השיח הציבורי במהלך מבצע "צוק איתן" סימן רמה גבוהה של נכונות חברתית להשלים עם חללים צבאיים בהשוואה למלחמות או למבצעים קודמים, במיוחד ביחס למלחמת לבנון השנייה. במאמר זה אבקש לברר את הטענה הרווחת באשר לחיזוק הנכונות החברתית להשלים עם חללים צבאיים, ולהראות שאין לקבלה כפשוטה. טענָתי היא שהרגישות לחללים קיימת, אבל היא מורכבת יותר מכפי שהיא נראית וגם מושפעת מנסיבות משתנות. כאשר, כמאפיין את "צוק איתן", הפעולה הצבאית הינה אינטנסיבית, קצרה ונתפסת כמוצלחת, וכאשר הקרבתן של הקבוצות החברתיות המבוססות אינה ניכרת, ואף מוצדקת...
מבצע "צוק איתן" (7 ביולי — 26 באוגוסט 2014) היווה את אתגר הלחימה המורכב והממושך ביותר אליו נכנס חמאס במסגרת מעגל הדמים עם מדינת ישראל הנמשך מאז היווסדו בשנת 1987 . מוקדם עדיין להעריך את הישגי המערכה ותוצאותיה, שכן אלה אינם ברורים דיים לפי שעה מבחינתם של שני הצדדים, ויידרש עוד זמן כדי לקבוע האם היעד הישראלי העיקרי — השגת הרתעה ארוכת טווח מול חמאס — אכן התממש. במהלך המבצע עשה חמאס שימוש בכל היכולות שברשותו והפעיל אמצעי לחימה רבים ושיטות לחימה מגוונות כבר משלבי המערכה הראשונים. אמצעים אלה כללו ירי רקטי לכל אורך ימי הלחימה...
מאמר זה בוחן את תנועת המחאה האזרחית שקמה מקרב תושבים באזור הנגב המערבי במהלך מבצע "צוק איתן". בתוך כך הוא בוחן את מאפייניה של התנועה כתנועה חברתית "חדשה", וכן את ההשלכות של אופן פעולתה ומסריה על השיח המדיני־ביטחוני במרחב פעולתה בפרט ובישראל בכלל. טענת המאמר היא שעל אף שתנועה חברתית זו צמחה מתוך נסיבות של מצוקה ביטחונית־מקומית, יש לפעילותה רלוונטיות רבה במישור הכלל־ארצי. זו נובעת מקריאת התגר של התנועה על "תפיסת הסבבים", המסתמנת כדפוס הפעולה המוביל בשנים האחרונות את העימות בין ישראל לחמאס. המסר אותו מנסה...
סוגיית הנפגעים בפעולות מלחמתיות החלה לעלות על סדר היום הציבורי, הפוליטי־צבאי והתקשורתי בעולם הדמוקרטי־מערבי בעיקר משנות התשעים של המאה העשרים. מאמר זה בוחן את אופן התייחסותה של התקשורת הישראלית לחיילים שנפגעו במהלך מבצע "צוק איתן", במיוחד לאור דפוסי הסיקור של נושא זה בעבר. נראה כי למרות התחושה של "מלחמת אין ברירה" בעת המבצע, הסיקור של הנפגעים במהלכה לא חזר באופן מלא לדפוסים ה"מסורתיים" מן העבר. התקשורת עסקה בנפגעים ובמחיר הלחימה במבצע, אך עשתה זאת תוך ניסיון מודע למנוע פגיעה במורל הלאומי ולהימנע מביקורת....
מאמר זה בוחן ומעריך את החוסן החברתי של תושבי עוטף עזה במהלך מבצע "צוק איתן" ולאחריו. המאמר סוקר את הגדרת המושג "חוסן", בדגש על מרכיב ההתאוששות שבאה לאחר הנסיגה התפקודית המתחייבת עקב אירועי הדחק הקשים. החוסן החברתי נבחן על סמך שלושה מדדי התנהלות עיקריים: דמוגרפיה והתפנות, טיפול וחינוך ותעסוקה וכלכלה. שתי מועצות אזוריות נבחרו לייצג את תושבי עוטף עזה: אשכול ושער הנגב. הנתונים נאספו מתוך ראיונות עם בעלי תפקידים ותושבים במועצות אלו ומתוך התקשורת לסוגיה. הגם ששתי המועצות התנהלו בדפוסים שונים, רמת החוסן הפונקציונלי...
חמאס ושאר הפלגים החמושים הפעילים ברצועת עזה שיגרו במהלך 'צוק איתן' למעלה מ-4,500 רקטות לטווחים שונים בשטח ישראל. מכאן הבנת חמאס, כי גם אם יעילותה של מערכת 'כיפת ברזל' מנעה ממנו לגרום לנפגעים רבים בקרב האוכלוסייה האזרחית בישראל, הרי שעצם הכורח לשלוח מיליונים מתושבי ישראל למקלטים באופן יום-יומי ורציף ושיבוש שגרת החיים של אזרחי ישראל עקב כך, היוו מבחינתו הישג חשוב. גם יכולתו לשבש את התעופה האזרחית לישראל ופוטנציאל הנזק הכלכלי והמורלי, הגלומים בה, אמורים לעודד את מגמת ייצורן של הרקטות תוך הגדלת כמויות הייצור, שיפור הדיוק והגדלת הטווח....
ב- 27 באפריל, 2015 פורסם תקציר דו"ח ועדת החקירה שמינה מזכ"ל האו"ם בנוגע לפגיעה במתקני או"ם במהלך מבצע "צוק איתן" בעזה בקיץ 2014. הגם שהדו"ח קובע כי בשבעה מתוך עשרה מקרים נפגעו בתי ספר של האו"ם מאש כוחות צה"ל, הדו"ח נמנע מהטלת אשמה על ישראל. בנוסף, הדו"ח מתייחס לראשונה לשימוש לרעה שנעשה במתקני או"ם ע"י חמושים פלסטינים. הניסוח הענייני והמאוזן של הדו"ח, בפרט בהשוואה לדו"ח הקודם של מזכ"ל האו"ם שבחן את הפגיעה במתקני או"ם במבצע "עופרת יצוקה"...
שלושת הסבבים האלימים שהתנהלו בין ישראל לחמאס מאז שנת 2008 לא הובילו לשינוי במהותו הבסיסית של הסכסוך ביניהם: ישראל כלואה למעשה במציאות של עימות אסימטרי בעל עוצמות גוברות של אלימות, שבה מצליח חמאס לקבע את פרדוקס העוצמה, ההופך את עוצמתה של ישראל לחולשה ואת חולשתו שלו לעוצמה.
התייחסות לרצועת עזה כאל ישות אויב מדינתית והכרזת מלחמה עליה עשויות לאפשר הפעלת כללי משחק חדשים ועיצוב תודעה אחרת. הכרזת מלחמה כזאת עשויה לסייע להסדרה תודעתית ותאפשר הגדרת מטרות ברורות ופחות דיאלקטיות, שיהיה בהן כדי לעצב מחדש את זירת המערכה. זהו שינוי של המערכת...
ספר זה הוא קובץ נוסף בסדרת "הערכה אסטרטגית לישראל" שמפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי מדי שנה. פרקי הספר מוקדשים לבחינתן ולניתוחן של התרחשויות בסביבתה האזורית והבינלאומית של מדינת ישראל, בדגש על השלכותיהם לביטחונה הלאומי ותוך הארת האתגרים המורכבים שבפניה כפי שהתפתחו במהלך שנת 2014.
פרקי הספר: הזירה הישראלית–פלסטינית: לקחים בעקבות משא ומתן כושל ועימות צבאי; 'חישוב מסלול מחדש' – תוכנית מדינית לזירה הפלסטינית; איראן והקהילה הבינלאומית – לקראת הסדר כולל?; מעמדה האזורי של איראן; הזעזועים במזרח התיכון; מעורבות הקהילה...
במאמר זה מנותחים האתגרים הביטחוניים והמדיניים הנכונים לישראל. הניתוח מצביע על אי-תקפותה של המדיניות שגובשה על בסיס ההנחה כי ניתן להקיף את מדינת ישראל בחומת הגנה שתמנע את זליגתם של האירועים המתרחשים במזרח התיכון לתחומה, וכי ישראל תוכל לעמוד מנגד לאורך זמן לנוכח הכרסום במעמדה הבינלאומי. גישה אלטרנטיבית שגובשה בשנים האחרונות במכון למחקרי ביטחון לאומי קוראת לגיבוש ולאימוץ פרו-אקטיביות מדינית, בדגש על איתור וניצול הזדמנויות שיסייעו לישראל להתמודד עם האתגרים שלפניה, וישפרו את מעמדה באזור ובזירה הלאומית. כל זאת, תוך שמירה על אינטרסים...
בפרק זה נסקרו גורמים שהשפיעו על האווירה הפוליטית-חברתית כפי שהשתקפה בציבור בישראל במהלך השנה הנסקרת. הניתוח התמקד בשלושה מקורות של מתח, הנמצא בתווך שבין האתגרים החיצוניים והמתחים הפנימיים: השסע המתרחב בין יהודים לערבים, המאיים על היציבות והסדר הציבורי; ההקצנה וההסלמה ביחסים שבין הקצוות הפוליטיים ב"רחוב" ובחברה היהודית והפער בין המרכז לפריפריה – כפי שהומחשו בעת העימות עם חמאס. גורמים אלה, המשתלבים עם ממדים נוספים של מחלוקת וניכור ברמה הפוליטית, החברתית והכלכלית משפיעים ישירות על הביטחון הלאומי, שכן הם קשורים ליכולתה של...
הרתעה כלפי שחקנים לא-מדינתיים ובעיקר ארגוני טרור סלפיים, אינה דומה להרתעה המכוונת כלפי מדינות ואף כלפי שחקנים סמי-מדינתיים. היכולת להרתיע ארגונים שאינם מדינות אפשרית אך ורק אם המדינה המרתיעה מפגינה נכונות להשתמש במרב יכולותיה על מנת לפגוע בנכסי הליבה שלהם, ובעיקר במנהיגיהם, במפקדיהם ובנכסים האסטרטגיים שברשותם.
