אודי דקל

השוואה מקיפה בין התוכנית לכיבוש עזה לבין ההצעה המצרית להפסקת אש, שחרור החטופים והקמת ממשל חלופי ברצועה

תובנות מסימולציה שנערכה במכון למחקרי ביטחון לאומי, העוסקת בהתנהגות השחקנים השונים בכל הנוגע לשלב השני של המתווה לשחרור החטופים

למרות שתפיסת ניהול הסכסוך הובילה לאירועי ה-7 באוקטובר, ישראל עדיין שרויה בתפיסת "ניהול סכסוך לעד". התנהלותה מובילה לשליטה בכל הממדים וההיבטים על האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית (ויתכן גם ברצועת עזה) –  מה שבפועל יהווה "מדינה אחת" בין הירדן לים. משום שמתווה 'שתי המדינות לשני עמים' ובמסגרתו מדינה פלסטינית עם ריבונות מלאה אינו בר יישום בטווח הזמן שניתן לצפייה, וכדי למנוע אפשרות להיווצרותה של "מדינה אחת", אינטרס ישראלי הוא שהרשות הפלסטינית תקבל סמכויות שלטון עצמי.  שהרי, הרשות היא כיום הרע במיעוטו מבחינת ההנהגה הפלסטינית והחלופה היחידה הרלוונטית לחמאס. מדובר במודל של אוטונומיה פלסטינית מורחבת/ריבונות פלסטינית מוגבלת. משמעותו שישראל תשמור בידיה שליטה בתחומים חיוניים, בדגש על ביטחון ואבטחת גבולות. מודל זה אמור להיות מיושם לתקופת מעבר; יענה  לדרישת ערב הסעודית להתוויית נתיב מדיני לכינון מדינה פלסטינית במסגרת נורמליזציה עם ישראל; ישמש מבחן לבשלות הצדדים לדון בפרטיה של ריבונות פלסטינית מלאה, שבכל מקרה לא יהיו ברשותה כוחות ויכולות צבא.

מודל מוצע לריבונות פלסטינית מוגבלת בגדה המערבית, קרי הסדר מדיני-טריטוריאלי, שעשויה להיות פתרון עבור ישראל במצב הגיאו-פוליטי הנוכחי

במשך 500 ימי לחימה לא הצליחה ישראל להביס את ארגון הטרור הרצחני. אם כך, איך עליה להתנהל כעת, ברקע מתווה החזרת החטופים ותוכנית הגליית תושבי הרצועה של טראמפ?

בראשית שנת 2021 פרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי מזכר בנושא תהליך אנאפוליס: האם החמצנו הזדמנות (אחרונה) להסדר של שתי מדינות בזירת הסכסוך הישראלית-פלסטינית? ההקשר למזכר הוא השיח המתרחב בציבור הישראלי הגורס כי נסתם הגולל על פתרון שתי המדינות, לצד חוסר ידיעה בציבור מהו תהליך אנאפוליס, ואם ועד כמה היינו קרובים להסדר המבוסס על פתרון 'שתי מדינות לשני עמים'. ממצא מרכזי של המחקר מצביע על כך שגם ניהול מקצועי וענייני לא הביא להסכם המיוחל. בתקופת תהליך אנאפוליס בשנים 2008-2007 התחברו תנאים מיטביים למשא ומתן ועלתה הזדמנות פז להגיע להסדר: רגיעה ביטחונית לאחר שנות הטרור הקשה של האינתיפאדה השנייה; נבנו יחסי אמון בין מנהיגים - ראש הממשלה אהוד אולמרט ונשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס; גובש מראש מתווה משא ומתן במשותף עם הצד הפלסטיני וארצות הברית; ושולבו גורמים מקצועיים בוועדות שעסקו בסוגיות ההסדר; מערכת בינלאומית תומכת ועוד. להבנתנו, ממשל ביידן, שמעוניין לשמר את קיימות אופציית שתי המדינות, יכול להפיק תועלת מהלקחים שנותחו והופקו, אם יפעל להתנעה מחדש של תהליך מדיני.