יהושע קליסקי

המאמר סוקר את הפיתוחים השונים במדינות שונות באסיה, כולל ישראל, באירופה וכן בארצות הברית בנושא לייזרים רבי עוצמה ככלי נשק בשדה הקרב העתידי. מטרת המאמר היא העמקת הידע של הציבור ומקבלי החלטות בדבר ההתפתחויות החשובות בתחום אמצעי הלחימה בשדה הקרב העתידי. לקרן הלייזר יש תכונות ייחודיות המאפשרות יישום מגוון של יתרונותיה בשדה הקרב. השדרוג של מערכות הלייזר להספקים גבוהים – קילוואטים (אלפי ואטים) ומגה-וואטים (מיליוני ואטים) – מאפשר השמדת איומים אוויריים כגון רקטות, כטב"מים ורחפנים, ובתנאים מסוימים גם השמדת טילים בליסטיים. מרבית המדינות מפתחות נשק לייזר בהספקים של קילוואטים אחדים עד 100 קילוואט כנגד איומים רקטיים, ארטילריים או כטב"מים. מעצמות כגון ארצות הברית, רוסיה וסין מתכננות גם מערכות לייזר רב עוצמה לטווחים ארוכים, כדי לפגוע ולהשמיד מטרות בחלל. מדינת ישראל נמצאת בחזית פיתוח מערכות נשק לייזר מתקדמות עם פיתוחים ייחודיים, המאפשרים להביא את קרן הלייזר העוצמתית אל המטרה בדיוק מרבי תוך גרימת נזק למטרות עוינות. על מדינת ישראל להמשיך לשדרג את מערכת נשק הלייזר להספקים גבוהים ולפלטפורמות מוטסות כדי ליירט מגוון רחב של איומים, כולל אלה של טילים בליסטיים ארוכי טווח ממדינות 'המעגל השלישי', וזאת כחלק בלתי נפרד ממעטפת ההגנה של מדינת ישראל מפני איום רקטי או טילי.

יירוט טילים ורקטות בשלב המוקדם ביותר של המראתם הינה פעולה התקפית בעלת אופי הגנתי מובהק, שמטרתה מניעת נזק ממשי או אגבי במדינה המותקפת, תוך הסבת נזק מרבי לגוף התוקף. במקרה של מדינת ישראל לשיטת יירוט זו יתרון כפול ומכופל עקב שטחה הקטן, האיומים מצד איראן ושלוחיה ב"מעגל האש" הקרוב והרחוק, ופוטנציאל הנזק הרב כתוצאה מפגיעה בתשתיות אזרחיות וצבאיות. במאמר זה נסקרים האתגרים והפיתוחים הטכנולוגיים שביירוט טילים ורקטות, היבטים גיאו-פוליטיים רלוונטיים וכן לקחים למדינת ישראל.

מה עומד מאחורי דיווחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, לפיהם איראן רחוקה שבועות בודדים מהשגת חומר מועשר ברמה שתאפשר פיתוח פצצה גרעינית?

על המחשב המהפכני שמציע יכולות בלתי מוגבלות כמעט ביישומים אזרחיים וצבאיים

לאחר יותר מעשור שבו היה עסוק הצבא הסורי במלחמת האזרחים במדינה, הוא מפנה כעת קשב הולך וגובר כלפי האויבת הישנה – ישראל – וכן פועל כדי להשיב את עוצמתו שאבדה במהלך המלחמה העקובה מדם. כיצד מתעצם הצבא – במישור הקונבנציונאלי והבלתי קונבנציונאלי – ומה על ישראל לעשות?

הממשל הסיני הכריז לאחרונה כי העפרות הנדירות הן נכס לאומי, וכי אסור לארגונים או לאנשים להשתלט על משאב זה. להכרזה נלוותה הפעלת תוכנית מעקב ושליטה על כל משאבי העפרות הנדירות הנמצאות ברשות סין, כולל הפקה, עיבוד ויצוא. הכרזה זו מתכתבת עם העובדה שהממשל הסיני, השואף לדומיננטיות מדינית וכלכלית בעיקר בגלל צורכי פנים אך גם מתוך ראייה גלובלית, זיהה את שוק המתכות והמינרלים כגון ניקל, נחושת, קובלט, מגנזיום, עפרות נדירות ועוד כבעל חשיבות מכרעת הן לכלכלה העולמית והן לכלכלה הסינית, וכמנוע צמיחה של הכלכלה המודרנית במאה ה-21. החשיבות של המינרלים השונים כולל עפרות נדירות היא בעיקר בתחומי האנרגיה הירוקה, תעשיית כלי רכב חשמליים, מוצרי אלקטרוניקה, רפואה, לייזרים, סיבים אופטיים, מגנטים בתעשיית המנועים, היבטים שונים של התעשייה הביטחונית, וכן בתעשיית השבבים העולמית. המינרלים הללו הם אבני יסוד בכל ענפי התעשייה המודרנית, ועל כן השליטה בענפים ובשרשרת האספקה הללו חיונית לפיתוח כלכלתה של סין עצמה, והיא אמצעי למיצובה של סין כשחקנית חשובה בכלכלה העולמית, עם יכולות לא מבוטלות של מינוף להשפעה פוליטית. סין ביצעה בשלושים השנים האחרונות השקעות עתק במכרות ובמפעלי עיבוד וטיהור מינרלים קריטיים באפריקה, ובשווקים מסוימים יש לה דומיננטיות מוחלטת, עד כדי 90 אחוזים במוצרים מסוימים. לדבר יש השלכות כלכליות ופוליטיות בעיקר על יחסי סין-ארצות הברית ועל יחסי סין ומדינות אפריקה, אירופה, אסיה ודרום-מזרח אסיה. על גורמי התעשייה עתירת הידע וגורמי התעשייה הביטחונית בישראל לצמצם חשיפה למצב מחסור עולמי או להגבלות פוליטיות או כלכליות על יבוא סוגי מינרלים קריטיים ייחודיים, וזאת באמצעות פיתוח קשרים חשאיים וחבירה למדינות בעלות משאבי טבע באירופה ובאפריקה.