בשלהי המאה הקודמת ובתחילת המאה ה-21 אירעו שני מקרים אשר היוו "אירועים מכוננים" באשר לאפשרות והסבירות להתפרצות טבעית של מגיפה כלל עולמית חדשה, קטלנית, ורבת נפגעים – מצד אחד, ובאשר לאפשרות של אירוע טרור ביולוגי שתוצאתו עלולה להיות דומה- מצד שני. האירוע הראשון היה מגיפת "שפעת העופות" שהופיעה במספר רב של מדינות בעולם והביאה לתמותה רבה בעופות. האירוע השני היה גל מעטפות האנתרקס שנשלחו בדואר בארצות הברית זמן קצר לאחר אירוע ה-9/11 אשר גרם לתמותה של מספר בני אדם אך בעיקר לבהלה וחשש מפני הפוטנציאל ההרסני הטמון בידיהם...
מטרתו של מאמר זה היא להבהיר מדוע ישראל – מדינה דמוקרטית הפועלת מתוך אילוצים וריסונים הנגזרים מאופי המשטר הקיים בה ומשיקולים מדיניים ובינלאומיים רחבים להכריע הכרעה ברורה את העימות בינה לבין ארגוני ה"טרורילה" צבאית כדוגמת חזבאללה וחמאס, המגובים במוסדות חברתיים, כלכליים, פוליטיים ודתיים הפועלים בלב ליבו של המרחב האזרחי, המיושב בצפיפות בתוך מדינות כושלות.
מאמר זה מבקש לראות במבצע "עופרת יצוקה" חלק מרצף התפתחות העובר מה"אנתפאדה" השנייה דרך מלחמת לבנון ה-2בקשר לשני מרכיבים עיקריים: הראשון נוגע להתפתחותה של תפישת המענה הצבאי לאיום, והשני הוא תפישת הציבור את המענה הצבאי. בין שני מרכיבים אלה מתקיים מענה סימביוטי הדוק.
במזכר זה בוחן המחבר, רון טירה, היבטים שונים של עיצוב פני המלחמה, החל בבחירת מרכז הכובד שייתקף וכלה בזיהוי מרכיבי ההכרעה, כפי שאלה באים לביטוי במלחמות "פשוטות" וסימטריות; במלחמה אסימטרית ומורכבת מול יריב מדינתי; במלחמה נגד גרילה; במלחמה מקבילית; ובמלחמה העתידית.
מכונית התופת בדמשק ששמה קץ לחייו של עמאד מע'ניה גם הביאה לקיצו מרדף חובק עולם שנמשך למעלה משני עשורים אחר מי שהיה אחראי באופן ישיר למותם של מאות אזרחים בני לאומים שונים. על רקע סילוקו מהזירה של מי שהרקורד האישי שלו זיכה אותו בדין בתואר ארכי-טרוריסט בינלאומי נשאלת השאלה האם חיסולו מהווה ציון דרך בלחימה בטרור הבינלאומי.
נראה כי בשנה האחרונה התגבשה אצל אל-קאעדה והטליבאן מגמה ברורה להעתקת מוקד הפעלת מתאבדים לזירת הלחימה בפקיסטאן ובאפגניסטן. אין בכך כדי לומר שאל-קאעדה ושותפיו נגמלו מכוונתם להשתמש בטרור מתאבדים במקומות אחרים בעולם, ולראיה הם ממשיכים לבצע פיגועי התאבדות במדינות שונות, בעיקר בעיראק ולאחרונה אף באלג'יריה. רציחתה של בנזיר בוטו, מנהיגת האופוזיציה בפקיסטאן, בידי מתנקש מתאבד, מהווה שיא, כנראה זמני בלבד, במתקפת המתאבדים האינטנסיבית המתחוללת מזה כשנה בפקיסטאן. המחבר מציג תמונת מצב וכיווני התפתחות אפשריים..
המחבר טוען, כי הגישות שנקטו ישראל והזירה הבינלאומית להתמודדות עם חזבאללה לא הביאו עד כה להחלשת הארגון. מתחייבת לכן, לדעתו, גישה אחרת שתביא בחשבון את עוצמותיו של הארגון בנוסף על כוחו הצבאי ואת התהליכים בסביבתו הקרובה והרחוקה, המשפיעים על התנהלותו.
מלחמת לבנון השנייה יצרה זעזוע עמוק בציבור הישראלי. זעזוע זה נובע מהתסכול הקשור לאי יכולתה של ישראל לנצח ארגון צבאי למחצה וקטן ביחס, גם אם זה חדור מוטיבציה וערוך היטב. גם עתה, לאחר המידע הרב שהופץ בארץ, יש קושי לעכל ולקבל את העובדה שישראל החזקה לא השכילה, במערכה יזומה אינטנסיבית שנמשכה 33 יום, לכפות את רצונה ותנאיה על חזבאללה. תסכול זה מעלה שאלות נוקבות לגבי תפקודה העתידי של ישראל במישור הצבאי והמדיני ויכולתה למצות את הפוטנציאל הגבוה המיוחס לה בהתמודדותה הנמשכת עם שכניה הקרובים והרחוקים. תהיות בלתי פתורות אלה מחייבות דיון ציבורי פתוח...
מעורבות של נשים בפיגועי התאבדות מזמינה שאלות בתחומים שונים – פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואחרים – כדי להסביר במה ועד כמה שונה או דומה תופעה זו לתופעת המתאבדים באופן כללי. האמנם קיימת הגדרה ברורה וחדה של נשים מתאבדות? עד כמה תופעה זו שמקושרת למאפיין מגדרי אכן נובעת מסיבות של המגד הנדון? באיזו מידה סוגיית המגדר מנחה את הנשים המתאבדות או את שולחיהם? האמנם נשים מתאבדות מוכנות למות למען השוויון? ואולי סדר היום הפמיניסטי הולבש על תופעה שאין בה אלמנטים פמיניסטיים כלל? על שאלות אלה ואחרות עונים המאמרים שבמזכר.
המחקר בוחן את ההשפעות העיקריות של פיגועי הטרור הקשים, ובעיקר פיגועי ההתאבדותכנגד ריכוזי האוכלוסייה בערים הגדולות, בארבע שנות האנתפאדה הפלסטינית השנייה, עלהחברה הישראלית. שתי שאלות מרכזיות נבחנו בעבודה זו. הראשונה: האם מתקפת הטרורהצליחה לפגוע – ואם כן, באיזו מידה – במה שמכונה "יכולת העמידה" או ב"חוסן הלאומי"של החברה הישראלית? ובאיזו מידה היא הביאה לתמורות ממשיות בהתנהלותו השוטפתובתחושותיו של הציבור הישראלי? והשאלה השנייה: האם מתקפת הטרור הביאה לשינויבעמדות הפוליטיות של הציבור הישראלי בסוגיות הקשורות...
עלייתה של התנועה הפונדמנטליסטית האסלאמית ככוח חברתי ופוליטי היא ההתפתחות החשובה ביותר בעולם הערבי המודרני. החל מסוף שנות ה -70, האיסלאם הרדיקלי השפיע ישירות על מצרים וירדן, על שכנותיה וחתימה על חוזי שלום עם ישראל. התנועה האסלאמית הרדיקלית בשתי המדינות הללו הניחה שתי צורות – לא אלימות, המיוצגות בעיקר על ידי האחים המוסלמים, ואלימות, המיוצגת על ידי קבוצות טרור שונות. שתי הקבוצות שיתפו את המטרה של החלפת המשטרים הקיימים עם האוקרטיות האסלאמיות. מצרים וירדן הגיבו בתקיפות על צמיחת האיסלאם הרדיקלי, והאירו את פעילות הטרור. משטרים מצריים...
