במהלך 2014–2015 נראה היה שחל שינוי בעמדתו של ממשל אובמה לגבי תפיסת היעד הסופי הרצוי למשא ומתן עם איראן בנושא הגרעין. העמדה שדגלה בפירוק תכנית הגרעין של איראן הפכה לשאיפה להסתפק בניהול תכנית כזו. שרשרת הוויתורים שעשו שש המעצמות מול איראן במהלך השיחות בשנים אלו תאמו את היעד החדש. מכאן והלאה הפער בין עמדות ישראל לארצות הברית נעשה גלוי ומפורש. עם שינוי היעד, היה ברור שישראל לא תצטרף למסלול החדש. יתרה מכך, ככל שהפער בין שתי המדינות העמיק נראה היה שישראל וארצות הברית נמצאות במסלול התנגשות, אלא אם ישראל תסכים לשנות את יעדיה ותחזור בה מעמדתה...
מיד לאחר החתימה על הסכם הגרעין ('תכנית הפעולה המשותפת') בין מעצמות העולם לאיראן ב-14 ביולי, מיהרה רוסיה לפנות לארצות הברית בקריאה לעצור את פריסות מערכות ההגנה מטילים של נאט"ו באירופה, בטענה שאיראן אינה מהווה עוד איום גרעיני על מדינות הברית. עם זאת, למרות שבטווח הקצר ההסכם צפוי לעכב את היכולת האיראנית לפרוץ להשגת נשק גרעיני ולהעמיד אותה על פרק זמן של כשנה, הוא אינו מביא להתפרקות איראן מתשתית הגרעין שלה. נאט"ו יכולה לפיכך לטעון שאין סיבה לצמצם את היקף תכנית ההגנה מטילים שלה. ואמנם, כאשר יוסר האמברגו של מועצת הביטחון של...
הסכם הגרעין שנחתם ב-14 ביולי 2015 בווינה, בין איראן למדינות ה-P-5+1 (ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה), מוגדר בעיני מבקריו ותומכיו כאחד כאירוע היסטורי. קובץ זה מאגד תובנות מאת חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) לגבי היבטים שונים של ההסכם והשלכותיו האסטרטגיות על ישראל, הביטחון האזורי במזרח התיכון והמערכת הגלובלית. התשובות הממוקדות שניסחו החוקרים לשאלות שהופנו אליהם בהקשר זה מציגים יחדיו ניתוח ראשוני, אך מקיף ורב-ממדי, של "הסכם וינה". קובץ זה נועד להוות תשתית לדיון סדור ומושכל על אודות משמעויותיו המורכבות של...
על רקע המשבר מבית ומחוץ באיחוד, וכאשר הקונצנזוס הפנים-אירופאי לגבי סוגיות של מדיניות חוץ הינו מוגבל, לפחות ברמה האסטרטגית מתבסס קונצנזוס זה על התמיכה הכלל אירופאית במשפט הבינלאומי כעקרון מנחה ביחסים הבינלאומיים. עקרון זה מהווה את המכנה המשותף הנמוך, המאחד את כל החברות. הוא הבסיס להתנגדות הגורפת לכיבוש הישראלי בשטחים ולמדיניות ההתנחלויות בגדה המערבית, הנתפסים כנושא, שלגביו יכולות חברות האיחוד להפגין הסכמה רחבה. כל ויתור בסוגיה עקרונית זו ינגוס במה שעוד נותר מהקונצנזוס האירופי. מכאן, שמדיניותה של ממשלת ישראל הנוכחית תמשיך להוות סלע...
ראש הממשלה נתניהו יידרש להעמיד את יציבותה של ממשלתו העתידית אל מול הסיכונים הכרוכים בעמידה בהבטחות מתקופת מערכת הבחירות, שניתנו הן על ידי מפלגתו והן על ידי שותפים קואליציוניים אחרים. מומלץ, כי כאשר הקואליציה תנסח את סדר יומה הבינלאומי העתידי של הממשלה, תיכלל בו תוכנית שבה ראש הממשלה יבקש לפגוש את המנהיגות המדינית של שחקני המפתח בזירה הבינלאומית במטרה לקיים עמם דיון כן על הציפיות, המגבלות והאפשרויות, כאשר תחנתו הראשונה תהיה העיר וושינגטון. ולאחריה – בריסל, עיר הבירה של האיחוד האירופי ושל ברית נאט"ו. תחנה חשובה נוספת נמצאת כמובן...
אפשר שהסדר, שישאיר את איראן כ"מדינת סף גרעינית", הוא ה"רע במיעוטו" עבור ארצות הברית, אך הוא צפוי להיות רע מאוד עבור ישראל. משום כך, חתימתו תעצים את הפערים הקיימים בין ממשלת ישראל לבין הממשל האמריקאי אשר להתמודדות עם איראן ואת המחלוקות ביניהם. צל מסוכן יאפיל אז על היחסים האסטרטגיים בין המדינות. עם זאת, ישראל תוכל ליהנות מיתרונות מסוימים של עצירת איראן לפני הסף. ההסכם יפחית את האיום בתקיפה גרעינית נגד ישראל (לפחות זמנית) ואת הצורך לשמור על מוכנות מבצעית גבוהה לסיכול יכולות הגרעין באיראן. בנוסף, יקטן החשש של הציבור...
מבצע 'צוק איתן' הסתיים באוגוסט 2014 והותיר את רצועת עזה במציאות הומניטרית סבוכה. הקהילה הבינלאומית הביעה נכונות להתגייס לשיקום הרצועה. בוועידה שהתקיימה בקהיר בסמוך לתום המערכה הצבאית הובטח סכום של כ-5.4 מיליארד דולר לפרויקט. מסיבות שונות תהליך השיקום לא החל עדיין. נראה, כי נדרש פתרון יצירתי, שיאפשר גישור על פערים, עמדות ודרישות, וישפר היתכנות להתנעתו של פרויקט השיקום, תוך בקרה יעילה של השימוש בכספי השיקום ובחומרי הבנייה. במלחמת קוריאה בשנת 1951, פותח ויושם רעיון של "שמורות טבע" או "מקומות מחסה" שבמסגרתו הוגדרו...
ספר זה הוא קובץ נוסף בסדרת "הערכה אסטרטגית לישראל" שמפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי מדי שנה. פרקי הספר מוקדשים לבחינתן ולניתוחן של התרחשויות בסביבתה האזורית והבינלאומית של מדינת ישראל, בדגש על השלכותיהם לביטחונה הלאומי ותוך הארת האתגרים המורכבים שבפניה כפי שהתפתחו במהלך שנת 2014.
פרקי הספר: הזירה הישראלית–פלסטינית: לקחים בעקבות משא ומתן כושל ועימות צבאי; 'חישוב מסלול מחדש' – תוכנית מדינית לזירה הפלסטינית; איראן והקהילה הבינלאומית – לקראת הסדר כולל?; מעמדה האזורי של איראן; הזעזועים במזרח התיכון; מעורבות הקהילה...
פרק זה מתמקד בתהליכים אשר במהלך 2014 שאבו למעורבות באזור את השחקנים הבינלאומיים המרכזיים – ארצות-הברית, רוסיה ובמידה מסוימת גם האיחוד האירופי. בראש ובראשונה, השתלטותו של ארגון 'המדינה האסלאמית' על שטחים נרחבים בלב המזרח התיכון, והכוונה להרחיב את האזור שבשליטת הארגון גם למדינות שעד כה נשמרה יציבותן, אילצו את ארצות-הברית ומספר בעלות-ברית שלה לעדכן את מדיניותן, שביקשה להימנע מהתערבות צבאית בהתרחשויות. המגמות המתפתחות באזור, ובראשן התפוררותן של מסגרות מדינתיות, מעלות שאלה לגבי היכולת לגבש פתרונות לאיומים ולסכנות הגלומים בהן ללא שיתוף...
הזעזוע, שספגה צרפת בפעולות הטרור שבוצעו בשלושה אתרים שונים בפאריס וסביבותיה בסוף השבוע הראשון של ינואר 2015, ישקע בחלוף הזמן, וכך גם תיחלש הדחיפות המיוחסת לטיפול יעיל בסכנה המאיימת על הדמוקרטיות המערביות, שמקורה בשדות הקרב בסוריה ובעיראק. ההידרשות לאתגר תידחה למועד שבו לא תהיה למנהיגיהן של מדינות המערב ברירה, אלא להתמודד עמו ישירות, באופן רחב היקף ואולי אף אלים מאד. ניתן להעריך שרק שרשרת אירועים חריגים, קרי פיגועים ראוותניים ורבי קורבנות, ימחישו בבוטות את הסכנה הגלומה באי-הגברת המאבק הצבאי באתגר, שמציב ארגון 'המדינה האסלאמית' בפני...
ההצבעה שהתקיימה במועצת הביטחון ב-30 בדצמבר 2014 מהווה ללא ספק ניצחון דיפלומטי ישראלי, במיוחד על רקע החלטות קודמות של מוסדות האו"ם והחלטות אחרות שאומצו בחודשים האחרונים בכמה מהפרלמנטים במדינות אירופה. אם היו קיימים ספקות באשר לדרך שבה ארצות הברית תנהג לנוכח צעד פלסטיני זה, אלה הוסרו בזכות עמדה נחושה מאוד שהוצגה בשבועות שקדמו להצבעה יחד עם ההבהרה, שהושמעה ללא ספק באוזני החברות הנוספות של מועצת הביטחון, שארצות הברית עמדה להטיל וטו אפילו על נוסח מרוכך של הטיוטה הראשונה. עם זאת, אל לה להצבעה האמריקאית להטעות איש באשר למצב הרוח השורר...
לאור התובנות העיקריות שעלו מן הסימולציה, ובייחוד לנוכח יכולתה המוגבלת של ישראל להשפיע על החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם בעקבות הסכם בין ה-P5+1 ואיראן, על ישראל לפעול בשבועות הקרובים על מנת לתת מענה לקשיים הפוטנציאליים, העלולים לעלות מ"עסקה גרועה", בטרם יהיה מאוחר מדי.
