר יהא הפוטנציאל של הגישה האזורית, יתרונותיה לא יוכלו להתממש...
ב- 27 באפריל, 2015 פורסם תקציר דו"ח ועדת החקירה שמינה מזכ"ל האו"ם בנוגע לפגיעה במתקני או"ם במהלך מבצע "צוק איתן" בעזה בקיץ 2014. הגם שהדו"ח קובע כי בשבעה מתוך עשרה מקרים נפגעו בתי ספר של האו"ם מאש כוחות צה"ל, הדו"ח נמנע מהטלת אשמה על ישראל. בנוסף, הדו"ח מתייחס לראשונה לשימוש לרעה שנעשה במתקני או"ם ע"י חמושים פלסטינים. הניסוח הענייני והמאוזן של הדו"ח, בפרט בהשוואה לדו"ח הקודם של מזכ"ל האו"ם שבחן את הפגיעה במתקני או"ם במבצע "עופרת יצוקה"...
האינטרס האמור להנחות חתירה ישראלית להגיע לנוסח מותאם ומוסכם של היוזמה הערבית נותר בעינו. נוסח זה עשוי להפוך להיגיון המארגן של מערכת אזורית יציבה יותר, המכילה גם הסדר מוסכם לסוגיה הפלסטינית. נכונות ערבית לדון ביוזמה ולהתאימה למציאות המשתנה במזרח התיכון גם תקל על ישראל לנקוט צעדים בוני אמון משמעותיים מול הזירה הפלסטינית ולנתב את התמיכה הבינלאומית העקרונית בהסדר ישראלי-פלסטיני לכיוון של הסדר אזורי, ישראלי-ערבי, על יסוד תפישה רב-צדדית.
שלושת הסבבים האלימים שהתנהלו בין ישראל לחמאס מאז שנת 2008 לא הובילו לשינוי במהותו הבסיסית של הסכסוך ביניהם: ישראל כלואה למעשה במציאות של עימות אסימטרי בעל עוצמות גוברות של אלימות, שבה מצליח חמאס לקבע את פרדוקס העוצמה, ההופך את עוצמתה של ישראל לחולשה ואת חולשתו שלו לעוצמה.
התייחסות לרצועת עזה כאל ישות אויב מדינתית והכרזת מלחמה עליה עשויות לאפשר הפעלת כללי משחק חדשים ועיצוב תודעה אחרת. הכרזת מלחמה כזאת עשויה לסייע להסדרה תודעתית ותאפשר הגדרת מטרות ברורות ופחות דיאלקטיות, שיהיה בהן כדי לעצב מחדש את זירת המערכה. זהו שינוי של המערכת...
בעת האחרונה נוצר רושם שרוסיה מזהה הזדמנות למלא תפקיד פעיל יותר מאשר בעבר בתהליך המדיני וזאת, כחלק מהמאמץ לקידום האינטרסים הגיאופוליטיים שלה באזור. בראיית מוסקבה, ביכולתה לקדם את הדיאלוג בין ישראל לפלסטינים בהתבסס על היחסים הטובים בינה לבין שני הצדדים. כפי שרואה זאת מוסקבה, היחסים בין ישראל לממשל האמריקאי הצטננו. מחד גיסא, התפתחות זאת אמורה להקשות על חידושו של המשא ומתן. מאידך גיסא, היא פותחת פתח להשפעה רוסית מוגברת וניכרת על התהליך. משום כך, אין להוציא מכלל חשבון ניסיון רוסי פעיל להתניע מחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.
על אף השוני המובנה, הגיאוגרפי והאסטרטגי, גם בזירה הצפונית וגם בזירה הדרומית אין עניין לאף אחד מהצדדים בהסלמה. לעומת זאת, ניתן לומר שבשני המקרים התרחשויות אזוריות, ובמיוחד עליית הג'האד הסלפי, יוצרות תגובות שרשרת שגליהן מכים בחתך אזורי ובעקיפין מערערות את היציבות בזירות העימות בין ישראל לשכנותיה. בחצי-האי סיני פועל ארגון אנצאר בית אל-מקדס נגד המשטר המצרי וחותר לערער את יציבותו – בין היתר באמצעות קשרים המיוחסים לו עם חמאס בעזה. הסלמה במאבק אנצאר בית אל-מקדס ופעולת נגד של המשטר המצרי, שתכלול לחץ נוסף על חמאס ברצועה, עלולה תהיה לגרום...
מבצע 'צוק איתן' הסתיים באוגוסט 2014 והותיר את רצועת עזה במציאות הומניטרית סבוכה. הקהילה הבינלאומית הביעה נכונות להתגייס לשיקום הרצועה. בוועידה שהתקיימה בקהיר בסמוך לתום המערכה הצבאית הובטח סכום של כ-5.4 מיליארד דולר לפרויקט. מסיבות שונות תהליך השיקום לא החל עדיין. נראה, כי נדרש פתרון יצירתי, שיאפשר גישור על פערים, עמדות ודרישות, וישפר היתכנות להתנעתו של פרויקט השיקום, תוך בקרה יעילה של השימוש בכספי השיקום ובחומרי הבנייה. במלחמת קוריאה בשנת 1951, פותח ויושם רעיון של "שמורות טבע" או "מקומות מחסה" שבמסגרתו הוגדרו...
ספר זה הוא קובץ נוסף בסדרת "הערכה אסטרטגית לישראל" שמפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי מדי שנה. פרקי הספר מוקדשים לבחינתן ולניתוחן של התרחשויות בסביבתה האזורית והבינלאומית של מדינת ישראל, בדגש על השלכותיהם לביטחונה הלאומי ותוך הארת האתגרים המורכבים שבפניה כפי שהתפתחו במהלך שנת 2014.
פרקי הספר: הזירה הישראלית–פלסטינית: לקחים בעקבות משא ומתן כושל ועימות צבאי; 'חישוב מסלול מחדש' – תוכנית מדינית לזירה הפלסטינית; איראן והקהילה הבינלאומית – לקראת הסדר כולל?; מעמדה האזורי של איראן; הזעזועים במזרח התיכון; מעורבות הקהילה...
במאמר זה מנותחים האתגרים הביטחוניים והמדיניים הנכונים לישראל. הניתוח מצביע על אי-תקפותה של המדיניות שגובשה על בסיס ההנחה כי ניתן להקיף את מדינת ישראל בחומת הגנה שתמנע את זליגתם של האירועים המתרחשים במזרח התיכון לתחומה, וכי ישראל תוכל לעמוד מנגד לאורך זמן לנוכח הכרסום במעמדה הבינלאומי. גישה אלטרנטיבית שגובשה בשנים האחרונות במכון למחקרי ביטחון לאומי קוראת לגיבוש ולאימוץ פרו-אקטיביות מדינית, בדגש על איתור וניצול הזדמנויות שיסייעו לישראל להתמודד עם האתגרים שלפניה, וישפרו את מעמדה באזור ובזירה הלאומית. כל זאת, תוך שמירה על אינטרסים...
בפרק זה מנותחות הנסיבות וההשלכות המורכבות של התפתחויות שהמחישו והעמיקו את חולשתו של העולם הערבי, ושל הנסיבות שבמסגרתן התחזקה השפעתן של מדינות לא-ערביות – טורקיה, איראן ובאורח חלקי גם ישראל – על סדר היום האזורי. כן נסקרת התערבותה הצבאית של ארצות-הברית באזור, לצד מדינות נוספות מהאזור ומעבר לו, אשר לפי שעה רשמה הישגים מוגבלים בלבד בכל הנוגע לבלימת מסע הכיבושים של ארגון 'המדינה האסלאמית' ולהסגתו לאחור. את הפרק מסכמת ההערכה שאי-היציבות באזור, אשר החריפה בשנה הנסקרת, עלולה להימשך עוד שנים רבות. בעיראק ובסוריה טרם נוצרו תנאים שיתמכו...
המאמר מוביל למסקנה כי על ממשלת ישראל שתורכב על פי תוצאותיהן של בחירות מארס 2015 להציג יוזמה מדינית דינמית. יוזמה זו תכלול מספר מסלולי תנועה לעבר מציאות של שתי מדינות לשני עמים, אגב מעבר גמיש בין המסלולים בהתאם להתקדמות בהם ולאילוצים שייוצרו תוך כדי תנועה, ובכל מקרה – תוך הקפדה על התקדמות לעבר היעד הסופי המוגדר.
