כל הפרסומים בנושא רוסיה

המשמעויות של המשך המלחמה בסוריה הן טבח, פליטות, טרור, ואף איום בהשתלטות מוחלטת של המחנה הסוני הרדיקלי על כל המרחב הסורי. לעומת זאת, מהלך מתואם ומוסדר, שתכליתו תהיה 'הפרדת כוחות' בין הרוב הסוני במדינה לבין המיעוטים החיים בשטחה, ואשר יתבצע בגיבוי והובלה בינלאומיים, נראה כפתרון הנכון, שכן הוא בעל פוטנציאל הייצוב הגבוה ביותר.   הסכם סייקס-פיקו גזר את הלבנט למדינות לאום לפני כמאה שנים, בתהליך שלא הצטיין בזיקה הדוקה לזהויות ולהגיונות דמוגרפיים. הגיעה שעת הפרידה ממנו, לפחות בסוריה. המציאות כבר עשתה זאת. עתה הגיע תורם של המדינאים.

המעורבות הרוסית במשבר בסוריה מהווה מעצב אסטרטגי חדש במערכת המזרח תיכונית ובמערכת הבינלאומית. למהלך זה תהיינה השלכות ניכרות הן על מאזן הכוחות והיריבויות במלחמת האזרחים בסוריה והן מבחינת המאבק בין המעצמות על ההשפעה בעולם. הנשיא ולדימיר פוטין רואה עדיין במשטר אסד מרכיב חיוני בפתרון בעיית האסלאם הקיצוני והבאת מלחמת האזרחים בסוריה לידי סיום וטוען, כי העולם אינו מבין את תפקידו החשוב של הנשיא אסד בלחימה בטרור הג'האדי.  ההתערבות הרוסית בסוריה מתרחשת בהמשך לפעילות מדינית נמרצת של רוסיה באזור, שרשמה לעצמה הישגים בתחום זה.  הערכת המצב צריכה...

הטרגדיה הסורית מורכבת מהעובדה, שמשטר אסד ו'המדינה האסלאמית' מנקזים את שני מעגלי העימות בעולם הערבי-המוסלמי: (1) המעגל הבין-עדתי, בין המחנה הסוני, המובל על ידי ערב הסעודית, לבין המחנה השיעי, המובל על ידי איראן; (2) מעגל היריבויות בתוך המחנה הסוני כולל שלושה קודקודים מרכזיים — המדינות 'הפרגמטיות', השחקנים הסלפיים-ג'יהאדיים ותנועת האחים המוסלמים. גם משטר אסד וגם 'המדינה האסלאמית' משמשים כלים בידי שחקנים חזקים יותר אבל נהנים מחסינות בשל חוסר הנחישות של יריביהן להביא למיטוטם, כשעצם הקיום של 'המדינה האסלאמית' וכן חשש מיצירת וואקום...

בימים האחרונים מתרבים הדיווחים על כך שרוסיה מתכוונת להגביר את מעורבותה במתרחש בסוריה, בהמשך לתמיכתה בשלטון בשאר אל-אסד וגם כדי לבלום את סכנת ההתפשטות של 'המדינה האסלאמית'. במקביל, עלו שמועות כי רוסיה רוקמת הבנות רחבות, עם מספר שחקנים מעורבים, כולל ארצות הברית, האיראנים, ערב הסעודית, צרפת ומצרים, במסגרתן תהא מוכנה "לשלם" בכיסאו של בשאר אל-אסד (אולי אף לארח אותו בקביעות במוסקבה), אך לא תסכים להפלת המשטר הקיים ולדומיננטיות העלאווית במערכת השלטונית בסוריה. נראה, כי בימים האחרונים השתבש משהו בהבנות אלו, ורוסיה בחרה להגיב על כך...

מיד לאחר החתימה על הסכם הגרעין ('תכנית הפעולה המשותפת') בין מעצמות העולם לאיראן ב-14 ביולי, מיהרה רוסיה לפנות לארצות הברית בקריאה לעצור את פריסות מערכות ההגנה מטילים של נאט"ו באירופה, בטענה שאיראן אינה מהווה עוד איום גרעיני על מדינות הברית. עם זאת, למרות שבטווח הקצר ההסכם צפוי לעכב את היכולת האיראנית לפרוץ להשגת נשק גרעיני ולהעמיד אותה על פרק זמן של כשנה, הוא אינו מביא להתפרקות איראן מתשתית הגרעין שלה. נאט"ו יכולה לפיכך לטעון שאין סיבה לצמצם את היקף תכנית ההגנה מטילים שלה. ואמנם, כאשר יוסר האמברגו של מועצת הביטחון של...

ב-23 ביוני 2015 הודיע אבו מחמד אל עדנאני, דובר 'המדינה האסלאמית', כי "אמירות הקווקז" התקבלה אליה כחברה כפיפה יומיים בלבד לאחר שקבוצת לוחמים ממספר מחוזות בצפון הקווקז נשבעו לה אמונים. בכך הצטרפה "האמירות" לשורת הבריתות שכרתה 'המדינה האסלאמית' בשנה שחלפה, מאז הוכרז על הקמת ח'ליפות אסלאמית ועל הכתרתו של מנהיגה, אבו באכר אל-בגדאדי, כח'ליף. פעילות גורמי הג'האד העולמי ברוסיה ובמדינות הקווקז אינה איום חדש. עם זאת, חדירתה של 'המדינה האסלאמית' לאזור באמצעות כריתת בריתות עם גורמי טרור ג'האדיסטים-סלאפים מקומיים מבשרת רעות....

אל לישראל לחזור לסדר היום ביחסים עם רוסיה, אך יש להימנע מיצירת משבר עמוק ובלתי- מבוקר ביחסים בין המדינות. לכן, מומלץ, כי ישראל תאותת למוסקבה, כי בכוונתה לבחון מחדש שורה של סוגיות הנוגעות לרוסיה. ביניהן: "הנייטרליות" הישראלית בסוגיית אוקראינה; עסקות של מכירת נשק מישראל למדינות שכנות לרוסיה – מהלכים שישראל נמנעה עד כה מלבצע בשל התנגדות רוסית; התייחסות ליוזמה רוסית בנושא התהליך המדיני עם הפלסטינים – ובפרט כזו שלא תתואם עם ארצות הברית; בחינת האינטרסים הרוסיים בנושא אספקת גז למדינות במזרח התיכון ובאירופה; תמיכה במדינות ערב...

בעת האחרונה נוצר רושם שרוסיה מזהה הזדמנות למלא תפקיד פעיל יותר מאשר בעבר בתהליך המדיני וזאת, כחלק מהמאמץ לקידום האינטרסים הגיאופוליטיים שלה באזור. בראיית מוסקבה, ביכולתה לקדם את הדיאלוג בין ישראל לפלסטינים בהתבסס על היחסים הטובים בינה לבין שני הצדדים. כפי שרואה זאת מוסקבה, היחסים בין ישראל לממשל האמריקאי הצטננו. מחד גיסא, התפתחות זאת אמורה להקשות על חידושו של המשא ומתן. מאידך גיסא, היא פותחת פתח להשפעה רוסית מוגברת וניכרת על התהליך. משום כך, אין להוציא מכלל חשבון ניסיון רוסי פעיל להתניע מחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. 

הסכם מינסק השני, שהושג ב-12 בפברואר 2015, בין אוקראינה למחוזות הבדלניים במזרח המדינה, בהשתתפות רוסיה ובשושבינות גרמנית–צרפתית, לא הביא להפסקת אש מידית בשטח. ניתן להניח שלמרות המשבר הכלכלי החריף שבו רוסיה נתונה, לא צפויה כניעה רוסית ללחצי המערב. על כך מעידה הלחימה הנמשכת במזרח אוקראינה בין הכוחות הנתמכים על ידי רוסיה לבין כוחות הממשלה, הנתמכים על ידי המערב. כפי שהעידה מדיניותה של רוסיה במזרח התיכון בשנים האחרונות, חתירה להגברת השפעתה ולחיזוק קשריה עם מדינות באזור זה תמשיך להוות עבורה משקל נגד למתיחות עם המערב עקב המשבר הנמשך...

לרוסיה יש עניין ברור להרחיב ככל האפשר את הקשרים בעיקר לתחום הצבאי, שבו הוקפאו – כולל אספקת הנשק –  מאז 1974. ואולם, לא נראה שרב הסיכוי לחדש כיום את שיתוף הפעולה בין רוסיה למצרים בהיקף שאפיין את היחסים בתקופת ברית המועצות, בטרם פנתה מצרים מערבה. סביר שמצרים תעדיף לשמור על השותפות האסטרטגית עם ארצות הברית. מצרים תלויה מאז שנות ה-80 בנשק אמריקאי ובמערכת הקשרים עם הצבא האמריקאי, ואין לה עניין לפגוע בקשר חיוני זה ובסיוע הכלכלי והצבאי האמריקאי. רוסיה עצמה, חרף הישגיה במזרח התיכון מן העת האחרונה, רחוקה עדיין ממעמד שווה לזה של המערב – הן...

ספר זה הוא קובץ נוסף בסדרת "הערכה אסטרטגית לישראל" שמפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי מדי שנה. פרקי הספר מוקדשים לבחינתן ולניתוחן של התרחשויות בסביבתה האזורית והבינלאומית של מדינת ישראל, בדגש על השלכותיהם לביטחונה הלאומי ותוך הארת האתגרים המורכבים שבפניה כפי שהתפתחו במהלך שנת 2014. פרקי הספר: הזירה הישראלית–פלסטינית: לקחים בעקבות משא ומתן כושל ועימות צבאי; 'חישוב מסלול מחדש' – תוכנית מדינית לזירה הפלסטינית; איראן והקהילה הבינלאומית – לקראת הסדר כולל?; מעמדה האזורי של איראן; הזעזועים במזרח התיכון; מעורבות הקהילה...

פרק זה מתמקד בתהליכים אשר במהלך 2014 שאבו למעורבות באזור את השחקנים הבינלאומיים המרכזיים – ארצות-הברית, רוסיה ובמידה מסוימת גם האיחוד האירופי. בראש ובראשונה, השתלטותו של ארגון 'המדינה האסלאמית' על שטחים נרחבים בלב המזרח התיכון, והכוונה להרחיב את האזור שבשליטת הארגון גם למדינות שעד כה נשמרה יציבותן, אילצו את ארצות-הברית ומספר בעלות-ברית שלה לעדכן את מדיניותן, שביקשה להימנע מהתערבות צבאית בהתרחשויות. המגמות המתפתחות באזור, ובראשן התפוררותן של מסגרות מדינתיות, מעלות שאלה לגבי היכולת לגבש פתרונות לאיומים ולסכנות הגלומים בהן ללא שיתוף...