לאחרונה הציגה מערכת הביטחון תיקונים שונים לחוק שירות ביטחון, במטרה מוצהרת להגדיל את סדר הכוח בצה"ל בעקבות האבדות במלחמה, התמשכות המערכה וצרכי הביטחון החזויים לשנים הקרובות. אין חולק של ממש על הצרכים הגדלים, ואולם תזכירים אלה עוררו מחלוקת מכמה סיבות: הכבדת הנטל על הציבור המשרת בסדיר ובמילואים בעוד הציבור הלא-משרת, ובעיקר הציבור החרדי, ממשיך שלא לשאת בנטל כלל; והגדלה משמעותית, ולא קצובה בזמן, של תקופות השירות בסדיר ובמילואים כאשר הצורך ארוך הטווח בכך אינו מבורר כל צרכו. כל זאת בעוד סוגיית גיוס החרדים מגיעה לנקודת קצה, שבה – כדברי...
החוסן מבטא את יכולתה של כל מערכת להתמודד בהצלחה עם הפרעה קשה, להכיל בגמישות ובתבונה את נזקיה ואת הנסיגה התפקודית שהיא גורמת, להתאושש ממנה במהירות ולייצר תפקוד מערכתי משופר. אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה בעקבותיהם, בזירות השונות, מהווים ללא ספק הפרעה קשה, המעמידה במבחן את חוסנה של החברה הישראלית ככלל ובפרט של הקהילות שפונו מיישוביהן בנגב המערבי ובאזור גבול הצפון. הפינוי, אף שנתפס ככורח ביטחוני, העצים את עומק ההפרעה ותהודתה, בצד האתגר המורכב של שחרור החטופים, שכן הוא פגע משמעותית ברציפות התפקודית של קהילות ספר אלו. לאחרונה מסתמנת מגמה של...
בכירים ישראליים שבים ומדגישים כי ישראל תמשיך בלחימה ברצועת עזה ״עד לניצחון״, אולם השאלה מה ייתפס על ידי הציבור כניצחון במערכה זו נותרת פתוחה. במאמר זה נטען, על בסיס סקרים שקיים המכון למחקרי ביטחון לאומי וניתוח השיח התקשורתי והציבורי בישראל, כי קיים פער בין הציפיות לתמונת ניצחון ברורה, ובינן לבין נקודת הסיום האפשרית בפועל. חלק מהפער נובע מחוסר הרלוונטיות של מושגים המאפיינים עימותים בין מדינות לעימות מול ארגון לא-מדינתי. בנוסף, פער זה הוא תוצר של הגדרת מטרות עמומה, אשר אף השתנתה לאורך המלחמה ויצרה מחלוקות וחוסר וודאות ביחס להישגים...
בסדרת סקרים שנערכו מאז תחילת המלחמה נבחנה בין היתר שאלת התמיכה של הציבור הישראלי במטרות המלחמה, על מנת לנסות ולהסיק מהתשובות לה על אודות שיעור הסולידריות בחברה הישראלית בהתייחס למלחמה ובהקשר זה גם על החוסן הלאומי. הממצאים מעידים בעליל על תמיכה גבוהה מאוד ויציבה, עד כה, במטרות המלחמה, שעיקרן מיטוט שלטון חמאס. זו באה לידי ביטוי גם בפילוח בין קבוצות שונות בציבור, כולל בין מגוון של נטיות דתיות ופוליטיות. נראה כי תמיכה זו מושפעת מאוד מהטראומה הקולקטיבית הנמשכת מזוועות השבת השחורה, שעיצבה באחת את התפיסה הרווחת שהמלחמה הינה מלחמת מגן צודקת...
מערך המילואים מגויס בימים אלה למעלה מחודשיים. יכולתו להמשיך ולשרת מושתתת על רוח האנשים, על האוירה במדינה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, ועל תמיכת העורף – ערכית וכלכלית. ואולם קיימת סכנה כי רכיבים אלה ילכו וידעכו עם הזמן. מדובר בתוצאתו של תהליך, לא באירוע נקודתי, ולכן מוגבלת היכולת לזהותו. חיילי מילואים רבים הקריבו את חייהם ואחרים מוכנים להמשיך ולסכן את חייהם במלחמה צודקת זו. ואולם השירות הארוך יוצר למשרתים קשיים רגשיים ומעשיים, וההנחה שחיילי המילואים יעמדו לרשות צה"ל ללא מגבלת זמן ובמלא העוצמה אינה סבירה.
אתגר משמעותי גלום...
כחודשיים מאז תחילת המלחמה, החברה הישראלית מצויה עדין בטראומה הקולקטיבית שיצרה ההתקפה הרצחנית של חמאס על יישובי הנגב המערבי. מאפייניה המטלטלים של המתקפה ערערו מאוד את תחושת הביטחון האישי ואת החוסן החברתי בישראל, והציבו אתגר גדול ליכולותיה האזרחיות להתאושש ולצלוח את מבחן המלחמה הקשה והמתמשכת. על רקע המלחמה, הנתפסת בקרב רוב עצום של הציבור הישראלי כצודקת ובלתי נמנעת, ניכרת תמיכה גורפת במטרותיה ובצה"ל. תמיכה זו, בצד תופעות מעודדות של התגייסות אזרחית נרחבת, תורמת לחיזוק החוסן הלאומי. אולם תמונת החוסן אינה חד ממדית וניכרות גם תופעות...
המכון למחקרי ביטחון לאומי ערך סקר דעת קהל[1] המיועד לבחון את יחסי יהודים-ערבים במהלך מלחמת "חרבות ברזל".
לחצו כאן להורדת נתוני הסקר המלאים
להלן תמצית עיקרי הממצאים: מעל למחצית מהציבור היהודי והערבי חש בשינוי לרעה ביחסים ביניהם מאז פתיחת המלחמה (ראו תרשים 1): בקרב הציבור היהודי, 11.5 אחוזים חשים בשינוי לטובה, 29 אחוזים לא חשים שינוי כלל ואילו כמחצית (50.5 אחוזים) חשים שינוי לרעה. 9 אחוזים השיבו "לא יודע/ת". בקרב הציבור הערבי, 5 אחוזים בלבד חשים שינוי לטובה, הרבה פחות בהשוואה לציבור היהודי. 30 אחוזים מהציבור הערבי השיב כי אינו...
התודעה הרווחת בקרב הציבור הישראלי הינה תוצאה של הטראומה הקולקטיבית של ה-7 באוקטובר, שעיצבה תחושה של איום קיומי ולכן הסכמה רחבה שישראל מצויה במלחמת אין-ברירה צודקת. זה הבסיס לתמיכה הציבורית הרחבה מאד במטרות המלחמה ובצה"ל. עם זאת, מלחמה ארוכה, ובוודאי אם תתרחב לחזיתות נוספות או תסתבך, תציב אתגר ניכר בפני חוסנה של החברה הישראלית ועלולה לערער את הסולידריות הציבורית. שחיקה אפשרית בחוסן, ככל שתהיה ניכרת וממושכת, עלולה להקרין לרעה על התמיכה הציבורית במאמץ המלחמתי.
למן השבוע הראשון למלחמת 'חרבות ברזל' עורך המכון למחקרי ביטחון לאומי סקרים הבוחנים את עמדת הציבור בסוגיות הנוגעות לאמון הציבור בצה"ל ובגופי המדינה, וכן לחוסן החברתי בישראל. תוצאות הסקרים מעידות על כי הציבור רוחש אמון גבוה מאד לצה״ל ומביע ביטחון ביכולתו לנצח את המערכה. אולם, נראה כי עובדה זו נובעת מהזיקה הרגשית של הציבור בצה"ל בעת מלחמה קשה וכן גם מכך שהציבור מכניס את אירועי ה-7 באוקטובר – שגבו מחיר כבד ונצרבו בתודעה הציבורית כתוצאה של מחדל כולל – למעין ״קפסולה״, ומשהה את השפעותיהם עד לתום המלחמה. לכן, נראה כי שיקום...
לקראת דיונים בכנסת, לאחר הפגרה, אמורות להידון מספר הצעות חוק בנושא הפטור מגיוס לצה"ל. המכון למחקרי ביטחון לאומי ערך סקר דעת קהל[1] שביקש לבחון את עמדות הציבור בנושא ואת ההשלכות האפשריות של העברת חוק זה. על פי עיקרי הממצאים, כ-68 אחוזים מהציבור מתנגדים לחוק שיאפשר פטור מלא לתלמידי ישיבות חרדיות מגיוס לצה"ל; כמעט שליש מציבור ההורים לבני 18-16 (29 אחוזים) העידו כי אם חוק כזה יחוקק הם יעודדו את ילדיהם שלא לשרת בשירות קרבי או בכלל; ואילו 37.5 אחוזים העידו כי יתמכו במילואימניקים אשר יצהירו על הפסקת התנדבותם באם חוק כזה יחוקק....
אירועי מחאה נגד ממשלה מכהנת אינם דבר חדש בישראל. אולם, המחאה נגד הרפורמה המשפטית, אשר הוצגה לראשונה ב-4 בינואר 2023, הנה יוצאת דופן בקנה מידה ישראלי מבחינת היקפה, פריסתה, והימשכות התופעה לאורך יותר משמונה חודשים. מאז הצגת הרפורמה, היקף המחאה נגד הרפורמה המשפטית כלל 1816 הפגנות אשר נפרסו על פני כ-200 מוקדים ברחבי הארץ. לפי גרסת המשטרה, הפגנות אלה כללו יותר מ-7 מיליון מפגינים, ולפי גרסת המוחים יותר מ-10 מיליון מפגינים. מול כל אלה נרשם מספר קטן יחסית של כ-70 הפגנות בעד הממשלה ויוזמתה המשפטית.
בין המאפיינים הבולטים בתנועת המחאה נגד...
המתקפות חסרות התקדים על בכירי צה"ל וארגוני הביטחון האחרים אינן נובעות רק מהניסיון להטיל עליהם את האשמה לנזקים החמורים, שנגרמו לכשירות הצבא וללכידותו על רקע המחאה הציבורית הנרחבת נגד תכנית החקיקה של הממשלה. הן גם לא החלו עם הצגתה וקידומה של התכנית. מתקפותיהם של חלק מן הדוברים משקפות ניסיון מכוון לשחוק את תדמיתם של המפקדים כברי סמכא בתחום הביטחון כדי לעקר את משמעותו הציבורית של הגיבוי המקצועי, שהמפקדים עשויים להעניק להסדר מדיני. במצב הנוכחי, גלומה במתקפות חסרות רסן אלה סכנה גדולה מאי פעם.