פרשנים ואישים פוליטיים שונים מציגים את הסכם דוחא כפשרה בין גורמי הכוח בלבנון. עם זאת מדובר, למעשה, בחלוקה כפויה של הכוח הפוליטי ובהיענות לדרישות האופוזיציה בהובלת חזבאללה. כל זאת, לאחר הפגנת כוח של לוחמי הארגון ופעולה נחושה של הנהגתו. הישגי הסכם דוחא: ראשית, וחשוב מכל, הוגדל ייצוג האופוזיציה בממשלה. מתוך 30 שרים ימונו עתה 11 שרים שיעים ואחרים (עוד 16 יבואו מתוך תומכי המחנה הפרו-מערבי ושלושה ימונו על ידי הנשיא). נאסר על הצדדים להשתמש בנשק בסכסוכים פנימיים, סוכם כי יפורק מחנה המחאה השיעי שהוקם בנובמבר 2006 בלב בירות, וכן יבוצעו שינויים...
העימות הנוכחי בלבנון הסתיים, לפי שעה, בהסכם דוחה, אשר משמעותו המעשית היא התחזקותו של חזבאללה. הסכם זה מקרב את האפשרות של השתלטות חזבאללה על לבנון כולה או על חלקים גדולים בתוכה, דבר הטומן בחובו סכנות חמורות למדינת ישראל. יחד עם זאת יש לזכור כי אם אכן ישתלט חזבאללה על לבנון יגדל מרחב התמרון של ישראל מולו באורח ניכר. בנסיבות כאלה יהיה ברור ששום גורם בינלאומי לא יתערב כדי לסוכך על חזבאללה מפני פגיעות של ישראל. בכל מקרה של עימות צבאי עם ישראל, כאשר הוא ואנשיו מחזיקים ברסן ההנהגה, הוא יוכל להעריך שלא תהיה מניעה לכך שישראל תפגע קשות בנכסים...
ב-30 במארס 2008, לאחר יומיים של דיונים, ננעלה ועידת הפסגה הערבית אשר נערכה השנה בדמשק. ועידות פסגה בין מנהיגי מדינות ערב נערכות באופן סדור מאז שנת 1964 בממוצע כל שנה – שנה וחצי (למעט עשור שנות התשעים בו התקיימו שתי ועידות בלבד). ועידות הפסגה אמנם אינן מעוגנת באמנת הליגה הערבית כמוסד רשמי וקבוע, אך במרוצת השנים הפכו כינוסים אלה למוסד הבין-ערבי החשוב והיוקרתי ביותר, המהווה את גולת הכותרת של פעילות הליגה הערבית. בהקשר זה מהוות ועידות הפסגה מעין אישור סמלי לעיקרון "האחדות הערבית".
המחבר טוען, כי הגישות שנקטו ישראל והזירה הבינלאומית להתמודדות עם חזבאללה לא הביאו עד כה להחלשת הארגון. מתחייבת לכן, לדעתו, גישה אחרת שתביא בחשבון את עוצמותיו של הארגון בנוסף על כוחו הצבאי ואת התהליכים בסביבתו הקרובה והרחוקה, המשפיעים על התנהלותו.
מאז ועידת ג'נבה בדצמבר 1973 רגילים במזרח התיכון לְסִפּור המתח סביב השאלה האם "הילד הרע" של הפוליטיקה הערבית, סוריה, ישתתף או לא ישתתף במפגש הקשור לתהליך השלום. בשנים האחרונות, ככל שסוריה התחברה יותר לציר במנהיגותה של איראן, השאלה הפכה לפחות מעניינת, ובכל זאת לקראת אנאפוליס השאלה שוב עומדת על הפרק – האם סוריה תשתתף במפגש אנאפוליס ואם כן מה תהיה רמת הבכירות של נציגותה?
באמצע מאי 1967 החלה מצרים, במפתיע, להעביר כוחות צבא גדולים לקדמת סיני, אגב הפרה בוטה של התחייבויות שקיבלה עליה במשך שנים. בו בזמן היא תבעה את סילוק כוחות האו"ם שהוצבו בסיני וברצועת עזה לאחר מבצע קדש. לדברי מנהיגיה, מהלכים אלה נועדו להרתיע את ישראל בפני פעולה התקפית נגד סוריה. ימים אחדים לאחר מכן הודיע נשיא מצרים, נאצר, על החלטתו למנוע שיט של ישראל במצרי טיראן. לא היה ספק כי היא הבין שמעשיו יוצרים סכנה מוחשית של הידרדרות למלחמה כוללת באזור. אירועים דרמטיים אלה הם הציר המרכזי בספרו של זכי שלום, דיפלומטיה בצל המלחמה. הספר מפגין...
ייחודו של ספר זה הוא בכך שמחברו – אריה שלו – עמד ערב המלחמה ובמהלכה בראש מחלקת המחקר של אמ"ן והיה אחראי להערכת המודיעין הלאומית. מעבר לכך, בשונה ממחקרים אחרים-הנסמכים על תחקירים וראיונותשנערכו ממרחק של זמן, ספר זה מבוסס על מסמכי הערכת המודיעין שהפיץ אמ"ן למטכ"ל ולהנהגת המדינה. הספר מתאר את תפישת המציאות באותה עת: הביטחון העצמי המופרזף התפישה המבצעית כי די בכוחות סדירים לבלימת מתקפת פתע; ההערכה השגויה את יכולותיו של הנשיא המצרי סאדאת; והביטחון הנחרץ כי נכונה הבנתנו את האסטרטגיה של מצרים ושל סוריה. הספר מציע...
מלחמת לבנון השנייה יצרה זעזוע עמוק בציבור הישראלי. זעזוע זה נובע מהתסכול הקשור לאי יכולתה של ישראל לנצח ארגון צבאי למחצה וקטן ביחס, גם אם זה חדור מוטיבציה וערוך היטב. גם עתה, לאחר המידע הרב שהופץ בארץ, יש קושי לעכל ולקבל את העובדה שישראל החזקה לא השכילה, במערכה יזומה אינטנסיבית שנמשכה 33 יום, לכפות את רצונה ותנאיה על חזבאללה. תסכול זה מעלה שאלות נוקבות לגבי תפקודה העתידי של ישראל במישור הצבאי והמדיני ויכולתה למצות את הפוטנציאל הגבוה המיוחס לה בהתמודדותה הנמשכת עם שכניה הקרובים והרחוקים. תהיות בלתי פתורות אלה מחייבות דיון ציבורי פתוח...
מאז ה-20 במאי מתחולל עימות קשה בין צבא לבנון לארגון "פתח אל-אסלאם", המזוהה עם אל-קאעדה, שעשרות מפעיליו מתבצרים במחנה הפליטים הפלסטיני נהר אל-בארד הסמוך לטריפולי. ממשלתו של פואד סניורה, הזוכה לגיבוי מדיני וצבאי מצד ידידותיה בזירה האזורית והבינלאומית, נחושה בדרישתה לכניעת הפעילים המתבצרים ורואה באירוע לא רק בעיה ביטחונית חריפה אלא בעיקר מבחן כוח חשוב עבורה. אירוע זה שב וממקד את תשומת הלב הבינלאומית לנעשה בלבנון ולעצבים החשופים של היציבות הלבנונית השברירית, באופן המשליך על המערכת האזורית ועל ישראל במספר היבטים.
השיגור האינטנסיבי של טילי קרקע-קרקע (טק"ק) עיראקיים לעבר טהראן וערים אחרות באיראן מ-29 בפברואר 1988, יחד עם פירסומה של רכישת הטילים הסעודית מסין במרץ 1988, חידדו את שאלת האיום לישראל מאמצעי לחימה זה. עד להתפתחויות אלה, הסיכון העיקרי לישראל מטק"ק נשקף בעיקרו מצדה של סוריה, הגם שהיה קיים במדינות אחרות באזור כמו לוב, מצרים, איראן ועוד.
הגידול, ולו רק במימדי האמל"ח הטק"קי שבאזור, אינו יכול להשאיר את ישראל אדישה, וחובה לבחון את טיבו ומשמעויותיו. מטרת מזכר זה היא, איפוא, להציג את מימדי העוצמה הטק"קית מול ישראל,...
על רקע הדיון המתמשך בשאלה האם עשוי כינוסה של ועידה בינלאומית לשלום להוות מכשיר יעיל בקידומו של תהליך מדיני בזירה המזרח תיכונית, מטרת העבודה היא להבהיר את עמדות הצדדים העיקריים המעורבים – מאז ראשית 1985 – הן ברמה האזורית והן ברמה המעצמתית – במגעים ובמהלכים המדיניים שנתרקמו סביב רעיון הוועידה. במישור האזורי תתמקד העבודה בניתוח והסבר תפיסותיהן של ירדן, ישראל סוריה, אש"פ ומצרים, כפי שעוצבו והתפתחו בעקבות הסכם עמאן שנחתם בין חוסיין לאש"פ בפברואר 1985. במישור הגלובלי תדון העבודה בעמדותיהן של שתי מעצמות העל,...
