טרם ההודעה כי מחמד מורסי נבחר לנשיאה החמישי של מצרים, ב-24 ביוני 2012, הודיע צוות מסע הבחירות שלו על תוכנית הכוללת 64 יעדים בחמש סוגיות נבחרות: ביטחון, תעבורה, לחם, תברואה/ניקיון, ודלק. התוכנית אמורה הייתה להתבצע במהלך 100 הימים הראשונים לכהונת הנשיא. במטרה לעקוב אחר קיום הבטחותיו של הנשיא ויישומה של התוכנית הקימו שלושה סטודנטים, באופן עצמאי, מכניזם חדש בשם 'מורסי-מטר'. מערכת מדידה כמותית, באמצעות גרפים, נתונים סטטיסטיים וטבלאות, העוקבת אחר עמידת הנשיא בהבטחותיו ואיכות ביצועיו, במטרה לחייבו לספק דין וחשבון על פועלו.
ב-16 במאי 2012 התקיימה במכון למחקרי ביטחון לאומי סימולציה מדינית-ביטחונית, שמטרתה לגבש תובנות באשר ליחסי ישראל-מצרים על רקע אירוע ביטחוני בחצי האי סיני.מזכר זה מסכם את תהליך הסימולציה ואת ממצאיה.
– איתור מתחם בסיני, שנבנה במימון וסיוע איראני, מתחם המשמש לייצור והרכבה של טילים/רקטות ארוכי טווח וטילי חוף-ים, במטרה להפעיל אמצעי לחימה איכותי וארוך טווח זה מול ישראל ישירות בירי מסיני או דרך חמאס והג'יהאד מעזה. בסימולציה השתתפו בתפקידים שונים מספר צוותים: קבוצה ישראלית מדינית וביטחונית, צוות מצרי, חמאס, ארצות הברית והכוח רב לאומי בסיני....
במבט לאחור, נאום ההכתרה של נשיא מצרים, מוחמד מורסי, באוניברסיטת קהיר, ובמיוחד שבועת האמונים שלו לצבא, עלולים להטעות. מורסי הצהיר: "אני מתחייב בפני האל, כי אשמור על מוסד זה [הצבא] ואבטיח את שלום אנשיו, חייליו ומפקדיו, אפעל לשיפור ולקידום מעמדו שלו, ואקדמו בכל דרך אפשרית למען יהיה חזק יותר מאי פעם, ישמור על איתנותו, ויזכה לתמיכת העם בכל פעולותיו". אולם, לאור המהירות שבה פיטר מורסי, בהצלחה, את ראשי הכוחות המזוינים של מצרים, כנותה של התחייבות זו מוטלת בספק
המאבק הפנימי במצרים בין האחים המוסלמים והמועצה הצבאית העליונה הגיע לשיא חדש וכנראה לנקודת הכרעה. כבר יומיים לאחר הפיגוע הודיע הנשיא הנבחר על פיטוריו של מוואפי, ראש המודיעין הכללי ומחליפו של עומר סולימאן, וכן על פיטוריהם של מושל מחוז צפון סיני וראש המשטרה הצבאית. הזירה הפנימית טרם הספיקה להתקרר, ובחלוף 5 ימים נוספים הודיע הנשיא הנבחר, מחמד מורסי על "יציאתם לפנסיה" של שר ההגנה, טנטאווי, הרמטכ"ל, ענאן, ומפקדי חיל האוויר, חיל הים וכוחות היבשה
איש מלבד מורסי עצמו וכמה מעוזריו הקרובים ביותר אינו יכול להיות בטוח לחלוטין ביחס למידת הדיוק של גרסה זו, אך אם היא נכונה, דומה כי היא מספקת עדות נוספת להנחה הרווחת, כי השלטון כופה מתינות אפילו על המאמין האדוק ביותר מבין המאמינים – מה שיהיה ללא ספק נכון לומר ביחס למורסי, דמות בכירה זה שנים בתנועת האחים המוסלמים. יחד עם זאת, יש כמה סיבות להטיל ספק בתוקפה של הנחה זו, ובוודאי ביחס להתאמתה למקרה זה. ראשית, הרקורד ההיסטורי ביחס לאידיאולוגים בשלטון אינו חד משמעי, במקרה הטוב
לנוכח המציאות המורכבת ההולכת ומתגבשת בגבול בין ישראל ומצרים, מתקיים ברשתות החברתיות ובעיתונות הרשמית שיח פנים-מצרי בקרב משכילים (גברים ונשים), עיתונאים ומומחים למדעי המדינה, ב-אשר לעתיד הסכם השלום בין מצרים לישראל. השיח נסוב סביב חמש סוגיות מרכזיות כמפורט להלן.
כאשר החל "האביב הערבי" איראן ראתה בכך הזדמנות לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון ולשפר את מעמדה. נפילת אחד מאויביה הגדולים, מובארכ, הייתה בראייתה הזדמנות גדולה. היא הייתה אחת המדינות הראשונות שבירכו את מוחמד מורסי על ניצחונו בבחירות לנשיאות מצרים. "זהו השלב הסופי של ההתעוררות האסלאמית", הגדיר שר החוץ של איראן, עלי אכבר סאלחי, את הודעת ועדת הבחירות המרכזית בקהיר.
מאז הסתיים הסיבוב השני בבחירות לנשיאות חלף שבוע ואחת השאלות המסקרנות היא האם המועצה הצבאית ומורסי ניצלו ימים אלו בניסיון להגיע להבנות בנושאים אלו כמו גם בשאלות מרכזיות אחרות שלהן השלכות על התנהלות מצרים בזירה האזורית ובמיוחד בנושא הישראלי-פלסטיני. שאלה מעניינת לא פחות היא האם גם הממשל האמריקאי המשיך במאמציו להגיע להבנות עם "האחים המוסלמים" ועם הנשיא החדש. לדיאלוג אמריקאי ישיר תהיה חשיבות רבה בתקופה הקרובה, שבה יעוצבו דפוס היחסים שבין הצבא המצרי לממשל האזרחי החדש ודפוס הפעולה המצרי בסוגיות אזוריות.
ההיסטוריה המודרנית של מצרים נחלקת בין שני משטרים. הראשון, המלוכני, החל עם תפיסת השלטון בידי מוחמד עלי ב-1805. השני החל ב-23 ביולי 1952, כאשר קבוצת קצינים צעירים סלקה את המלך פרוק. האם הבחירות לנשיאות במצרים מסמלות את סוף עידן שלטון הצבא במצרים?
ההסכם שבוטל הינו הסכם משולש שנחתם ביולי 2005, בין חברת הגז הממשלתית המצרית, לבין חברת EMG ובין חברת החשמל בישראל. חברת EMG הוקמה בשנת 2000 במצרים בידי אנשי עסקים ישראליים ומצריים, המקורבים לשלטון בירושלים ובקהיר בהתאמה. לימים מכרו אלה חלק ממניותיהם למשקעים אחרים, בהם חברת הגז הממשלתית התאילנדית (25%), אנשי עסקים פרטיים, וגופים מוסדיים בישראל
ערב יום השנה למהפכת ה-25 בינואר התקיים מושב הפתיחה של בית הנבחרים הראשון בעידן שלאחר-מובארק. המחלוקות בין הצירים הטריים ביחס לניהול הישיבה, בחירת יושב ראש הבית ונוסח שבועת האמונים,העידו על השינוי הדרמטי והמקיף המתחולל במצרים. לראשונה מזה עשרות רבות של שנים מאכלסים את מושבי הפרלמנט צירים שנבחרו בבחירות הוגנות וחופשיות. לתפקיד היושב ראש נבחר ד"ר סעד אל-כתאתני, מבכירי 'האחים המוסלמים'.
הסבב הראשון של הבחירות הפרלמנטריות במצרים זכה להצלחה חסרת תקדים מבחינת שיעור ההשתתפות. מיליוני אזרחים התגודדו בתורים ארוכים במטרה לממש את זכותם האזרחית לבחור באופן חופשי את נציגיהם בפעם הראשונה בחייהם. בתום ספירת הקלפיות התחלפה האווירה החגיגית בשיח נוקב על המשמעויות של ההישג חסר התקדים שקצרו המפלגות הדתיות. דיון אינטנסיבי וחשוב הולך ומתפתח בסוגיה לאן מועדות פניה של מצרים. מאמר זה בוחן את הבחירות לפרלמנט בהקשר הכולל של מאבק האיתנים המתנהל עתה על עיצוב הסדר הפוליטי החדש במצרים.
