במכון למחקרי ביטחון לאומי התנהל במהלך 2017 פרויקט לבחינת המצב ברצועת עזה, שהתייחס לתנאים הפוליטיים, הכלכליים, התשתיתיים והביטחוניים השוררים באזור, על ביטוייהם השלובים והשלכותיהם קצרות הטווח וארוכות הטווח. הפרויקט התבסס על ניתוח המצב ברצועת עזה מהיבטים שונים, שלהם מוקדשים המאמרים הכלולים בקובץ זה. תכליתו הייתה לספק בסיס מחקרי לטענה בזכות הערכה מחודשת של מדיניות ישראל ביחס לאזור והנעת תוכנית שיקום בינלאומית עבורו, על יסוד הערכה כי מתעצמת ברצועה בעיה חריפה בתחום התשתיות, שהיא רוויית סכנות הומניטריות ואיומים ביטחוניים.
מאמר זה בוחן את התפתחות מדיניותה של ארצות הברית כלפי עזה בעקבות ההתנתקות מהאזור שביצעה ישראל ב־ 2005. כמו כן דן המאמר באפקטיביות של גישתה הנוכחית של ארצות הברית כלפי עזה ומנתח את האינטרסים, המגבלות ואמצעי המינוף העיקריים של ארצות הברית בכל הקשור לרצועה. לבסוף, בהסתמך על מקורות גלויים ושיחות שלא לציטוט עם פקידים אמריקאים לשעבר בממשלים השונים, עם מומחים ועם עובדים של ארגונים לא־ממשלתיים, מוצעות המלצות למדיניות אפשרית של ארצות הברית כלפי עזה לטווח קצר ולטווח ארוך.
מדיניות החוץ של שש חברות 'המועצה לשיתוף פעולה במפרץ' — ערב הסעודית, קטר, איחוד האמירויות הערביות, בחריין, כווית ועומאן — לא הייתה וגם עתה איננה מופת לשיתוף פעולה ולאחדות השורות. אין הדבר שונה במהותו כאשר נדונה מדיניותן כלפי רצועת עזה והגוף השלטוני שלה — תנועת חמאס. נוסף להתמקדותן של רבות ממדינות המפרץ בעת הנוכחית בבעיות פנים ובמאבקים אזוריים בזירות קרובות ורחוקות, מקשים עליהן גם מאבקי יוקרה וניגודי אינטרסים ביניהן לגבש מדיניות מוסכמת בסוגיה. הפערים בגישתן של כמה ממדינות המפרץ כלפי חמאס והאחים המוסלמים נחשפו בשנים הראשונות של הטלטלה...
השתלטות חמאס על עזה ביוני 2007 יצרה מציאות חדשה בגבולה הצפוני של מצרים — הגבול היחידי של הרצועה שאינו בשליטת ישראל, והשליכה לאורך העשור החולף על שורה של אינטרסים מצריים — ביטחוניים, מדיניים, כלכליים וציבוריים. האינטרסים המצריים הנדונים התפתחו והשתנו לאורך התקופה בהתאם לתמורות האזוריות ולאוריינטציות המתחלפות של שלושת הנשיאים ששלטו במצרים במהלכה — חוסני מובארכ, מוחמד מורסי ועבד אל־פתאח א־סיסי. מאמר זה סוקר את התהליך שעברה מצרים ביחס לעזה לאורך העשור, אשר הוביל את קהיר להגביר את מעורבותה במאמצי הפיוס הפנים־פלסטיניים, לגבש הבנות...
איראן מקיימת זה שנים רבות יחסים קרובים עם הארגונים הפלסטיניים ברצועת עזה — בעיקר עם חמאס ועם הג'האד האסלאמי. התמיכה מתמקדת בתחום הצבאי ומתבטאת באספקת אמצעי לחימה, בהעברת ידע לייצור עצמאי וכן באימונים. לצד אלה, איראן מסייעת לארגונים ברצועה גם בהעברת כספים למימון שוטף של פעולות, בהיקף של מיליוני דולרים בשנה. היא מספקת להם גם גיבוי מדיני, שמתבטא בכנסים ובימי ציון שתכליתם להעלות את הסוגיה הפלסטינית על סדר היום הבינלאומי.
ההתנתקות של ישראל מרצועת עזה בקיץ 2005 נועדה להסיר מעליה את עול הרצועה, המונה כיום קרוב לשני מיליון נפש, להציב בפני הפלסטינים אתגר של בניית מדינה אחראית ומתפקדת ולחולל שינוי מהותי באופי הסכסוך המתמשך בינם לבין ישראל. השלכות ההתנתקות לא עמדו בציפיות — כחצי שנה לאחר ביצועה ניצח חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ושנה מאוחר יותר השתלט הארגון על הרצועה, פרויקטים כלכליים ואזרחיים שתוכננו להתבצע במסגרת תהליך בניית מדינה פלסטינית נכשלו, האלימות והטרור מרצועת עזה נגד ישראל לא פסקו והתעצמותו הצבאית של חמאס גברה מאז במידה ניכרת.
מאמר זה שופך אור על השלכות משבר המים בעזה על בריאות הציבור. אף כי לא ניתן להפריד בין בעיות המים ברצועת עזה לבין מצוקת האנרגיה השוררת בה, נושא זה מוזכר כאן בקצרה שכן הוא נדון במאמר אחר בקובץ זה. המאמר נפתח בסקירת הגורמים הכלליים שהחמירו באחרונה את משבר המים בעזה, ואחריה תוצג תמונה של מצב אספקת המים המקומית ואיכותם בעת הנוכחית. לאחר מכן יתוארו הסיכונים לבריאות הציבור הקשורים במים, ובייחוד הזיהום הכימי והביולוגי, וכן ינותחו סיכוני הבריאות העלולים להיגרם בישראל ובמצרים כתוצאה מבעיות המים בעזה. בחלק האחרון יפורטו המלצות לגבי צעדים מיידיים...
רצועת עזה מתמודדת בימים אלה עם משבר הומניטרי חמור ובעל השלכות הרסניות. מחסור במים נקיים לשימוש ביתי ותנאי תברואה ירודים מציבים איום חמור על בריאותם של כשני מיליון בני אדם המתגוררים ברצועה. כמויות גדולות של שפכים לא מטופלים כבר חצו את גבולות עזה — תופעה שיש לה השלכות נוספות על חלק מהקהילות השכנות במצרים ובישראל, וישראל אף נאלצה בשלב מסוים לסגור שניים מחופי הים שלה.
בין השנים 2005 ל־ 2017 עברה רצועת עזה סדרה של מהפכות ומשברים גדולי ממדים, ביניהם הנסיגה הישראלית החד־צדדית ב־ 2005 ; ניצחונו של חמאס במאבק שפרץ לאחר הבחירות בינו לבין פתח, ואשר הגיע לשיאו בהשתלטותו של הארגון על הרצועה ב־ 2007 ושלושה סבבים של לחימה נגד ישראל. זאת ועוד, בעשור שחלף מאז 2007 הייתה רצועת עזה מנותקת במידה רבה מן העולם, כאשר הכניסה והיציאה של סחורות ואנשים הוגבלה או נמנעה לחלוטין. השילוב בין כל הנסיבות האלה הביא להרעה במדדים ההומניטריים והכלכליים ברצועה, וגבה מחיר כבד מן האוכלוסייה ומן התשתית האזרחית. מאמר זה סוקר את המצב...
יחסם של הרשות הפלסטינית ברמאללה, הנשלטת על ידי תנועת פת"ח, ושל מנהיגה מחמוד עבאס למצב ברצועת עזה ולפרויקטים לשיקום עזה נגזר בעיקר מהאינטרסים הפוליטיים של תנועת פת"ח, ובמיוחד מאלה של מחמוד עבאס. לכן הוא מושפע בראש ובראשונה מהעימות הפוליטי בין תנועת פת"ח השולטת בגדה המערבית לתנועת חמאס השולטת ברצועת עזה מאז 2007 .
למצב הנוכחי ברצועה מספר מאפיינים עיקריים: מצוקה כלכלית, תשתיתית ולפיכך הומניטרית חריפה, המזינה נטיות לוחמניות ועלולה לחולל הסלמה ביטחונית בין ישראל לחמאס ולשאר גורמי הטרור הפועלים ברצועה; שליטתו המקיפה והיציבה של חמאס באזור; פוטנציאל ההיזק המוכח של חמאס בזירת הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובהקשר של מעמדה האזורי והבינלאומי של ישראל; מגבלותיה של התניית שיקום הרצועה בהתקדמות מוחשית לקראת הסדר ישראלי-פלסטיני ואף בהתניית "שיקום תמורת פירוז", שמשמעותה פירוק חמאס ושאר הפלגים ברצועה מיכולות צבאיות (בעיקר מתשתית הרקטות ואפשרות הירי תלול...
השינוי המהותי שהתחולל ברצועת עזה בעשור האחרון הוא עלייתו של חמאס לשלטון והשליטה הפוליטית, החברתית והצבאית שהארגון ריכז בידיו באזור. נכון לשלהי שנת 2017 משילות חמאס בעזה אינה יציבה, אך הארגון עדיין נהנה מסמכות ללא עוררין. משום כך, כל הצעה למדיניות ארוכת טווח ביחס לעזה תהיה חייבת להביא מציאות זו בחשבון, ולשקול את מאזן הכוחות המורכב בין חמאס לשאר הפלגים הפוליטיים והכוחות האזרחיים הפועלים ברצועה, וכן את המרחב הפוליטי הפלסטיני בכללו. באופן דומה, על מנת להעריך את התפקיד שממלא חמאס בעזה כיום וימלא בעתיד, יש כורח לנתח ולהבין את הדינמיקה...
