ביום רביעי בשבוע שעבר נפגשו נציגי פתח וחמאס בעזה, והגיעו להסכם פיוס שזה מכבר נעשה ניסיון להשיגו. עוד באותו ערב ביטלה ממשלת ישראל פגישה שנקבעה בין הנציגים הישראלים והפלסטינים למשא-ומתן, ולמחרת הצביעה פה אחד על השעיית השיחות. למעשה, תשעת חודשי המשא-ומתן שקדמו לפיוס בין פתח לחמאס הוכיחו כי הסיכוי שישראל ופתח יגיעו להסכם שיספק את הדרישות המינימליות של המרכז הפוליטי של כל צד הוא קלוש, גם אם יפעלו לבדם.
ההסלמה שנרשמה לאחרונה בהתקפות טילים מרצועת עזה לעבר ישראל משקפת את הסחף ההדרגתי שחל מתחילת שנת 2014 בהבנות בדבר השמירה על הפסקת אש, שהושגו בתיווכה של מצרים בנובמבר 2012 ואשר הביאו לסיומו של מבצע 'עמוד ענן'. הסכם הפסקת אש בלתי חתום זה היה הביטוי הברור ביותר של מדיניות הבלימה של תנועת חמאס, שאומצה על ידי ממשלות ישראל בשנים האחרונות והמבוססת על הרתעה הדדית.
מטח הרקטות שנורה על ידי הג'האד האסלאמי מרצועת עזה ביום רביעי, ה-12 במארס 2014 הזכיר שהישגי 'עמוד ענן' יכולים להתפוגג באחת, וכי המצב הנפיץ ברצועה עלול להתדרדר ולהסלים תוך זמן קצר מאוד. חמאס מנסה לנהל מדיניות במתח שבין סדר היום הג'האדי שלו לבין מכלול האילוצים והשיקולים, המשפיעים על התנועה לכיוון של מדיניות פרגמטית.
בשבוע האחרון חלה הסלמה בשיגורי רקטות מרצועת עזה ובתגובות הישראליות לשיגורים אלו, ויש חשש שהדינאמיקה של ההסלמה תוביל בהכרח להחלטה ישראלית ליזום שוב מבצע נרחב ברצועת עזה, בהיקף של מבצעי "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן". מטרת המאמר שכאן לנתח את הסיבות להסלמה, הסיכויים שתימשך והמדיניות הרצויה מצדה של ישראל.
השיח ברשתות החברתיות הפלסטיניות ובלבנון מצביע על מגמה מפתיעה שמתגבשת בחצי השנה האחרונה, מגמה בעלת השלכות מרחיקות לכת על תפיסת הביטחון ועל האתגרים האסטרטגיים, העומדים בפני מדינת ישראל: שתי התנועות, חזבאללה בלבנון וחמאס בעזה איבדו את הלגיטימציה למאבק אלים (מוקאוומה) נגד ישראל, מצד החברה האזרחית בלבנון והחברה הפלסטינית. התמיכה, האהדה וההערצה הרחבה להן זכו במהלך 30 השנים האחרונות בדעת הקהל הערבית בכלל ובקרב הציבור שלהם – בפרט, אבדה. מאז פרוץ ה"אביב הערבי" איבדו שתי תנועות אלו את כוחן הפוליטי, את התמיכה בהן בדעת הקהל הערבית, אך...
קובץ מאמרים: היבטים אסטרטגיים, גיורא איילנד; מאזן שני הצדדים, אפרים קם; ההרתעה הישראלית – מטרה שהושגה?, אבנר גולוב; החזית האזרחית – ללמוד מהצלחות, מאיר אלרן; כיפת ברזל – מלכת המערכה, יפתח שפיר; ארצות הברית והמזרח התיכון, עודד ערן; השינויים במשטר המצרי והמערכה בעזה, אודי דקל; הרשתות החברתיות: הלכי רוח במצרים, אורית פרלוב; איראן – מעורבות מרחוק, אמילי לנדאו; בין חמאס, הרשות הפלסטינית וישראל, ענת קורץ; האם צפויים שינויים ביחסי ישראל- עזה?, יורם שוייצר; החזית התקשורתית – מאמץ שצלח, אוואן אלתרמן. בפרק הסיכום מציג עמוס ידלין שנים עשר...
המחבר בוחן את מאפייני הלחימה של צה"ל אל מול האתגרים שהוצבו בפניו במהלך מבצע עופרת יצוקה – דצמבר 2008. נבחנים ההיבטים המבצעיים, ההומניטאריים, המשפטיים ואחרים המציגים את הישגיו של צה"ל על רקע האילוצים הכבדים שהטיל על עצמו במהלך הפעולה.
מערכת "כיפת ברזל" ליירוט טילים מתוצרת ישראל עברה את השלב המבצעי הראשון שלה וקצרה כמה הצלחות מרשימות. המערכת הצליחה להבחין בין טילים הצפויים לנחות בשטחים פתוחים לבין טילים המכוונים לאזורים מאוכלסים, ולהימנע מבזבוז משאבים על יירוט טילים מהסוג הראשון, תוך יירוט כ-שמונים אחוזים מן הטילים מהסוג השני. כפועל יוצא מכך, נמנעו, ללא ספק, הרוגים ופצועים ישראלים רבים וכן נמנע נזק גדול לרכוש. תוצאה זו נותנת תוקף לרציונאל הכלכלי העומד מאחורי המיזם, למרות הפער הגדול בין העלות הנמוכה של הטילים והרקטות המשוגרים מרצועת עזה לבין עלות הטילים...
"הסכם דוחא" מה-6 בפברואר 2012 בין יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, וראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, גרם לחילוקי דעות חריפים בתוך מנהיגות חמאס. ההסכם הסיר מכשול חשוב בתהליך הפיוס בין שני הארגונים לאחר שהשניים הסכימו שעבאס יעמוד בראש ממשלת ההסכמה הלאומית אשר אמורה לקום כחלק מהתהליך. משעל עשה זאת ללא קבלת הסכמה של מוסדות החמאס בטענה שמדובר בצעד טקטי ולא בצעד אסטרטגי המחייב את אישור הלשכה המדינית ומועצת השורא.
כדי לנתח באופן רציונאלי את הסכם החילופין שנחתם בין ישראל לבין חמאס לשחרורו של גלעד שליט, ראוי לעשות זאת תוך ריחוק משפע המלל, התמונות והרגשות העזים, שהתלוו למסע התקשורתי האינטנסיבי. במהלכו של מסע זה, הופרחו לחלל האוויר אמיתות וקלישאות שכדאי לבחון את מידת דיוקן. כך או כך סוגיה זו תעמוד בוודאי לדיון ציבורי נוקב בימים שיבואו. ובמקביל, ישראל תזדקק לכל היצירתיות, הנועזות והנחישות המצויות בה כדי למצוא מענה ראוי לאתגר שעתיד לעמוד בפניה שוב, יתכן כבר בעתיד הקרוב.
בשבוע שעבר התרחשה התקפה נוספת על מסוף שאיבת הגז באזור אל-עריש בצפון סיני, החמישית במספר בחצי השנה האחרונה. על פי הדיווחים בעיתונות המצרית, חדרו ארבעה חמושים רעולי פנים לתוך מסוף הגז, פוצצו את התחנה ונמלטו על גבי רכבי שטח מבלי שזהותם נחשפה. הפיצוץ גרם נזקים כבדים לצינור הגז, חמורים אף מאלה שנגרמו לצינור בהתקפה שהתרחשה רק שבוע קודם לכן. למרות שאף ארגון לא נטל אחריות לסדרת הפיגועים, אשר בוצעו כולם במתווה דומה, גורמים שונים במצרים הפנו אצבע מאשימה כלפי ארגוני הטרור שמקורם ברצועת עזה– אל-תווחיד ואל-ג'יהאד וג'יש אל-אסלאם. ההתפתחויות...
ההודעה המצרית מה-27 באפריל 2011 שתנועת הפתח ותנועת חמאס הגיעו להסכמה על פיוס הפתיעה רבים. בין המופתעים היה גם מנהיג הפתח, מחמוד עבאס, שאף הוא לא האמין שחמאס יקבל את הצעת הפיוס המצרית עד היום שבו הושג ההסכם, וכן ישראל וארצות הברית שהפילוג בין פתח וחמאס עמד במרכז מדיניותן. מתעוררות, אפוא, כמה שאלות מרכזיות באשר להסכם הפיוס: מה הניע את הצדדים לשנות את עמדותיהם ולהגיע להסכם? האם הם באמת הצליחו לגשר על הפערים העיקריים בעמדותיהם או שרק דחו את הדיון בהם ובמחלוקות לשלב יותר מאוחר? מה תהיינה השלכות הצעד הזה על מדיניות השחקנים האחרים ובעיקר...
