מלחמת ששת הימים הייתה ללא ספק נקודת ציון רבת חשיבות בהתפתחות הסכסוך הישראלי־ערבי בהקשרו הפלסטיני. אחת מהתמורות החשובות הייתה החשיבות הגוברת שניתנה לסוגיה הפלסטינית בעקבות המלחמה. מרכזיותה של סוגיה זאת האיצה את ההתפתחות הלאומית והפוליטית של העם הפלסטיני ושל "הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף) כגורם המייצג שלו. התפתחות הלאומיות הפלסטינית קשורה בטבורה למציאות הגיאוגרפית שהשתנתה בעקבות מלחמת ששת הימים ולשליטת ישראל ברצועת עזה ובגדה המערבית, והפכה את הסוגיה הפלסטינית למרכזית גם בשיח הפוליטי הישראלי.
התבוסה הערבית במלחמת ששת הימים...
באמצע מאי 1967 החלה כניסה מסיבית של כוחות צבא מצריים לתוך חצי־האי סיני, תוך הפרה בוטה של ההבנות שהושגו בחסות הממשל האמריקאי לאחר מבצע "קדש". במרכזן של הבנות אלו עמדה השארת חצי־האי סיני כאזור מפורז, שבו מוצבים כוחות או"ם החוצצים בין ישראל למצרים. נשיא מצרים, גמאל עבד אל־נאצר, לא הסתפק בהכנסת כוחות צבאו לסיני, והורה במקביל לכך לכוחות האו"ם להתפנות מחצי־האי ומרצועת עזה, בטיעון שמדובר בשטח ריבוני מצרי, שבו מצרים רשאית לפעול כראות עיניה. מזכיר האו"ם, או טאנט, נענה לתביעה.
במסגרת הדיון על קריסת ההרתעה ערב מלחמת ששת...
מלחמת ששת הימים שינתה באופן חד וברור את מעמדה האסטרטגי של מדינת ישראל במזרח התיכון. ממדינה קטנה המצליחה אמנם להגן ולשמור על קיומה למרות הסכנות האורבות לה מכול שכנותיה הנהנות מגיבוי סובייטי ומעושר הנפט, היא הפכה למעצמה אזורית שאין ספק בעדיפות כוחה הצבאי. המלחמה גם הבהירה לעולם הערבי, אם כי לא תמיד במפורש, כי אין לו היכולת לחסל את מדינת ישראל. גם הקשיים שעמדו מול ישראל במלחמת יום הכיפורים לא שינו באופן יסודי עובדה זו. מלחמת ששת הימים העמידה את ישראל על מפת העולם בצורה דרמטית ומהפכנית, העניקה לה עומק אסטרטגי, מרחב תמרון ומעמד שלא היה לה...
למרות המספר הנמוך של נפגעים, ראוי שנושא אירועי הדליקה הרבים שהתרחשו בסוף נובמבר – גם ללא קשר לשאלה בדבר חלקן של הצתות מכוונות בכלל המקרים – יעורר דיון ציבורי ויביא לחשיבה מחודשת ולקבלת החלטות מערכתיות אשר ליכולותיה של מדינת ישראל להתמודד בהצלחה עם אסונות המוניים, גם מהטבע. לצורך זה מציג המחבר כמה תובנות מרכזיות, גם על רקע לקחים ממדינות אחרות.
גל השריפות האחרון אמור לשמש "מודל" – אמנם מוגבל בחומרתו – המאפשר תהליך של למידה מערכתית. שריפות בשטחים פתוחים צפויות להיות נוכחות יותר ויותר גם בישראל. בעבר כבר הוכח כי ישראל יודעת...
מלחמת לבנון השנייה פרצה ב-12 ביולי 2006 מבלי ששני הצדדים, ישראל וחזבאללה, התכוונו להידרדר אליה. אלא שחטיפת חיילי צה"ל על ידי חוליה של חזבאללה באותו היום יצרה מציאות חדשה בצפון, שהובילה להחלטת ישראל לצאת לפעולה צבאית שהפכה למלחמה. למהלך המלחמה ולתוצאותיה נודעה השפעה כבדת משקל על תהליכים פנימיים וחיצוניים – בישראל, בלבנון ואף בסביבה האזורית – שהתרחשו לאורך השנים שבאו בעקבותיה. בהתבוננות לאחור, קיימת הזדמנות לבחון את אירועי מלחמת לבנון השנייה והשלכותיה בפרספקטיבה רחבה ושקולה יותר. למידת העבר והפקת תובנות מאירועי המלחמה פותחות...
מלחמת לבנון השנייה הוגדרה על ידי רבים כנקודת מפנה בהתייחסות לאיום על העורף הישראלי ולהיערכותו אל מול האיומים הביטחוניים בכלל ולאלה המתבטאים בנשק תלול מסלול בפרט. בשנת 2006 החזית האזרחית הישראלית לא היתה ערוכה די הצורך אל מול התקפת הרקטות מצד חזבאללה. נראה כי הכישלון היה לא רק תפקודי, אלא בעיקר תפיסתי־אסטרטגי, מבחינת היעדר הכרה מספקת של ההנהגה הביטחונית והאזרחית במרכזיות האיום על האוכלוסייה במארג הכולל של הביטחון הלאומי בישראל. מאז 2006 ,עיקר המאמצים של גופי החזית האזרחית בישראל התמקדו בהיערכות לתרחישים מגוונים של התקפות טילים ורקטות....
שקלול רכיביו של מאזן הביטחון הלאומי של מדינת ישראל לקראת סוף 2016 ומבט לעתיד הקרוב — שנת 2017 ואילך — מלמדים כי הגורמים המשפיעים לחיוב על מצבה האסטרטגי של ישראל נותרו כשהיו לפני שנה: היא חזקה מבחינה צבאית; האיום הצבאי הישיר עליה פחת במידה משמעותית והיא מצליחה להימנע מעימותים וממלחמות רחבות־היקף, בפרט נוכח מגמת הירידה הנמשכת באיום הנשקף לה מהמדינות הערביות בסביבתה; הסכם הגרעין שנחתם בין המעצמות לבין איראן בקיץ 2015 דחה את מימושו של פוטנציאל הגרעין האיראני המאיים; על רקע המאבק של העולם הערבי — המאבק הסוני בהקצנה השיעית וכן המאבק...
המלחמה האחרונה שבה נדרשה מדינת ישראל להפעיל את מלוא כוח המחץ שלה הייתה מלחמת יום הכיפורים, לפני 43 שנים. מאז ועד היום הציבו אויביה של ישראל אתגרים בעימותים, במערכות ובמלחמות שבהם לא נדרשה המדינה להפעיל את מלוא כוח המחץ העומד לרשותה. יכולת העמידה של החברה הישראלית היא זו שעמדה למבחן בעיקר.
יחסי המדינה והרוב היהודי עם החברה הערבית־פלסטינית בישראל נוגעים ישירות לביטחון הלאומי, במובנו הרחב והעמוק של המושג. על כן הם מחייבים מדיניות עקבית ואחראית של הממשלה, בהתבסס על האינטרסים של המדינה וכלל אזרחיה. נראה כי המדיניות שננקטת במהלך השנים אינה משקפת צורך זה באופן הנדרש. אמנם, עם השנים גברה המודעות של ממשלות ישראל לצורך לצמצם את הפערים החברתיים והכלכליים העמוקים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, אולם בפועל לא יושמו רוב ההמלצות של 'ועדת אור' הממלכתית, שהוקמה בעקבות אירועי הדמים באוקטובר .2000 התמונה הכוללת של חוסר שוויון קיצוני...
בשנה החולפת העמיק המבוי הסתום ביחסי ישראל והפלסטינים והוא התבטא בהמשך גילויי האלימות, בחוסר תקשורת בין הצדדים ובהתעלמות של כל צד מהצרכים הפוליטיים והאחרים של הצד השני. אשר לעתיד הלא רחוק, הקיפאון צפוי לחולל לפחות שני משברים בשתי הזירות הפלסטיניות העיקריות — הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה הנשלטת על ידי חמאס. היחלשותה הנמשכת של הרשות הפלסטינית בעקבות אובדן הלגיטימציה של מנהיגותה עלולה להביא לקריסתה, ומשבר ירושה חריף צפוי להתפתח עם תום כהונתו של הנשיא מחמוד עבאס; המשבר ההומניטרי והתשתיתי ברצועת עזה צפוי להחריף ועלול להביא...
המסמך אסטרטגיית צה"ל הוא פרסום תקדימי בהיסטוריה הצבאית ובשיח הציבורי של מדינת ישראל. הרמטכ"ל גדי איזנקוט הוא הראשון שמציג את "אסטרטגיית צה"ל" במבחן אתגרי ההווה במסמך שמפורסם לציבור הרחב בישראל. הקובץ הזה מחזיק תשעה עשר מאמרים שכתבו עשרים ושלושה מבכירי החוקרים במכון וכותבים אורחים. אלה מתמודדים עם המסמך הצה"לי הייחודי בכמה מישורים ומזוויות שונות ודנים במה שמצוי בו כמו גם במה שאינו מצוי בו. לצד הבחינה והניתוח מוצגות גם הצעות להרחבת המהדורה העתידית של "אסטרטגיית צה"ל". המאמרים בקובץ הזה...
