פרשנים ואישים פוליטיים שונים מציגים את הסכם דוחא כפשרה בין גורמי הכוח בלבנון. עם זאת מדובר, למעשה, בחלוקה כפויה של הכוח הפוליטי ובהיענות לדרישות האופוזיציה בהובלת חזבאללה. כל זאת, לאחר הפגנת כוח של לוחמי הארגון ופעולה נחושה של הנהגתו. הישגי הסכם דוחא: ראשית, וחשוב מכל, הוגדל ייצוג האופוזיציה בממשלה. מתוך 30 שרים ימונו עתה 11 שרים שיעים ואחרים (עוד 16 יבואו מתוך תומכי המחנה הפרו-מערבי ושלושה ימונו על ידי הנשיא). נאסר על הצדדים להשתמש בנשק בסכסוכים פנימיים, סוכם כי יפורק מחנה המחאה השיעי שהוקם בנובמבר 2006 בלב בירות, וכן יבוצעו שינויים...
העימות הנוכחי בלבנון הסתיים, לפי שעה, בהסכם דוחה, אשר משמעותו המעשית היא התחזקותו של חזבאללה. הסכם זה מקרב את האפשרות של השתלטות חזבאללה על לבנון כולה או על חלקים גדולים בתוכה, דבר הטומן בחובו סכנות חמורות למדינת ישראל. יחד עם זאת יש לזכור כי אם אכן ישתלט חזבאללה על לבנון יגדל מרחב התמרון של ישראל מולו באורח ניכר. בנסיבות כאלה יהיה ברור ששום גורם בינלאומי לא יתערב כדי לסוכך על חזבאללה מפני פגיעות של ישראל. בכל מקרה של עימות צבאי עם ישראל, כאשר הוא ואנשיו מחזיקים ברסן ההנהגה, הוא יוכל להעריך שלא תהיה מניעה לכך שישראל תפגע קשות בנכסים...
ב-30 במארס 2008, לאחר יומיים של דיונים, ננעלה ועידת הפסגה הערבית אשר נערכה השנה בדמשק. ועידות פסגה בין מנהיגי מדינות ערב נערכות באופן סדור מאז שנת 1964 בממוצע כל שנה – שנה וחצי (למעט עשור שנות התשעים בו התקיימו שתי ועידות בלבד). ועידות הפסגה אמנם אינן מעוגנת באמנת הליגה הערבית כמוסד רשמי וקבוע, אך במרוצת השנים הפכו כינוסים אלה למוסד הבין-ערבי החשוב והיוקרתי ביותר, המהווה את גולת הכותרת של פעילות הליגה הערבית. בהקשר זה מהוות ועידות הפסגה מעין אישור סמלי לעיקרון "האחדות הערבית".
המחבר טוען, כי הגישות שנקטו ישראל והזירה הבינלאומית להתמודדות עם חזבאללה לא הביאו עד כה להחלשת הארגון. מתחייבת לכן, לדעתו, גישה אחרת שתביא בחשבון את עוצמותיו של הארגון בנוסף על כוחו הצבאי ואת התהליכים בסביבתו הקרובה והרחוקה, המשפיעים על התנהלותו.
מאז ועידת ג'נבה בדצמבר 1973 רגילים במזרח התיכון לְסִפּור המתח סביב השאלה האם "הילד הרע" של הפוליטיקה הערבית, סוריה, ישתתף או לא ישתתף במפגש הקשור לתהליך השלום. בשנים האחרונות, ככל שסוריה התחברה יותר לציר במנהיגותה של איראן, השאלה הפכה לפחות מעניינת, ובכל זאת לקראת אנאפוליס השאלה שוב עומדת על הפרק – האם סוריה תשתתף במפגש אנאפוליס ואם כן מה תהיה רמת הבכירות של נציגותה?
מאמר זה מבקש להציג ולנתח כמה מן האתגרים הבסיסיים שעמם התמודד המודיעין האסטרטגי של ישראל בלבנון בתקופה שלאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון במאי 2000 ולדון בלקחים שניתן להפיק מכך. כדי להציג את האתגרים בראייה רחבה יותר עוסק המאמר גם בתקופה שלפני הנסיגה מלבנון. האתגרים שיידונו הם: היחסים בין המודיעין לקברניט, היכולת והכוונה של היריב, ההתרעה וההפתעה. בשל קוצר היריעה לא יידונו במאמר אתגרים חשובים אחרים, כמו הכנת מטרות לתקיפה, הכנת מודיעין קרבי לכוחות הלוחמים וכיסוי איסופי. יש להדגיש כי אין בכוונת המאמר לבחון את ההצלחה או הכישלון של המודיעין,...
מלחמת לבנון השנייה יצרה זעזוע עמוק בציבור הישראלי. זעזוע זה נובע מהתסכול הקשור לאי יכולתה של ישראל לנצח ארגון צבאי למחצה וקטן ביחס, גם אם זה חדור מוטיבציה וערוך היטב. גם עתה, לאחר המידע הרב שהופץ בארץ, יש קושי לעכל ולקבל את העובדה שישראל החזקה לא השכילה, במערכה יזומה אינטנסיבית שנמשכה 33 יום, לכפות את רצונה ותנאיה על חזבאללה. תסכול זה מעלה שאלות נוקבות לגבי תפקודה העתידי של ישראל במישור הצבאי והמדיני ויכולתה למצות את הפוטנציאל הגבוה המיוחס לה בהתמודדותה הנמשכת עם שכניה הקרובים והרחוקים. תהיות בלתי פתורות אלה מחייבות דיון ציבורי פתוח...
מאז ה-20 במאי מתחולל עימות קשה בין צבא לבנון לארגון "פתח אל-אסלאם", המזוהה עם אל-קאעדה, שעשרות מפעיליו מתבצרים במחנה הפליטים הפלסטיני נהר אל-בארד הסמוך לטריפולי. ממשלתו של פואד סניורה, הזוכה לגיבוי מדיני וצבאי מצד ידידותיה בזירה האזורית והבינלאומית, נחושה בדרישתה לכניעת הפעילים המתבצרים ורואה באירוע לא רק בעיה ביטחונית חריפה אלא בעיקר מבחן כוח חשוב עבורה. אירוע זה שב וממקד את תשומת הלב הבינלאומית לנעשה בלבנון ולעצבים החשופים של היציבות הלבנונית השברירית, באופן המשליך על המערכת האזורית ועל ישראל במספר היבטים.
נסיגת ישראל מדרום לבנון, במאי 2000, הציבה את הארגון הלבנוני חזבאללה בפני פרשת הדרכים המשמעותית ביותר שידע הארגון מאז הקמתו בשנת 1982. גם מבחינתה של ישראל סימלה הנסיגה ראשיתו של עידן חדש, מהבחינה הביטחונית והמדינית, שבו אין היא נחשבת עוד, בעיני עצמה והעולם, כוח כובש בדרום לבנון. מחקר זה עוקב אחר הדרך אליה פנה חזבאללה נוכח הצומת המרכזי של מאי 2000 — דרך שבמובנים רבים הכתיבה את התנהגותו במהלך המלחמה בעיראק. בעמודים הבאים גם נמצא תיאור מפורט של ההתפתחויות והמהלכים שעיצבו את כללי המשחק החדשים משני עברי גבול ישראל–לבנון, לעתים תוך השוואה...
צה"ל החל ביציאתו מלבנון תוך מימוש הכוונה ליישם סידורי בטחון מתאימים בצפון. אחת השאלות הכרוכות בהקשר זה נוגעת בנחיצות שיתופו של כוח האו"מ בהסדרים סביב הפינוי. דוברים מוסמכים של ישראל הצהירו כי שני מרכיבים עיקריים רצויים לה בהסדרי בטחון אלה והם – צד"ל (צבא דרום לבנון) וכוח או"מ. בעוד שלא נשמעו השגות לגבי שיתופו של צד"ל בהסדרים – עוררה הכוונה לשתף את כוח האו"מ (יוניפי"ל) בסמיכות לגבול הסתייגות בחלק מהציבוריות הישראלית. המסתייגים מתבססים, בין היתר, על הדימוי הירוד של יוניפי"ל בישראל,...
