אורנה מזרחי

בהנחה שמלחמת "שאגת הארי" לא תסתיים בהכרעה מוחלטת של חזבאללה, בסיומה ימשיך לעמוד על הפרק פירוק חזבאללה מנשקו – שהינו אינטרס משותף לישראל ולמדינה הלבנונית כאחת – במאמר זה מוצגת הצעה לאמץ את מודל ה-DDR–Disarmament, Demobilization and Reintegration,  ולקדם  L(ebanon)DDR כתהליך סדור לפירוק חזבאללה מנשקו ושילובו בלבנון. זאת, במקביל לתיקון המדינה הלבנונית, שיקומה וחיזוקה. מתווה זה מציע חלופה לפירוק חזבאללה בכוח צבאי שידרוש מישראל לכבוש את כל שטח לבנון. אמנם ברי כי חזבאללה לא יוותר בקלות, אך יש למצות את מה שנראה בעת הנוכחית כהזדמנות לכפות זאת עליו במאמץ משולב לבנוני-ישראלי, אזורי ובינלאומי, תוך ניצול הנסיבות הנוכחיות: נכונות ישראל ולבנון להיכנס למשא ומתן מדיני ישיר; החולשה הצבאית של חזבאללה (ושל איראן) בעקבות המלחמה; הנוכחות של צה"ל בדרום לבנון; והתגברות התמיכה בלבנון לפירוקו של חזבאללה  מנשקו. ישראל החליטה ב-9 באפריל להיענות להצעת הנשיא עוון לפתוח במשא ומתן ישיר עם לבנון במטרה לקדם הסדר שלום ולפרק את חזבאללה מנשקו. מטרה זו היא האתגר המרכזי בדרך להסדר בין המדינות, אשר יאפשר את ביסוס מעמדה של ממשלת לבנון כבעלת המונופול על הפעלת הכוח הצבאי במדינה. ניסיון תהליכי DDR מלמד כי מודל זה עשוי לסייע, שכן הוא מציע תהליך ארוך, מפוקח ומדורג, המשלב פירוק מנשק עם שיקום אזרחי, חברתי וכלכלי, לצד מעטפת תמיכה בינלאומית ותמורות הדדיות לכלל הצדדים המעורבים.

מדוע החליט הארגון המוחלש לפתוח חזית נגד ישראל לאחר תקיפתה באיראן, כיצד שונה המערכה הזו ממערכות קודמות בצפון – ואיך צריכה ישראל לפעול?

צבא לבנון הינו החולייה החלשה בדרך למימוש חזונה של ההנהגה החדשה בלבנון, החותרת לתיקון ושיקום המדינה. היבט מרכזי ביישום החזון הוא איסוף כלל הנשק שבידי המליציות, ובראשן חזבאללה, והעברתו לידי צל"ב. יעד זה תואם את העניין הישראלי בלבנון כמדינה ריבונית ומתפקדת ובקיומה של כתובת מדינתית אחראית בה, בעלת מונופול על הנשק באמצעות צבא חזק, המייצג את כל הגורמים הנאמנים לה. מכאן שלישראל וללבנון אינטרס משותף בחיזוק צל"ב על מנת שיוכל לממש את החלטות הממשלה, תוך ניצול חולשתם של חזבאללה ואיראן, שצפוי שתעמיק בתום מלחמת "שאגת הארי". הפער הניכר בין חזונה של הנהגת לבנון, אשר בא לידי ביטוי בהחלטותיה נגד חזבאללה עד כה, לבין חוסר היכולת לממשו, מהווה אתגר לישראל. מסמך זה מציג את הכשלים בתפקוד צל"ב והוא מסוכם בהמלצות למדיניות הישראלית בעקבות המערכה הנוכחית. זאת, הגם שהוא נכתב בזמן המלחמה ואין וודאות כיצד היא תסתיים. חשיבותו נובעת גם מהצורך להיערך לקראת כינוס הועידה הבינלאומית בפריס שתתמקד בחיזוק צל"ב, אשר מועדה נדחה לראשית חודש אפריל.

מהי תמונת המצב הנוכחית בארץ הארזים, שנה לאחר תבוסת חזבאללה במערכה העצימה מול ישראל, ומהם הסיכונים וההזדמנויות העומדים בפני ירושלים

שנה אחרי חיסול נסראללה: איפה נמצא ארגון חזבאללה, ומה המשמעויות עבור ישראל?